036- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – קיב-קיד למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה זהר בשלח קיב-קיד
1. מהם ג' הפירושים באות ת"א למושג לשד השמן?
2. מדוע כתוב איש כפי אוכלו ולא איש כפי אכילתו?
3. מה מלמדנו זה שכל אחד ליקט לפי האוכלים? ומה אנו לומדים מהמעשה שהביא על שפיטת משה?
4. כיצד לפי רבי ייסא יש את החלוקה של הדין והחסד בעולם? כיצד לפי רבי חייא? מה המחלוקת ומה אנו למדים מכך?
5. מה הפירוש ממעמקים קראתיך וכיצד הוא קשור לחכמה סתימאה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
בְּשַׁלַּח קיב-קיד
מי שאינו בן אמונה לוקח לעצמו שטויות.
לרשעים המתנהגים בעולם נגד הקו המוכתב מהעולמות העליונים, הקב"ה משנה את מנהגו והדברים הולכים ונעשים עבורם קשים יותר. כל הטרחה שלהם לשווא, תוספת המאמץ שלהם אינה מועילה. על האדם לתת רק יגיעה סבירה לפרנסתו הגשמית, ולהאמין שממילא התוצאה מגיעה מלמעלה. אך לפרנסת נפשו, ליו לתת יגיעה גדולה ככול האפשר. כך נוהג הצדיק ההולך בסדר נפשי התואם את החוקים העליונים, ובכך יוצר הרמוניה נפשית בתוכו, תוך מתאמץ לחדור למעמקי נפשו ולא לצוף ברדידות ובריחה מאחריות.
ת) אף כאן שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שטו בשטות של עצמם, ורצו להטריח עליו כמ"ש: וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם. ואחר כל טרחה הזאת לא עלה בידם, אלא כמ"ש: וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. ולא יותר. מי גרם להם זה? משום שלא היו בני אמונה.
תא) רבי יוסי שואל: מהו לשד השמן? יש אומרים שנילוש בשמן. ויש אומרים. מה השד משתנה לכמה אופנים, אף המן משתנה לכמה טעמים. כל טעם שהיו רוצים, היו טועמים בו. לשד השמן פירושו יניקה של שמן.
תב) רבי יצחק אמר: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, לָקָטוּ. והאם מי שאוכל מעט לקט מעט, ומי יותר לקט יותר? והרי כתוב: לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר? אלא לפי האוכלים לקטו. זה משמע משכתוב: אוכלו. כלומר, מי שאוכל אותו, ומשום זה לא כתוב: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ.
תג) שואל מהו הטעם שכל אחד לקט לפי האוכלים? אם אחז בעבד או באמה, ואומר ששלו הוא, וחברו בא ואמר, שלי הוא, קרבו לפני משה לדין. אמר להם, כמה נפשות בביתך וכמה נפשות בביתו של זה? אמר כך וכך. ואותה שעה, אמר להם משה, לקטו מחר, וכל אחד יבוא אצלי. למחר יצאו ולקטו ובאו לפני משה. שמו לפניו כלי והיה מודד אותו. אם עבד ההוא של זה, נמצא העומר של העבד באותו כלי, כי היה עומר אחד לכל נפש ונפש מביתו. מדד לזה, ונמצא חסר האוכל של העבד בכלי שלו, והיה עומר, אחד לכל נפש ונפש מביתו, אז אמר העבד הוא, של זה. שכתוב: איש לפי אוכלו לקטו. וכתוב: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם.
תד) כתוב עֶרֶב וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהוָה. ערב וידעתם, במה ידעו? אלא בכל יום ויום נמצאו מנהגי הקב"ה. בבוקר נעור החסד בעולם, ובזמן ההוא שנקרא ערב תלוי הדין בעולם. וכן העמדנוהו, שיצחק תיקן תפילת המנחה. ויצחק הוא גבורה. וע"כ, ערב וידעתם. כשיתעורר הדין בעולם, תדעו, שבדין הזה הוציא ה' אתכם ממצרים. ובוקר, וראיתם את כבוד ה', כי בזמן ההוא החסד נעור בעולם, וייתן לכם לאכול.
תה) רבי חייא אמר: להיפך כתוב: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. בו בשעה התעורר הערב, הדין. ובזמן ההוא שהתעורר הדין, התעורר גם החסד בעולם כמ"ש: עֶרֶב וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. תדעו את החסד ההוא, שעשה עימכם בזמן הדין, והוציא אתכם מארץ מצרים. וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, שהיא המלכות. וכ"כ למה? בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם.
תו) אמר רבי ייסא: לא שינה הקב"ה מנהגיו, שיאיר החסד בערב, חוץ שאלו רשעי עולם משנים אותו, ומהפכים הרחמים לדין.
תז) ממן ההוא, עתידים הצדיקים לאכול לעוה"ב. והאם באופן ההוא שאכלו ישראל במדבר? לא, אלא יותר מהם, שלא היה בשלמות ההוא לעולם. מה הוא? הוא כמ"ש: לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וכתוב: עין לא ראתה אלקים זולתך.
תח) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה, אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי. למה כתוב שיר המעלות סתם, ואינו מפרש מי אמרו? אלא שיר המעלות, פירושו, שעתידים כל בני העולם לומר זה, כי שיר הזה עתיד לאומרו לדורות עולם.
תט) ממעמקים קראתיך. כל מי שמתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש בקשותיו ולהתפלל מעומק הלב, כדי שיימצא ליבו שלם בהקב"ה, ויכוון ליבו ורצונו כמ"ש: ממעמקים קראתיך (ממעמקים – מאריך אנפין מהחוכמה דרך בינה) והרי כתוב: בכל ליבי דרשתיך? ומקרא זה די להתפלל בכל לב, ולמה צריך ממעמקים?
תי) אלא כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך, צריך שיכוון דעתו ורצונו לשורש השורשים, להמשיך ברכות מעומק הבור, כדי שייזלו ברכות ממעיין של כל. המקום, שיוצא ממנו אותו הנהר, שהוא חו"ס כמ"ש: ונהר יוצא מעדן. עדן חכמה. נהר בינה, שיצאה לחוץ מראש א"א, שהוא חו"ס. וכתוב: נָהָר פְּלָגָיו, יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים. וזהו נקרא, ממעמקים. עומק כל, עומק הבור, שמעיינות יוצאים ונמשכים ממנו לברך כל. וזהו ההתחלה להמשיך ברכות מלמעלה למטה.
תיא) אמר רבי חזקיה: כשעתיקא הסתום מכל סתומים רוצה לזמן ברכות לעולם, הִשרה הכל (הרצונות) והכליל הכל בעומק העליון ההוא, שהוא חו"ס דא"א, מבחינת מה שהבינה יוצאת ממנו לחוץ. ומכאן שואב ונמשך נהר, שהוא בינה. שנחלים ומעיינות יוצאים ממנו, שהם המוחין. ומושקים הכל ממנו, שכל המוחין של זו"ן ובי"ע נמשכים משם. ומי שמתפלל תפילתו, צריך לכוון ליבו ורצונו להמשיך ברכות מעומק של הכל הזה, כדי שתתקבל תפילתו וייעשה רצונו.
תגיות: ממעמקים קראתיך.