הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת תרומה | שיעור 8 |...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת תרומה | שיעור 8 | השקפה| כב-כד

תרומה כב – כד   שעור 8

הכפורת וב' הכרובים

 

הכרובים שבמשכן הם כמו הכרובים למעלה ועומדים באות ובנס, והיו פורשים כנפיהם כמו כרובים חיים, היו מוחזקים ופועלים ע"י העליון. נס הוא פעולה ע"י מדרגה עליונה על התחתונה. אחד מהנסים בבית המקדש היה שהכרובים היו פניהם אחד לשני, זה היה סימן שישראל זיככו עצמם ובאים בקשר ומחויבות לקב"ה.

כעת מלמד על שלשה סימנים המלמדים שהכרובים החזירו פניהם, כלומר שישראל לא חטאו. סימנים אלו הם בצורת האש היורדת מלמעלה לאכול את הקרבן, צורת העשן העולה, ובברכת הכהן.

ניתנו שלשה סימנים לדעת האם הכרובים בבית קודש הקדשים, אותם יכול לראות כהן גדול פעם בשנה. כדי ללכת בדרך האמת, צריך העם להזדכך כראוי, ואז שלושת הסימנים יאפשרו לו לעת האם הכרובים במצב פנים בפנים, ויש לכך חשיבות גדולה, מפני שהכרובים בבית המקדש, מייצגים נאמנה את הכרובים בעולמות העליונים.

כשעשן הקורבנות היה עולה בצורה ישרה, ידעו שישראל זכאים. העשן העולה נושא את הרשימות והחוויות שלך מהמעשה. עליך לבדוק האם אתה מעלה זיכרונות אמתיים שמקרבים אותך למטרה, או להיפך. חוויה לא טובה, שלא בדרך קדושה, בוודאי לא תעלה עשן ישר, אלא כעלה נידף ברוח.

אם כשהעלה קורבן, הייתה האש היורדת מלמעלה לאכול את הקרבן היה בצורת אריה, חסד, אז הוא זכאי. אם חלילה יורדת אש בצורת כלב, סימן שהוא מעלה קורבן לעצמו, לרצון לקבל לפרטיות.

כך האדם בנפשו יכול לדעת, האם הוא שמח בעבודתו, אז יכול לקבל את הברכות דרך הכהן. וכך בסימן האש שבאה על המזבח, יכול להבחין בנפשו באש ההתלהבות, האם הוא מתלהב מהרצון לקדושה, בחינת החסד בצורת אריה, או מתלהב מלקבל לרצון לקבל לעצמו, זו בחינת קליפת הכלב.

אם ההתלהבות שלך היא לרצון לקבל, וכאן הרצון הגשמי מורגש, ותודעת הגוף לא מתנגדת, היצר הרע לא מתנגד. יכול אדם לבדוק זאת רק בהתבוננות פנימית, ולדעת האם הוא בכיוון.

אם ההתלהבות באה מהטעם שאתה רוצה בדרך הישר לעשות תפקידך בחיים, להשפיע לכלל, תוך ברית ומחויבות לקשר לעליון, אז אתה יודע שאתה זכאי.

עניין שלישי שמלמד כאן על ברכת כהנים.

כאשר אדם מברך את הרצונות שלו, למשל כשאומר בתפילה ונפשי כעפר לכל תהיה, השאלה האם כבד לו מזה או לו, האם הוא בטוח שהוא רוצה את זה. בנקודה נפשית זו, ידיו יהיו כבדות, כפי שמשה כבדו ידיו במלחמת עמלק.

ידיים הם גם בחינת המעשה, אז השאלה היא איך אתה עושה את המעשה השפעה, בשמחה או שזה קשה לך. אדם צריך ידיים של ברכה, שעושה את המעשים בשמחה, ולא לצאת לידי חובה.

וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד,  וגו'  ידי משה כבדו מפני שישראל לא היו זכאים, כלומר לא זיככו עצמם כראוי. במצב זה קיבל משה על עצמו עונש, היינו תיקון.

 

מאחר והעליון לא נתון לחוקי התחתון, באותו מקום ששורה האדם הוא מעפר ומטרם ששורה עליו התנוצצות הרוח שלמעלה אין בו ממש, כיוון ששורה עליו הרוח, יש בו ממש ועומד ומתקיים.

לכאורה עצם האדם הוא מהעפר, היינו רצון לקבל. מכאן שאם אדם לא חי את בחינת ההתנוצצות העליונה ששורה עליו, אלא את בחינת העפר שבנפשו, אז אין בו ממש. הממשות באדם מתקיימת כאשר הוא חי את הרוח, את ההתנוצצות שמשפיע לו העליון.

 

מי שמדמה ועושה כמעשי העליונים הקדושים, מושך עליו רוח ממרום והופך להיות ממשי, אחרת הוא רק עפר. בכל זמן שישראל היו זכאים היו הכרובים דבקים בדבקות פנים בפנים. כיוון שחטאו היו מחזירים פניהם זה מזה, בגין החטא אינם יכולים לבטא את האהבה.

שואל, מאין היו יודעים, הרי לא יכלו לבוא לקדש הקדשים לראות את זה, ומשיב, כאן נחלקו עמודי העולם, אבל בעשן הקרבן ובקרבן שעל המזבח, ובכהן כשהיה מברך את העם, בשלשה אלו היו יודעים שהכרובים החזירו פניהם זה מזה והקב"ה רוצה בתשובה של בניו

סימן ג הוא בכהן כשהיה מברך את העם, כי בשעה שנושא ידיו כשהיו ישראל צדיקים והיו ראויים לברכה, ידיו היו נשואות בנשיאות בלי כבדות כלל, והורמו למעלה בשמחה וברצון ואז השכינה שורה עליהן והן נשאו מעצמן ואז היה הכהן יודע שישראל ראויים לברכה וברך אותם ברצון הלב. הכהן מקבל כח ממעשי העם, זוהי בחינה של ערבות.

 

וכשידיו של הכהן המברך את ישראל היו כבדות וביגיעה רבה התנשאו, ולא היה יכול להרימן אלא ביגיעה מרובה, אז היה יודע שהשכינה אינה שורה על ידיו ושישראל אינם ראויים לברכה ברכה ראויה להינתן למי שקשור בברית לקב"ה

 

וזה סוד וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, משום שבאותה שעה לא היו ישראל זכאים וידיו של משה כבדו, ולא היה יכול לשאת אותן למעלה, כי כתוב למעלה, עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן. ואז ויבא עמלק וכבדו ידיו של משה, ולא היה יכול לשאת אותן, עד שקבל עליו עונש שכתוב, ויקחו אבן, והיה כאשר ירים משה וגו כעין זה היה בלוחות האבן כמו בכהן, היי שכבדו מחמת חטא העגל ונפלו מידיו ונשברו.

יש והצדיקים מקבלים עונש על עצמם בשביל העם.

אין תגובות

להגיב