הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת תרומה | שיעור 3 | השקפה| ז-ט

תרומה ז – ט   שעור 3

ב טפי מרגליות על הזקן

כאשר אדם עולה בהשראה ותחזק באמונה, לקבל את מדרגת הבינה הפנימית שבנפשו, שהיא מדרגה עצומה. זה העולם הבא שלו, ז"ת דבינה.

כשיורד/נוחת לעולם הזה, לא תמיד הוא יודע כיצד הוא יצליח להסתדר עם העולם הזה, לאחר שחווה השראה כל כך עליונה.

במחשבה ראשונה הוא לא רוצה בכלל להתעסק עם העולם הזה, לא רוצים שום תזוזה חיצונית, כדי לשמר את ההארה הגדולה.

אבל האמת היא שצריך ללמוד כיצד להוריד את ההארה הזו לתחתונים.

זה תפקידו של אהרן. כמו שאמר משה כבד פה וכבד לשון אנכי. אומר משה, איך אני אוכל לפעול את זה מהפנים לחוץ.

הלשון הוא בחינת היסוד, המייצגת את ז"א, ומשה שואל כיצד יעשה זיווג עם המלכות.

לכאן נכנס אהרן, שהוא יהיה לך לאלקים, כלומר בחינת דין, מלכות פה.

בא אהרן והוריד את השפע דרך הזקן.

בעולם הנקודים כשהאירה הארה לתחתונים הייתה שבירה, כמו שנשרפו שבעים הזקנים.

משה מקבל מכוח הזקן של אהרן, להאיר לתחתונים.

תפקיד הזקן לייצר זיווגים של קו אמצעי.  הזקן יכול לחבר בין פנימיות לחיצוניות. באור הגדול של אותה השראה, של בינה, אין האדם יכול לעמוד בזה, להוריד את זה ללב.

כל התיקון בא דרך הזקן מפני שבהם נמצאים המסכים והדינים שמאפשרים הארה בקו אמצעי.

אחר שקבל משה את התורה, ארבעים יום וארבעים לילה, עליו נאמר בכל ביתי נאמן הוא, כלומר גם במלכות וגם בבינה, וקרן אור פניו ולאח"כ בא אהרן ושנה לו שיעורו היי שהוריד לו אותה ההארה שלו על זקנו.

רק דרך תיקוני הזקן , אפשר להשפיע חוכמה לתחתונים.

ואז כאשר מגיעים לחיבור הזה, מה טוב ומה נעים טוב זה תורה שבכתב וזהו צדיק שהוא יסוד דז"א, נעים זה זמירות ישראל שהיא מלכות, הנק נעים בעת ששורה עליה נועם שלמעלה של העולם הבא, נעמי או נועם שה"ס בינה והכל ע"י שחיבר ז"א ומלכות יחד ע"י קרבן.

וָאֶתְּנֵם-לוֹ מוֹרָא, וַיִּירָאֵנִי, פירושו נתתי לו אלו המדרגות לחבר אותם שתי טיפות מרגליות האלו נתתי לו, וכשהעביר מורא על זקנו היי כשהיה גוזז זקנו, כ"א ומורא לא יעלה על ראשו, ויראני שהיה ירא אולי, נכשל ומעל באותו השמן שנמשך לו משמים עליונים שנק שם שהוא בינה שנמשך משם שמן הטוב, וע"כ ומפני שמי נחת הוא.

וָאֶתְּנֵם-לוֹ מוֹרָא, וַיִּירָאֵנִי, פירושו שנתן לאדם את המדרגות לחבר את שתי טיפות מרגליות.

על פי הזוהר אסור לגלח את הזקן, מפני שתפקיד הזקן.

בארבעים יום שמשה השיג את הבינה העליונה שלו, את בחינת עולם הבא ע"י השראה הפנימית שבו, ואז כשירד למטה קרן עור פניו. אור הבינה האיר ממנו, לא יכול היה להאיר אור כה גדול ישירות לעם.

אור כה גדול לא יכול לרדת לתחתונים, אלא ע"י הזקן, דרכו ניתן לקחת את האור הפנימי ולהפוך אותו למשהו מעשי.

כשאדם מגלח את זקנו, הוא מסיר את האפשרות שההארה הפנימית תאיר באופן מעשי למידות שלו.

כיון ששערות דיקנא גרמו יחוד ז"א ומלכות, קבלו גם הם ב' הארות מהם המכונים ב טיפות מרגליות. המסכים בשערות דיקנא גרמו, ולכן הם גם הם מקבלים את האור. אם  מבטל כלומר מגלח את שער זקנו, נמצא מבטל זווג ז"א ומלכות שהתיחדו על ידיהם.

דרך שערות הזקן ניתן חיבור בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, בין הפנימיות לחיצוניות, בין המטרה לדרך, בין שלמות לחוסר שלמות, בין בורא לנברא.

לכן ההולכים דרך הקבלה לא מגלחים את הזקן. כל שערה שמוריד אדם מזקנו, הוא מוריד את יכולת החיבור.

כאשר מתעוררת השתוקקות חזקה לאדם, ואין לו את המזרח, את נקודת ההזרחה הפנימית שבו, ואין לו את החסד שבדרום, אז כל ההשתוקקות שלו שורפת את כל הרצונות.

אם מסובבים את אותה תאווה ברחמים וחסד בשני הצדדים, אז מתבשם הדין ברחמים, כמו בתקיעות השופר.

תקיעה ראשונה שזה חסד, לאחר מכן שברים ותרועה שהם דינים, ואז עוטפים את זה שוב בקו אמצעי, מזרח, יעקב.

יצחק הוא באמצע, ודווקא הוא חשוב לנו בתקיעות, מפני שהצפון, והתאוות, וגילוי רצון לקבל לעצמו הכל דבר מאד חשוב והכרחי, אבל עליהם להיות עטופים בחסד ורחמים.

מה גרם לשבעים הזקנים להישרף ? וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ.

אומר בעל הסולם, נהגו קלות ראש, העיקר התענוג הגופני. ראה משה שאין ישראל יכולים להתקיים בלי הזקנים, שתפקידם להעביר את ההארה.

כדי שיוכל משה להעביר את ההארה, בא בסוד אחים בכורים, כלומר שבכור מקבל פי שנים. עלה משה ארבעים יום וארבעים לילה, כלומר קיבל הארה עצומה בעצמו וגם בשביל עם ישראל, והעביר להם לאט על סדר המדרגה.

הולך אל דרום וסובב אל צפון

משה הוא כלל שזכה להשיג האור מבינה, שהאירה דרך החסד בחינת כהן גדול. הנשיאים צד גבורה נמשכו אחריו. אהרן ימין, נשיאים בשמאל, ומשה באמצע.

בוא וראה בתחילה היו אלו שבעים זקנים יונקים ממשה ואלו הם הזקנים שבקצה המחנה, שפירושו הקצינים שבמחנה, שנשרפו באש שורפת מפני שההארה לא הייתה בג' קווים בצורה מסודרת, וכבר העירו מי גרם להם שישרפו. שהוא משום שעליהם נאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, שנהגו קלות ראש. כיון שראה משה שאין ישראל יכולים להתקיים בלי זקנים, בקש עזרה להאיר לישראל. ואמר לו הקב"ה אספה לי שבעים איש וגו ואצלתי מן הרוח אשר עליך. זהו הרוח של המראה המאירה שהוא ז"א ששורה במשה ולא באחר.

 כדי שהתחתון יוכל לקבל רוח שמאציל עליו העליון, עליו לפעול בסדר מדויק כדי להיות מסוגל לקבל.

בתחילה כשמשה היה בעולם כל הצדדים האירו ממנו כמו שאמרנו, אבל עתה כשהסתלק משה במקומו זורח היי רק במלכות ולא יותר. מפני שהאיר למטה לנקבה שרק דרכה תהיה ההארה, אך זה לא מתוך חיבור שלם, לכן תמיד קיימת השאיפה לגדלות, לגילוי, וזה בהסתרה.

כאשר אדם יודע שהוא מאיר בהסתרה, הוא יכול לחשוב על זה בשתי צורות:

א יחשוב שאין זה מספיק טוב, ויהיה עצוב מזה.

ב יכול לחשוב נכון, שאת זה נתן לו השם כעת, כי כך זה צריך להיות, שעליו להיבנות לפני שיאיר משה, בחינת משיח.

כי לא יכול להיכנס לארץ.

משה נותן ליהושע מהודו. ז"א משה, נותן ליהושע מהמלכות שלו, למלכות של יהושע, הלבנה, ואז יהושע יכול להאיר לישראל, מפני שאי אפשר להיכנס לארץ ישראל עם הארה כה גדולה ממשה, ולכן הוא מסתלק ואנחנו מקבלים את הארץ להכינה לביאתו חזרה של משה שזו בחינת משיח. משיגים זאת ע"י בניית אהבה. משה + י"ג = משיח