035- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – קט-קיא למתקדמים

035- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – קט-קיא למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות לחזרה ושינון בשלח קט-קיא
1. מהם המייחלים לחסדו שזה הפירוש ליראיו לפי רבי אבא?
2. מדוע מתפאר הקב"ה בתפילין שמניח היהודי?
3. מה הקשר עפ"י רבי ייסא בין תפילה לבין קניית האמונה?
4. הצורה שבה לקטו את המן היא דרך הבדיקה להיות האדם בן אמונה או שאינו, הסבר דרך בדיקה זו.
5. מדוע בטן רשעים תחסר?
6. מהו ההסבר לכך שבני אמונה יכולים לטעום כל טעם שרוצים לטעום ולא משנה מה טועמים ולעומת זאת הנחש כל דבר שהוא אוכל ולא משנה מה הוא טועם טעם של עפר?
7. מהו שכתוב על חלק מהעם "שטו העם ולקטו"? ומה מצביע על כך שטחנו ברחים או דכו במדוכה?
8. מה אתה למד מאות שצ"ט על אלו שרדופים אחרי מזון עולם הזה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח קט-קיא

פרשת המן

רְשָׁעִים הֵם אֵלּוּ הַהוֹלְכִים עֲקַלְקַלּוֹת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה.

הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ כְּלוֹמַר אֵלּוּ הַמְצַפִּים וּמְחַכִּים בְּכָל יוֹם וְיוֹם לְבַקֵּשׁ רָצוֹן אֱמוּנִי מִן הַקַּב"הַ – הֵם אֵלּוּ הַרוֹצִים בַּקֶּשֶׁר, בְּיַחַד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרֵך, וְלֹא אִלּוּ המחפשים עוֹד עֹושֶׁר גַּשְׁמִי. צַדִּיק אֹכֶל, לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וְלֹא לשׂוֹבַע כּרֵיסוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶחְסָר. הַצַּדִּיק מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת יָרֵא הַשֵּׁם אוֹמֵר שֶׁאֲנִי כֵּפּרַט לֹא שָוֶוה כְּלוּם, אֶלָּא כְּחֵלֶק מֶהַכְּלָל בּוֹ עָלַי לְמַלֵּא תפקידי,  בָּאֱמוּנָה וּבֵּהתְאֵם לחוקים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַכְּלָל – הוּא הַקַּב"הַ שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.  הָשְׁפַּע מִתְחָדֶשׁ בְּכָל יוֹם וּמַגִּיעַ מהכלל וְלֹא מֶהַמָּקוֹם הַפְּרָטִי מִמֶּנּוּ מְבַקְשִׁים.

כאמור האוכל המשובח לנשמה הוא החוכמה כפי שכתוב: החוכמה תחייה בעליה. לכן כשבא אדם לבקש בתפילה פותח את ידך, שיבקש רצון אמוני שהוא הכלי בעזרתו ניתן לקבל את הלחם של העוסקים בתורה.

כאן הצדיק לא מתפלל על המזון הגשמי אלא על ההזדמנות שיש לו, אלא דרך המזון להתקשר עם נותן המתנה, ולכן עסוק הוא בהכנה הנפשית לפני הסעודה, כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל-כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם.

כמה חופש יש בלהיות בעל אמונה ולא עבד לתאוות.

 

שפז) רבי אבא פתח: רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. כמה יש לבני אדם ללכת בדרכיו של המלך הקדוש, וללכת בדרכיה של התורה, כדי שימצאו ברכות לכולם לעליונים ולתחתונים. על הרוצה לזכות בברכות דהיינו ברצון האמיתי, ללכת בדרכי התורה.

שפח) כתוב: יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. משום שבשביל ישראל למטה, שמעלים מ"ן, הקב"ה מתפאר למעלה. ומה פאר שלו? שמניח תפילין, ע"י המן, שישראל מעלים. יוצאים מוחין לז"א, שנקראים תפילין, שמתחבר בהם צבעים להתפאר. כי ד' פרשיות הם ג' צבעים לבן אדום ירוק, המתחברים לג' קווים להאיר בכל השלמות. הנחת תפילין אומרת שאדם רוצה להתנהג כמו אריך אנפין שמקבל באור מקיף אור מעתיק אקדישה, ומאחור בא לקדמת המצח, ואז חיבור לאור המקיף וישר לבורא. לכן בשבת ויום טוב כבר נמצא האור המקיף ואין מניחים.

שפט) רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו. הלוא רוצה ה' ביראיו, היה צריך לומר? אלא, הוציא רצון הזה ורצה בו את יראיו היראים ממנו. ומי הם היראים, שהוציא להם הרצון הזה? אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ כלומר, אלו המצפים ומחכים בכל יום ויום לבקש מזונם מן הקב"ה. זה משמע  מהכתוב:  המייחלים לחסדו. מי לא מייחל לחסדי השם? אלא המייחלים לחסדו הם אלו המבינים שכל מה שהבורא נותן זה חסד, ובאים אליו ביראת הרוממות, בכבוד שקטן מתבטל בפני גדול ולא חלילה ביראת המפחד שלא יקבלו מבוקשם.

שצ) רבי ייסא לא יתקין סעודתו בכל יום עד שיתפלל תפילתו לפני הקב"ה על מזונות. לא נתקנת הסעודה עד שתהיה נתונה מבית המלך. אחר שיתפלל תפילתו לפני הקב"ה, יחכה שעה אחת, ויאמר, כבר הזמן שניתנה מבית המלך. מכאן ולהלאה יתקינו הסעודה. וזהו הדרך של יראי הקב"ה יראי חטא.

 

שצא) אלו הרשעים ההולכים עקלקלות בדרכי התורה, כתוב בהם: הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר, שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ  מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף, יַיִן יַדְלִיקֵם. וע"ז כתוב: רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. ובזה ניכרים אלו בני האמונה בכל יום ויום כמ"ש: וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. יום ביומו כתוב:  ולא דבר יום ליום אחר.

שצב) וכ"כ למה? לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. באכילה ניכרים אלו בני האמונה, שבכל יום ויום הם הולכים בדרך הישר בתורה. מכאן, צדיק אוכל לשובע נפשו. אחר שהשביע נפשו בתפילה ובקריאה בתורה, הוא אוכל.

שצג) רבי שמעון אמר: עד שלא נתן הקב"ה התורה לישראל, הבחין בין אלו בני האמונה ובין הרשעים שאינם בני אמונה, ואינם רוצים בתורה. ובמה הבחין אותם? במן. כמו שנאמר, אנסֶנו. וכל אלו הנמצאים, שהם בני אמונה, רשם אותו הקב"ה ברושם של ספירת החסד כמ"ש: המייחלים לחסדו. וע"כ למען אנסנו. וכל אלו שאינם נמצאים בני אמונה, הסיר מהם ספירה עליונה הזו. והמן הכריז ואמר, ובטן רשעים תחסר. ועם כל זה לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.

שצד) בשעה ההוא נשלמו ישראל למטה כעין של מעלה, כמ"ש:  וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם. שהתחזק האילן הקדוש, ז"א, בי"ב גבולים, בד' צדדי העולם, חו"ג תו"מ, בג' קווים בכל צד מד' צדדי העולם חו"ג תו"מ, והם י"ב גבולים, שהם שתים עשרה עינות מים. והתחזק בע' (70) ענפים, שהם ע' (70) שרים, ע' (70) תמרים, והכל כעין של מעלה. הגבול הוא החומר המאפשר להרגיש את הצורה.

שצה) בשעה ההיא נוטף טל הקדוש. כלומר, שפע, המכונה טל, מעתיקא הסתום, שהוא כתר. וממלא את ראשו של ז"א, המקום שנקרא שמים. ומטל ההוא של אור העליון הקדוש, היה נמשך ויורד המן למטה. וכשהיה יורד, היה מתפזר כמו קרומים קרומים ונקרש למטה כמ"ש: דַּק כַּכְּפֹר עַל-הָאָרֶץ.

שצו) כל אלו בני האמונה יוצאים ולוקטים ומברכים עליו את השם הקדוש. ומן ההוא היה מעלה ריחות של כל הבשמים שבגן עדן, כי בו נמשך ויורד למטה. כששׂם אותו, כל טעם שהיה רוצה לטעום, טעם אותו. ומברך למלך הקדוש העליון.

שצז) ואז המן מתברך במעיו, והיה מסתכל וידע למעלה וצפה בחכמה עליונה. וע"ז הם נקראים דור דעה. ואלו היו בני אמונה. ולהם ניתנה התורה להסתכל בה, ולדעת דרכיה.

שצח) ואלו שלא נמצאו בני אמונה, כתוב בהם: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. מהו שטו, שטות היו לוקחים לעצמם, משום שלא היו בני אמונה. כתוב בהם, וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם, אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה. מי הטריח אותם כל כך? אלא שהם לא היו בני אמונה. ובמקום אמונה ותיקון נפשי מחפשים עוד הלכות ומעשים חיצוניים להרבות בהם בכדי לצאת לידי חובה.

שצט) כעין זה אלו שאינם מאמינים בהקב"ה, אינם רוצים להסתכל בדרכיו. והם רוצים להטריח עצמם כל יום אחר מזון. ימים ולילות. מפחד, אולי לא יעלה בידם פת לחם. מי גרם להם זה? משום שאינם בני אמונה.

ת) אף כאן שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שטו בשטות של עצמם, ורצו להטריח עליו כמ"ש: וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם. ואחר כל טרחה הזאת לא עלה בידם, אלא כמ"ש:  וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. ולא יותר. מי גרם להם זה? משום שלא היו בני אמונה.

תגיות: אמונה, מזון לנשמה