027- הדף היומי בזוהר הסולם – משפטים – עט-פא למתקדמים |☆ תגיות:...

027- הדף היומי בזוהר הסולם – משפטים – עט-פא למתקדמים |☆ תגיות: שבירת הגאוה, גסות רוח

מִּשְׁפָּטִים עט – פא

הַסַבָּא

יֵשׁ לָבוּז לְלֵב גֵּאֶה.

ישנה עבודה של שבירת הגאווה וגסות הרוח שבלב, היא קורבן לשם אלקים, כאן מותר לשלם בצער ועצבות. ואילו קרבן לשם הויה, שהיא התקרבות בבחינת האהבה, עבודה זו מתאימה למי שכבר זכה לשבור את גאוותו.

מצד אחד מלמד כאן הזוהר שעצבות מועילה לחלום הרע, והרי אסור להיות עצב ואין לעבוד בעצבות. אלא יש לומר שזו עבודה זמנית בלבד. וכפי שראה ה' שאין העולם מתקיים במידת הדין, כך ראה שאין העבודה יכולה להתקיים עם מידת העצבות, לכן בא ושיתף בה את עבודת האהבה והרחמים. אין עבודת העצבות יכולה לעמוד בעצמה, שהרי גורמת היא לאדם לסור מדרך השם, לכן יכולה היא להיות זמנית, במסגרת כללית יותר.

דוד המלך מלמד את דרכי התשובה. על האדם ללמוד לוותר על התכונה הנפשית הנק' שמעי בן גרא, שאינה מאפשר לאדם לבנות את המשכן בליבו.

אם אדם מגיב מייד ישירות למצב, בד"כ הוא טועה. תמיד צריך לראות שיש משהו מעבר למקרה. שמעי (בחינת בינה שלא יכולה להגיע לשלמות) שהיה חכם, בא ומקלל את המלך. למרות שדוד הוא מלך המשיח, ישנה בחינה בקדושה שמעכבת אותו, כאשר סוקל אותו שמעי באבנים, דהיינו בהבנות אחרות ובעפר שהוא רצון לקבל לעצמו, מנסה שמעי להראות שמלכות בית דוד לא יכולה להתקיים.

שמעי היה מבית שאול, דהיינו בחינת היסוד, וכאן הויכוח מי צריך לשלוט, האם הרצון לקבל או רק הרצון להשפיע. ובמאבק זה מנצח דוד שניצח את עורפה (גליית), וכנגדה זרק עפר זה, והאבן כנגד האבן שהמיתה את גליית. ניסה שמעי לומר לו שהוא איש דמים.

רנה) הסתכל שלמה בחכמה, שכתוב על שמעי בן בגרא: יוצא יצוא ומקלל. יוצא יצוא ב' פעמים, יציאה אחת שיצא מבית המדרש לקלל את דוד. ויציאה אחת שיצא מירושלים אל עבדיו, שמת עליה. יציאה אחת אל המלך, ויציאה אחת אל עבדיו. וכל זה ראה שלמה והסתכל ברוח הקדוש ביציאה השנייה. וע"כ אמר: וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ, ידע שביציאה ימות.

רנו) ועיפר בעפר. אמר שלמה, אצל אבי היה בעפר, אצל שמעי יהיה במים שכתוב: וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ, וְעָבַרְתָּ אֶת-נַחַל קִדְרוֹן. שניהם דן שלמה, שיהיה נידון בעפר ומים כסוטה, למי שהשׂטין הדרך אצל אביו. גם סוטה נידונת בעפר ומים ובודקים אותה עם בגדה, וכך שלמה בדק את שמעי. עפר זה מלכות ומים בינה, אמר נבדוק אותו בב' הנקבות.

רנז) כתוב: וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת. וכתוב: וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר, אִם-אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. מהו בחרב? האם שוטה היה שמעי, שלא הבין, שאילו נשבע לו כך, שלא יאמר אח"כ, בחרב לא, אבל בחנית או בחץ כן?

רנח) אלא שני דברים כאן: א. שאמר הילד, בנו של דג הגדול, שקשקשיו עולים עד רום עננים, השבועה של דוד המלך, כשהיה רוצה להישבע, הוציא החרב שלו, ששם היה חרות שֵם הנחקק ושם נשבע. וכך עשה לשמעי, שכתוב: וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר, אִם-אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. שבועה זו הייתה בחרב. ב. דן שלמה, אמר, בקללה בא אל אבא, שהוא דברים, הרי גם אני בדברים אליו, ובשם המפורש הרג אותו, ולא בחרב. ומשום זה עשה שלמה כך.

רנט) כיוון שנשבע לו דוד, למה הרגו, האם שבועה הזו הייתה בעלילה, כי הלב והפה לא היו שווים? אלא ודאי דוד לא הרגו. ועדיין קשה מפני ששלח את שלמה בנו, ושליח של אדם כמותו. ידוע, שכל איברי הגוף מקבלים הכול, והלב אינו מקבל אפילו כחוט השערה. דוד המלך היה הלב של ישראל, וקיבל מה שלא היה ראוי לו שיקבל, מה ששמעי סיקל באבנים ועיפר בעפר. ומשום זה כתוב: וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לּוֹ. ועוד, כי האילן, מלכות, גרם לו להיות נוקם במעשה ונוטר במחשבה כנחש. כשיש מיעוט צריך לדעת מי מתקן אותו.

רס) כתוב: כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. כי לא תחפוץ זבח, האם הקב"ה אינו רוצה שיקריבו לפניו קורבן? והרי הוא תיקן לרשעים שיקריבו קורבן, ויתכפר להם עוונותיהם. אלא דוד, לפני שם אלוקים, מדה"ד, אמר זה, וקורבן אינם מקריבים לשם אלוקים, אלא לשם יוד הא ואו הא. כי אל דין קשה, מדה"ד, אינם מקריבים קורבן. כמ"ש: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה. להויה ולא לשם אלוקים. וכן כתוב: וכי תקריב קורבן מנחה להויה. זבח תודה להויה. זבח שלָמים להויה. ולא כתוב השם אלוקים.

רסא) כיוון שדוד המלך אמר אל השם אלוקים, צריך לכתוב: כי לא תחפוץ זבח ואֶתֵנה, עולה לא תרצה. כי לשם זה אינם מקריבים אלא רוח נשברה, כמ"ש: זבחי אלוקים רוח נשברה. קורבן של אלוקים, הוא עצבות ושבירת הלב. ומשום זה, מי שחלם חלום רע, הוא צריך להראות עצבות, כי הוא עומד במידת אלוקים, וזבח של מדה"ד צריך להיות עצבות ורוח נשברה. ועצבות ההיא מועיל לחלום הרע, ואין הדין שולט עליו. כי זבח, הראוי למדה"ד, הקריב לפניו. קורבן לשם הויה בא להתקרבות לאהבה, אך קודם יש לשבור את הגאווה, לכן אמר דוד קורבן לאלוקים.

רסב) לב נשבר ונִדכֶּה, אלוקים לא תִבזֶה. לא תבזה. משמע שיש לב, שהוא בוזֶה? כן, לב גאה, לב בגסות הרוח, הוא הלב שבוזה. אבל, לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה.

רסג) הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן. מהו היטיבה? הלוא נראה שיש בה טוב, ועתה למה צריך להתפלל, היטיבה על ההוא טוב? שצריך להתפלל היטיבה, כי מיום שהקב"ה השתדל בבניין ביהמ"ק למעלה עד עתה, הטבה של הרצון לא שׁרתה על בניין ההוא. וע"כ לא השתכלל. כי בשעה שהרצון של מעלה יתעורר, ייטיב וידליק האורות של בניין ומעשה, עד שאפילו המלאכים של מעלה לא יוכלו להסתכל בביהמ"ק, ולא בבניין. ואז ישתכלל ביהמ"ק וכל מלאכתו. וע"ז התפלל, היטיבה ברצונך את ציון.

רסד) תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם. האם מיום שהשתדל בבניין ביהמ"ק, עד עתה עוד לא בנה אותם? ואם חומות ירושלים לא בנה עד עתה, ביהמ"ק, על אחת כמה וכמה שלא בנה. ואיך אמר: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן, שהוא ביהמ"ק? הרי מתחילה בונים החומות, ואח"כ ביהמ"ק. אלא כל מעשיו של הקב"ה אינם כמעשה בני אדם. בני אדם, כשבונים ביהמ"ק למטה, מתחילה עושים חומות העיר, ולבסוף ביהמ"ק. חומות העיר מתחילה, כדי להגן עליהם, ואח"כ בניין הבית. הקב"ה בונה ביהמ"ק בתחילה, ולבסוף, כאשר הוריד אותו מן השמיים ומושיבו על מקומו, אז יבנה חומות ירושלים. וע"כ אמר דוד, היטיבה ברצונך את ציון מתחילה, ואח"כ תבנה חומות ירושלים.

רסה) כל המעשים שעושה הקב"ה, מתחילה מקדים זה שמבחוץ, ואח"כ עושה המוח שמבפנים. האם כאן אינו כן, כי הקדים בניין ביהמ"ק, לבניין החומות, שהם מבחוץ? כל אלו המעשים שעושה הקב"ה ומקדים שמבחוץ, הנה במחשבה מקדים את המוח, שבפנים. ובמעשה, מקדים ההוא שמבחוץ. כי כל קליפה, מה שמבחוץ, הוא מצד האחר. והמוח נמשך מן המוח, מצד הקדושה. ותמיד מקדים הצד האחר, ומתרבה וגדל ושומר הפרי. כיוון שהתבשל הפרי, זורקים הקליפה לחוץ. ויכין רשע וצדיק ילבש. וזורקים קליפה ומברכים לצדיקו של עולם. בני אדם עובדים מהפרטים אל הכלל, ואילו הקב"ה שלם ועובד מהכלל. יש והקב"ה נותן לנו מלמעלה קודם את הפרטים, זו כשהמחשבה קודמת.

תגיות: לב נשבר, קורבן להשם, קורבן לאלקים

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים עט-פא
1. מהו שכתוב יצא יצוא שתי פעמים לגבי שמעי בן גרא שיצא לקלל את דוד ומה למד מזה שלמה המלך?
2. מהי השבועה שנשבע דוד בחרב?
3. מדוע אנו למדים ששלמה המלך הרגו בשם המפורש?
4. מהי עבודת דוד המלך עפ"י הפסוק "זבחי אלוקים רוח נשברה וגו'" והרי הקורבן צריך להיות לשם הוי"ה?
5. מהו לב שראוי לבוז?
6. מה ההסבר לכך שהפסוק מקדים את בנין בית המקדש מבחינת "הטיבה ברצונך את ציון" ורק לאחר מכן "תבנה את חומות" ירושלים שנראה לכאורה הפוך?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams