038- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – קיח-קכ למתקדמים
שיעור שמע
שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח קיח-קכ
1. מהן ג' הדוגמאות שמאמתות לנו את הידיעה שהקב"ה תובע עלבונם של צדיקים יותר משלו?
2. מדוע משה היה צריך לקחת אתה המטה כדי לעשות את הניסים?
3. מהם ב' הפירושים לצור?
4. מהו צור ילדך תשי?
5. כיצד אפשרי שמצור שהוא גבורה יצאו מים? מתי זה פועל ומתי אינו?
6. על מי נאמר ההופכי הצור אגם מים ומדוע?
7. מהי שאלתם של העם 'היש הוי"ה בקרבנו אם אין'? ומדוע נענשו?
בְּשַׁלַּח קיח-קכ
הַקַּב"הַ תוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים
השם מוחל על כבודו ולא על כבוד הצדיקים, לכן יש להיזהר מאד בכבודם של חכמים, שכָּל הפוגע בֵּתָּלְמִּיד חָכָם אֵין רְפוּאָה לֶמָכַּתּוֹ.
ה' שומר על הצדיקים שהם שליחיו עושי רצונו,
תכ) רבי חייא פתח: חֹנֶה מַלְאַךְ יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה רוצה בכבודם יותר מעל שלו. כמה הם בני העולם, שמחרפים ומגדפים למעלה. סנחריב חֵירף וגידף ואמר: מי בכל אלוהי הארצות וגו', והקב"ה מחל ולא תבע ממנו. כיוון שהושיט ידו על חזקיה, כתוב: וייצא מלאך ה' ויַךְ במחנה אשור.
תכא) ירבעם בן נבט היה עובד עבודה זרה ומקטר לה, ומזבח לה, והקב"ה לא תבע ממנו. וכשבא עידוֹ הנביא והתנבא עליו, וירבעם הושיט ידו כנגדו, כתוב: וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו.
תכב) פרעה חירף וגידף ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. והקב"ה לא נָשָׁה ממנו, עד שמיאן לשלח את ישראלנכמ"ש: עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם וכתוב: הנה יד ה' הויה במקנך. וכן בכל מקום הקב"ה תובע בעד פגיעה בכבוד הצדיקים יותר מעל שלו.
תכג) כאן אמר משה, עוד מעט וּסְקָלוני. אמר לו הקב"ה, משה, אין עתה הזמן לתבוע פגיעה בכבודך, אלא עבור לפני העם, ונראה מי יושיט ידו כנגדך. וכי ברשותם אתה עומד או ברשותי.
תכד) ומטך, קח בידך והלכת. משום שחקוק בנסים היה, ושֵם הקדוש העליון היה רשום בו. בתחילה נהפך המטה לנחש, יסוד דז"א דקטנות כמ"ש: דֶרך נחש עלֵי צוּר. נחש, הרי נודע שמעורר הצור, שהוא מלכות. באיזה מקום נגלה הקב"ה? כאן נגלה, שכתוב: הנני עומד לפניך על הצור. ומי צור? הוא כמ"ש: הצור תמים פועלו, שהוא מלכות, ושם ידע משה, איך עומד הנחש עלי צור. השם אומר למשה לקחת את המטה בו חקוקים ניסים והשם הקדוש. מטה הוא לשון של דבר המטה לדרך, מעין מצפן, הוא כנגד הנחש.
צוּר וסלע
תכה) אמר רב יהודה: אם היה שותק (הכתוב) ולא אמר יותר יפה היה. שואל הרי כתוב: וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם. והאם זה נוהג אצל שם הקדוש? כך הוא, כי אין לך שם מהשמות הקדושים של הקב"ה, שלא יעשה נסים וגבורות, ומוציא כל מה שצריך לעולם. כש"כ כאן, להוציא מים. הצורה בה ה' מנהיג את העולם היא גם ע"י ניסים.
תכו) א"כ, הרי כתוב: הן היכה צור ויָזוּבו מים. מי מכה לשמו? פטיש מחודד ניכר בהכאותיו, כלומר איש חריף יודע להקשות. אלא בכל מקום צור הוא גבורה. כלומר, מלכות כשהיא בבחינת גבורה. וכשרוצה הקב"ה, ז"א, להכות או להעניש, מתעורר גבורה זו. וגבורה ההיא מכה ומעניש. שכתוב: הן היכה צור ויזובו מים. ואם לא התעורר הצור והיכה במקום שצריך, לא היו נובעים מים. צריך בהכאה שזו גם אחת הדרכים להנהיג את העולם בדין.
תכז) א"כ הרי כתוב: צור ילדך תֶשִׁי. תשי, החלשת אותו. שלא יתכן זה אצל שם. ודאי שכן הוא. כי אם היו יודעים הרשעים, כי הצור עתיד להתעורר כנגדם ולהענישם, היו מוּנעים מלחטוא לפניו. אלא חלשה היא בעיניהם, משום שאינם מסתכלים בה, והיא אינה מסתכלת בדרכיהם להענישם תיכף. ועל זה נאמר, צור ילדך תשי. החלישה את דעתם מראיית הדבר האמיתי.
תכח) רבי אבא אמר: יש צור ויש צור, מצד צור העליון יוצא צור אחר. צור העליון הוא צור של כל הצורים, היא שהולידה את ישראל, שהוא ז"א. שכתוב צור ילדך תשי. כלומר בינה, שהולידה את ישראל (ז"א). כי מצד צור העליון של מעלה, יוצא צור אחר. מצד אמא, בינה, יוצאת גבורה, המלכות. בינה מחולקת לבינה עליונה שהולידה את ישראל, ומישסו"ת – שהולידה את המלכות.
תכט) אמר רבי אלעזר כתוב: מי ימלל גבורות ה'. מהו גבורות ה'? הוא לכלול את אמא עילאה של הכל, בינה, שאע"פ שהיא עצמה אינה דין, מצידה נמצא הדין. כי מצידה נמצא גבורה, מלכות הממותקת בבינה. ומשום זה נקראת צור העליון וכתוב: ותשכח אל מחוללך, זהו אור אבא, חסד עליון.
תל) אמר רבי אבא: בכל מקום שכתוב מים, רומז על אור חסד. והקב"ה התעורר בצור הזה, שהוא דין, להשפיע מים, חסד, שהרי אין זה ראוי לצאת מים אלא מחסד. וזה הוא אות ונס של הקב"ה, שצור, דין, השפיע חסדים. וע"ז שיבח דוד ואמר: ההופכי הצור אגם מים. ומשמע ההופכי, שהפך אותו מדין לחסד. כי אין דרך צור בזה להשפיע חסד.
תלא) וע"ז בצור העליון, בינה, הוציא מים ממקום שלמטה, ממלכות. ומה שמו של ההוא של מטה? סלע כמ"ש: וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, ובמה הוציא סלע הזה מים? בכוח של צור העליון, בינה. ניתן להשתמש בכוח העליון להוציא חסד אפילו מהדין.
תלב) אמר רבי שמעון: הצור תמים פָעולו. שנהפך הצור לעשות פָעולו של תמים. ומי הוא? אברהם, חסד. שכתוב בו, התהלך לפניי והְיֵה תמים. וזהו, ההופכי הצור אגם מים, שנהפך ממעשה הדין למעשה החסד. ומשמע שתמים פעולו, חסד. וזה אברהם, שהוא חסד.
תלג) בשעה זו חזר הצור להיות תמים. בשעה אחרת, שנייה, כשרצה משה להוציא מים מצור הזה, בעוונותיהם של ישראל לא חזר לתמים כבתחילה. בו בזמן התרעם משה, ואמר, צור ילדך תשי. כלומר, החלשת אותו ממה שהיה בתחילה. שבשבילך לא נמצא תמים עתה, ונעשה דין, מה שלא היה כן בימי ילדך, כלומר, בימי נעוריך. לצור שני מצבים ולא תמיד ניתן להוציא ממנו את החסד. צור זה הוא טוב לרשעים ליישרם.
הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ
התפיסה שהפרטיות עומדת בפני עצמה בלי קשר לעליון – מוטעית.
הכל בא בשלמות מהבורא יתברך בשלמות, גם אם נראים המקרים כנפרדים. ראיה אמונית נכונה מאפשרת לראות את הקשר בין התחתון לעליון, בין השליח למשלח. לכן הפרדת הצדיק מהבורא גוררת עונש, ואין אפשרות לפעול ישירות אלא דרך הצדיק, אלא יש לקשור את אותיות ו-ה לאותיות י-ה, את הנבדלות אל השלם, הפרט לכלל.
צור עליון בינה וצור תחתון מלכות, הבינה יכולה להוציא מים והצור התחתון יכול אף הוא, רק כאשר הוא קשור לבינה. בחינת הצור מכילה דין ורחמים. את הצור העליון פועל עתיק ואת התחתון ז"א, ולמעשה שאלו איזו הנהגה פועלת עליהם. עונשם היה שבכלל חשבו שהצור התחתון עומד בפני עצמו ואינו בא מהעליון.
לכן לצור העליון, לסלע שהוא בחינת בינה ניתן לדבר בכדי להוציא מים ואין להכותו, שהכאה זו היא מעין הפרדה.
תלד) אמר רבי אבא: הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. האם שוטים היו ישראל, שלא ידעו דבר זה? והרי ראו השכינה לפניהם, וענני כבוד עליהם שסובבים אותם והם אמרו: הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. אנשים שראו זיו יְקר מלכם על הים. כמו שראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל. והם נמצאו שוטים, ואמרו, היש ה' בקרבנו אם אָין?
תלה) אלא רצו לדעת בין עתיקא הסתום מכל סתומים, שהוא כתר, שנקרא אָין, ובין ז"א, שנקרא הויה וע"כ לא כתוב: אם יש ה' בקרבנו, אם לא כמ"ש: אם ילך בתורתי, אם לא, אלא היש ה' בקרבנו, אם אין.
תלו) א"כ למה נענשו? אלא על שעשו פירוד בין עתיקא לז"א. ועשו בנסיון, כמ"ש: ועל נסותם את ה', אמרו ישראל, אם זה בקרבנו, נשאל באופן אחד. ואם זה, נשאל באופן אחר. וע"כ מיד כתוב: וַיָּבֹא עֲמָלֵק.
תגיות: כבוד צדיקים, צור, סלע
