הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת תרומה | שיעור 6 | מתקדמים | טז-יח

תרומה טז - יח  ​​​​ שעור 6

הכפורת וב' הכרובים

חנוך לשון חינוך. המלאכים קטרגו אצל הקב"ה שלא לברוא אדם, והתיקון של חנוך הוא התשובה למלאכים. אין דבר העומד בפני התשובה.

תפקיד האדם הוא לבטא את רצון השם, שהוא קבלת ההטבה השלמה. לשם קבלת ההטבה דרושה השתוקקות מצד האדם, שזה רצון לקבל שהוא בשינוי צורה לבורא שכולו משפיע.

כלל הבריאה והאדם שהוא כלל הבריאה, הוא רצון לקבל, בכך הוא נפרד מהבורא. התשובה היא אפשרות לאדם לתקן ע"י חינוך עצמי, ולבנות כלי השפעה למרות שכולו רצון לקבל.

חנוך לנער על פי דרכו. דר-כו לעשות דירה, משכן פנימי בלב לבורא. חנוך הוא בחינת כי יזקין לא יסור ממנה.

שפע/מוחין דאחור נק נער, מוחין דפנים נק זקן, זה שקנה חכמה ומאיר לו אור הפנים. לנער יש השתוקקות שמנתקת מהבורא. החינוך הוא בחינת נער הייתי וגם זקנתי, כלומר גם שומרים על ההשתוקקות בקדושה, וגם מתחברים לבורא.

חינוך נכון הוא איננו ניסיון לבטל את ההשתוקקות, את הרצון לקבל, כפי שלשווא מנסות תורות המזרח. ​​ יהודי שומר את הרצון לקבל, בתוך מסגרת וגבולות התורה. חינוך נכון מביא שילוב בין הרצון לקבל, לבין היכולת לאהוב, להתחבר, כלומר להגיע לתענוג מהיחד. ​​ 

שלב ראשון בחינוך, קבלת אמונה שלמה, כלומר וויתור עצמי מוחלט, והכל לעשות רצונו יתברך.

בתיקון הראשון מקבלת המלכות הנמצאת במערב, חסד מהדרום, זהו כוח ההשפעה, ההתמסרות כדי לא להגיע לרצון לקבל לפרטיות.

התיקון הבא מערב- מלכות לייחוד עם צפון, אש הגבורה היוצרת השתוקקות במלכות, בלב שכבר עשה תיקון של התמסרות.

זהו החינוך, זה הבסיס, שכל רצון שמתעורר באדם, עליו לפעול במסגרת החינוכית שמתחילה ברכישת אמונה, התמסרות. לוותר על האני הפרטי הכוזב, למען הכלל.

מג אח"כ התלבש אותו האור תוך הלבוש ההוא היי תוך גופו של חנוך להראות שלמותו למעלה בשמים ושיתביישו בשבילו, כל אלו המלאכים שקטרגו לפני אדונם שלא יברא את האדם בארץ

כל הבריאה היא רצון לקבל שנפרד מהבורא, ויש לנברא אפשרות לעשות תשובה כדי להתחבר.

מד ואיננו כי לקח אלקים, ואיננו בעולם הזה ואיננו כמו שהיה בעולם הזה. כי לקח אותו אלקים לצורה אחרת. בצורה זו היא תמיד נער. והעמדנו הסוד הזה בכתוב חנוך לנער על פי דרכו, היי להנהיג כל האולמות קם כי יזקין לא יסור ממנה, כי תמיד נמצא בו וחוזר להיות נער.

המוחין דאחור מכונים בשם נער מהמוחין דאחור מכונים בשם נער, והמוחין דפנים מכונים בשם זקן, בסוד אין זקן אלא מי שקנה חכמה, כי אע"פ שיש חכמה גם במוחין דאחור אינם נחשבים להשגת חכמה משום שאינה יוכלה להאיר שם מחמת חסרון חסדים, וכבר ידעת שהשם חנוך הוא על המוחין דפנים, היי במוחין דפנים כי לקח אותו אלקים לדיוקנא אחרא, היי שיאיר בבחינת מוחין דאחור. ואין לשאול א"כ הוא עוד ירד ממדרגתו כי חזר למוחין דאחור. אחוריים זה מצב כמו באו"א אילעין שלא נחשבת שם החכמה מפני שדוחים אותה, מאירים שם חסדים מכוסים

וסוד זה העמידו חנוך לנער לפי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. כלומר שלא הפסיד המוחין דפנים מחמת שמאיר במוחין דאחור, וז"ש גם כי יזקין, אע"פ שיש לו המוחין דפנים הנק זקן, לא יסור ממנה, אינו פוסק מלהאיר במוחין דאחור הנק נער. שתמיד נמצא במוחין דפנים שהוא זקנה וחוזר להאיר במוחין דאחור הנק נער. גם זסו"ה נער הייתי גם זקנתי וגו שאמרו שר העולם אמרו. גם זקנתי, אע"פ שיש לי מוחין דפנים שה"ס זקנה, עכ"ז אני נשארתי נער שאני מאיר גם במוחין דנער.

במוחין דאחור לא יכול להאיר כמו בערב יום כיפור, יש חוכמה ואין חסדים. גם אם חוזר להשתוקקות גדולה שזו בחינת נער, אין זה מפריע שיהיה לו גם מוחין דפנים.

מה בחנוך נכללה הצורה של העולם הנסתר שהוא ז"א שממנו מוחין דפנים, הוא כסא לאדונו שהוא כסא לז"א כלומר שז"א שורה עליו. עושה שליחות בעולם כשהעולם בדין, נמסרת ההנהגה למט"ט הוא יוצא ומט"ט נק רבון על כל הצבאות העליונים שכולם הם תחת הנהגתו. והזקן הוא נער כלומר שעוזב מוחין דזקנה ומקבל מוחין דנער ואז נמצא העולם בדין. נכנס מעולם לעולם היי שנכנס מעולם דמלכות לעולם ז"א שהוא מוחין דפנים אז נשקט הרוגז ומנהיג העולם ברחמים.

מו צורה זו של מט"ט היי שהוא בסוד מוחין דנער הכלולים במוחין דזקנה, נפרסה במפרס הכפורת שהצטיירו בה באותו המפרש ב צורות. א זכר וא' נקבה שה"ס מט"ט בחינת זכר וסנדלפון נקבה שהם ב נערים עלמים אהובים עומדים דבקים זה בזה, שה"ס ב הכרובים שהמוחין דנער מאירים בהם.

ב' הכרובים צריכים לבוא לידי איחוד.

מז וזה סוד בראשית ברא אלקים, בראשית היי הכפורת ברא אלקים היי שברא המפרש של הכפורת הסתומה. את השמים ואת הארץ. הם ב כרובים העומדים בדבקות של אהבה. שמים וארץ לא כתוב, אלא את השמים ואת הארץ, הן לרבות ב כרובים הדבקים יחד. כפורת זו פרושה לפנים, בסתרו של ההיכל ובב' הצדדים עומדים שני אלו.

מח בראשית עולה למעלה, סודו יורד למטה, כמו שהסוד ההוא של בראשית עולה למעלה ואינו נרשם ברשימה, יוצאת ממנו רשימה למטה, ונעשית ממנו כפורת עליונה הרשומה בג' רשימות בסוד הויה אלקינו הויה. מאלו ג יוצאים ג אחרים והם שש היי שבראשית היא אותיות ברא שית.

י נכנסה באור דאו"א ועשתהו לאויר היי שהסתלקו הג"ר שה"ס חכמה, אינה יוצאת משם לעולם, וע"כ או"א תמיד בחסדים מכוסים, אבל מסך זה מחמת י שנכנסה לאויר יורד לישסו"ת ובהם י יוצאת מהאויר והאוויר חזר להיות אור החכמה, והטעם הוא כי או"א ה"ס ג"ר דבינה שהם תמיד בסו"ה כי חפץ חסד הוא, שחפצים רק חסדים ולא חכמה, וע"כ אינם סובלים שום חסרון מחמת עליית י באויר הדוחה אור החכמה, כי גם בלי זה אינם מקבלים חכמה ואינם רוצים חכמה. יש את או"א בהם נכנסה יוד והפכה אוויר, ויש את ישסו"ת בה יש תנועה בעולה ויורד.

וע"כ אן צורך שאות י תצא מאויר שלהם, מה שאין כן ישסו"ת שהם בחינת זו"ן העולים הנכללים בבינה שהם צריכים חכמה וגורמים לה לרצות חכמה עבור הבנים, כי כל ההפרש וז"א הוא בחסדים שיש בהם הארת חכמה ולפיכך לעת גדלות יוצאת י מאויר דישסו"ת והאויר חוזר להיות אור.

בראשית, היי או"א נק ראשית אורותיהם מאירים למעלה ואינם מתפשטים למטה, משום שהם סתומים מחכמה מחמת י אינה יוצאת מאויר שלהם, סוד שלהם היי המסך של י נכנסה באויר שיש בהם המסך היורד ומתפשט לישסו"ת וגם ישסו"ת מתמעטים מחמתו לאויר. כלפי זה שסוד בראשית הזה שהוא או"א עלאין עולה הארתם למעלה היי שהם סתומים מחמת י שנכנסה באויר, שלא נרשמו באיזה חסרון מחמת י שנכנסה באויר שלהם מחמת שגם בלי זה אינם מקבלים חכמה.

יוצאת מאות י זו שבאויר דאו"א רשימת חסרון למטה בישסו"ת שבה נעשית ממסך של אותה י שבאויר כפרורת עליונה, היי ברשימת ג קווים ימין שמאל ואמצע, בסוד הויה אלקינו הויה, שב' קווים ימין ושמאל נק הויה אלקינו. והקו אמצעי נק הויה שה"ס חסד גבורה ת"ת, כי מהם יוצאים ג קווים למטה מטבור הנק נצח הוד יסוד, והם שש ספירות גח"ת נה"י היי ברא שית, וע"כ מרומז באותיות בראשית, ברא שית, שה"ס חג"ת נה"י. הויה ימין, אלקינו שמאל, הויה קו אמצעי.

מט עתה מפרש ג יחודים הפרשים על הכפורת בסוד ב הכרובים. ויחד א הכפורת הזו היי העליונה נפרשת לצד דרום שהוא חסד, ולמערב שהוא מלכות ומוציאה ב כרובים יחד זכר ונקבה שיהיו נמצאים זה כנגד זה. דרום שהוא חסד הוא ראש לז"ס תחתונות שז"ס כהן לוקח בראש והוא בן זכר. מערב היא הנקבה שנק בת יחידה שעליה נאמר בת היתה לאברהם שהוא חסד, היי בסוד בראשית שהיא אותיות בת ראש, שהם ב הכרובים, בת היא מלכות, ראש הוא חסד, קו ימין דז"א.

י שבבראשית היא הכפורת, היי המסך מביאת י באויר, שאינה נודעת עד שנפרשת במפרש, ומוציאה ב כרובים אלו בסוד בת ראש, כעין זה היא ה אחרונה דהויה, שהיא בבחינת היחוד דבת ראש, כלומר שהמלכות מיוחדת בחסד.

כי הויה ה"ס ז"א שהוא בבחינת חסדים מכוסים, ועל זה היי מבחינת היחוד הזה נק המלכות בת. היי בת ראש, בת לאברהם י דבראשית היא הכפורת להפרש.

נ עתה מפרש היחוד הב' של ב הכרובים היי מערב עם צפון, מוחזרת הכפורת ממערב שהוא המלכות, לצפון שהוא גבורה, היי קו השמאל. ונפרשת במפרש ומתגלה הזכר שנאחז בצד הכפורת. והנקבה היי המלכות מסתתרת למטה ונעשית באש של הצפון, וז"ס בראשית שהוא אותיות בת אש י שבבראשית, היא הכפורת. י היא שנפרש, והראה אחד ולא שנים כי הנוקבא התכסתה למטה. ואם תאמר המפרש העליון והתחתון הכל אחד, כך הוא שאינו נפרד שם זה מזה, הכל הוא אלקים.

נודע שהיחוד של מלכות עם קו השמאל דז"א שהוא גבורה אינו נעשה למעלה במקום הגבורה דז"א אלא למטה במקום המלכות. והוא מטעם כי הג"ר דחכמה במקום המלכות, מטעם כי הג"ר דחכמה דשמאל, התמעטו ע"י קו אמצעי, ורק הו"ק דחכמה דשמאל מאירים, וע"כ אי אפשר שיהיה היחוד במקום גבורה דז"א שהוא אור זכר המאיר ממעלה למטה, שהוא ג"ר כי הג"ר נעלמים ולפיכך היחוד הוא במקום הנוקבא המאירה אור נקבה שממטה למעלה שהוא ו"ק.

שלא התגלתה הנוקבא למעלה ביחד עם הזכר כדי שלא יתגלו הג"ר דחכמה, שהנוקבא התכסתה למטה, שלא לקבל ג"ר דחכמה אלא ו"ק והיא נעשתה באש של הצפון המשפיע בה הדינים שלו הנק אש, והיא מתתקנת בהם שתוכל להאיר החכמה כמו בצפון שאין החכמה מתגלה זולתם, שהמלכות נעשתה בת לצפון שהיא אש. כי לא נעשה היחוד למעלה במקום גבורה דז"א אלא במקום הנוקבא שהיא מתכסית מג"ר למטה במקומה, אבל אם היה היחוד למעלה היו הג"ר מתגלות.

ואם תאמר שהכל אחד, הן המפרש העליון שהוא גבורה והן המפרש התחתון שהוא המלכות שהתכסתה. ומשיב, שהם באמת אחד, הן הגבורה נק אלקים, והן המלכות נק אלקים מפני שהם אחד.