043- הדף היומי בזוהר הסולם – משפטים – קכז-קכט למתקדמים |☆ תגיות: נדרים, שבועות, נדר ,שבועה
שאלות חזרה
- כיצד קשורה שבועה לשבת?
- מה ההבדל בין החלת השבועה להחלת הנדר?
- מדוע במסגרת צימצום ב', אין שבועה יכולה להתקיים למעלה מחזה, אלא רק למטה מחזה, וכיצד זה קשור ללאה ולרחל?
- מדוע נדר אינו זקוק לחסדים, ואילו שבועה מחייבת חסדים?
- הסבר בהרחבה את מושג הכותל המערבי בענין נדרים ושבועות וביחס לקריאת שמע
- מה הוא צדיק יסוד עולם? וכיצד הוא זה שמקיים את העולם, ומי הוא באדם אחד?
- כיצד קשורים השמים והארץ, עד כדי ,שאם נופלת הארץ השמים נופלים עמה?
- מדוע ביום הכיפורים תיקנו קול נדרי ולא קול שבועה?
- מדוע בספר תורה אין נקודות אלא תגין? ,וכיצד זה קשור שמי שמשתמש בספר תורה- חלף מהעולם?
- כיצד קשור ההבדל בין נדר לשבועה לעבודת השם הנוהגת בזמן זה לכל יהודי?- אגב כך סכם את ההבדלים באופן נרחב בין נדר לשבועה
מִּשְׁפָּטִים קכז – קכט
נדר ושבועה
שבועה היא השכינה ואינה חלה, אלא על דבר שיש בו ממש, דהיינו על הרצון לקבל כנגד עולם הזה. נדר חל על מחשבה מופשטת שעדיין אין בה מעשה ממש כנגד עולם הבא.
במסגרת הרצון לקבל ישנה בחינה של הנשמה – בינה, ובחינה של צד הגוף מדרגת מלכות.
שבועה היא שימוש ברצון לקבל, היא בחינת הצדיק, היסוד, צד הגוף, מקום בו מקבלים חוכמה/שפע.
נדר שייך לבינה
שבועה שייכת למלכות
הצדיק המייצג את הברית, מייצר את הקשר בין שמים וארץ, ואין לפגוע בברית בקשר בין הנברא לבורא. את הצדיק מייצג הקוץ שבקצה האות ד הוא המקשר בין האות ג – גומל חסד – צד הבורא, לבין ה-ד דלה ועניה היא האני של האדם. שבועה לשקר מנתקת את הקשר לצדיק ומכאן לקב"ה.
סיכום: בעצם בא להסביר לנו במאמר זה, שיש הבדל גדול בין פנימיות לחיצוניות
בחיצוניות שבאים להשתמש זה כמו שבועה, והשבועה הזו יכולה להיות רק על הקיום, רק על למטה מחזה.
כאשר רוצים את הקיום של העולם הזה – בו להשיג את השלמות, כמו בנדר, אז טועים, מכיון שהופכים את זה לעבודה זרה, כי אי אפשר להשתמש בממשות ,שהוא כמו הרצון לקבל, בצורה שלמה, כי זה כמו להשתמש בצמצום א' ברצון לקבל , ולכן אי אפשר להשתמש בו, כי השבועה היא המלכות, והמלכות עלתה לבינה, ואפשר להשתמש א"כ בשבועה- במלכות, רק במקום הנדר, ולכן אפשר להשתמש רק בנדרים ולא בשבועות, שבנדרים זה אנו לאט לאט בונים את העולם הפנימי שלנו, שהם הבריתות הרוחניות שלנו
ובכל זאת ,אסור לנתק את השבועה הזאת ו שמחברת שמים וארץ בענין ההלכות, כי היא מקיימת את העולם, אחרת לא יהיה לנו עולם קיים, עד שנגמור בשיתא אלפי שני, את קיום הפנימיות שבנו, אז נוכל לבוא באלף השביעי לקיים את אותה שבועה, מה שמשה רבינו כבר הגיע אליה ואז התבטל צימצום ב', דהיינו המיעוט של צימצום ב' ונוכל לקבל את ההטבה השלמה ואז תוכל להיות בשבועה גם בלמעלה מחזה וזה נקרא הגאולה השלמה.
הזוהר:
תא) אמר להם המאור הקדוש: שבועת ה', השכינה, בת היחידה. ולא לחינם התקינו ג' אנשים להתיר את השבועה, אלא הוא ש' של שבת, שג' ענפים של הש' הם ג' אבות, חג"ת, והקו העבה המקשר את ג' הענפים מלמטה היא הבת יחידה, שבועה, שמשתתפת בג' הענפים שבש'. מלכות נקראת שבועה, בעת שמחוברת עם חג"ת דז"א, שלמעלה מחזה שלו, רגל רביעי לכיסא העליון, שע"ז רומזת ש' של שבת. וע"כ ג' אנשים, כנגד חג"ת, יכולים להתיר את השבועה. המרכבה העליונה: אריה שור נשר ואדם, היא בחינת המלכות המתכללת בחסד גבורה ת"ת. אי אפשר לתקן את המלכות, דהיינו להתיר את שבועת ה' אלא ע"י ג' האמונות, ג' האבות חסד גבורה ותפארת.
תב) השבועה חלה רק על דבר שיש בו ממש גוף, ושאינו ממש הכוונה ראש, כמו הרהור. נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש. נדרים מדרגת בינה עולים על שבועות מדרגת חוכמה, שכל הנשבע, נשבע במלך עצמו, במלכות. וכל הנודר כאילו נודר במוחין בחיי המלך, בינה, שמשם נמשך החיים, המוחין, אל המלכות. מדבר כאן על חוכמה שבאה מבינה, היא שבועה השייכת לו"ק. שבועה על רצון לקבל, ונדר על רצון להשפיע.
בג"ר החכמה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים, משא"כ בז"ת, בהן אין החכמה מאירה בלי חסדים. השבועה חלה רק על דבר שיש בו ממש. כי השבועה, המלכות הממשיכה חכמה למעלה מחזה דז"א, רביעי לאבות, אינה מתקיימת שם מחמת חיסרון של חסדים, אלא מוכרחה לרדת למטה מחזה ולקבל חסדים מיסוד דז"א, להלביש בהם החכמה, ואז חלה השבועה, שמתקיימת. ומסך הזה של היסוד, הממשיך חסדים, מכונה, דבר שיש בו ממש, עוביות דהיינו אפשרות לקבל חוכמה לרצון לקבל. משא"כ נדר, שהוא בינה וג"ר, חל אפילו על דבר שאין בו ממש, שאין צריך למסך להשפעת החסדים, כי בג"ר יכולה החכמה להאיר אפילו בלא חסדים.
אין החוכמה מאירה בלי חסדים. החוכמה היא בחינת שלימות והגוף חסר שלימות. רק החסדים הם הדבק היכול לקשר בין חוסר השלימות לשלימות. לכן ניתן לקבל בראש חוכמה ללא חסדים.
ניסיון לקבל חוכמה למעלה מחזה מצריך לקבל ג"ר דחוכמה, ואז הייתה באה שבירה.
תג) אמר להם רעיא מהימנא: בעלי הישיבות, יודע אני בכם שאתם יודעים, עניין השבועה והנדר, אבל ההוא הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית יחדש לנו חידושים, כי אין כל חדש תחת השמש, ז"א, אבל למעלה משמש יש חידושים. בסתרי תורה שמש ומגן ה' אלוקים צבאות, שמאיר ומגן אפילו תחת השמש בעולם אצילות, ולא בג' עולמות בי"ע, שיש שם קליפות, המכחישים ייחודו. ואע"פ שזה לעומת זה עשה האלוקים, שהקליפות הן מעשה אלוקים, כי מן החושך, הקליפות, יוצא אור, ע"י שבני אדם מתגברים עליהם. מכל מקום נחשבים לעולם של הדיוט, ואין אור השמש, ז"א דאצילות, נמשך להגן עליהם.
תד) עוה"ב, בינה, למעלה מהשמש, עמוד האמצעי, ז"א. וע"כ נדרים משם עולים על שבועה וחלים על דבר שאין בו ממש, שאין בו המסך הממשיך חסדים. ומשום ששבועה, העוה"ז, הרצון לקבל מלכות, שאין לו קיום אלא על יסוד, הנושא למסך דחסדים שיש בו ממש. כמ"ש: וצדיק יסוד עולם. ונמצא, שאינה חלה, אלא על דבר שיש בו ממש. אומרים צדיק יסוד עולם, מפני שללא היסוד לא היו חסדים שיאפשרו קבלת חוכמה/שפע בעולם.
תה) ביסוד נשבעים כפי שאמר אברהם לאליעזר: שים נא ידך תחת ירכי, כמ"ש: חי ה' שִכבי עד הבוקר. והיסוד נקרא חי. השכינה התחתונה, הנקראת כותל מערבי, המלכות, היא משכן שלו, ע"ש שהיא תל שהכול פונים אליו. כי כותל הוא אותיות כ"ו ת"ל. הויה, ז"א, בגי' כ"ו (26), ודאי השכינה תל של ז"א, ע"ש הכתוב: קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, שעל כל קוץ תילי תילים של הלכות. ד' של אחד היא תל שהכול פונים בו, המלכות. וקוץ של הד', יסוד, המבדיל אותה מצורת ר', נאחז בין א"ח של אחד, ז"א, ובין ד' של אחד, המלכות, כמ"ש: כי כל בשמיים ובארץ. כי כל, יסוד, נאחז בז"א, שמיים, ובמלכות, ארץ. הכל הוא הקוץ באות ד המחבר בין שמים וארץ.
תו) העולם עומד על היסוד, על עמוד ששמו צדיק, כמ"ש: צדיק יסוד עולם. והוא ברית של השבועה, מלכות, כי עליו עומדים א"ח ד', שמיים וארץ, שכתוב: אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. א"ח שמיים, ז"א. ד' ארץ, המלכות.
תז) הברית, יסוד, אחוז בין שמיים וארץ, זו"ן, ובו השבועה, המלכות. כמ"ש: חי ה' שכבי עד הבוקר. כי השבועה תלויה ביסוד, הנקרא חי. ומי שנשבע בשמו לשקר, כאילו הרס הבניין של שמיים וארץ, והחזיר את העולם לתוהו ובוהו. כי אם אדם מסיר הקוץ, יסוד, מהד' של אחד, המלכות, יישאר אחר, ס"מ, שבמקומו שקר, ודומה כאילו אדם בנה שמיים וארץ על שקר. ואמת עומד, ושקר אינו עומד, שסופו להתבטל. והוא הרס הבניין ונפלו שמיים וארץ.
השבועה שהיא בחינת הצדיק יכולה להתקיים רק אם ישנו החיבור בין שמים לארץ. קיום היחד, הקשר בין שמים וארץ הוא העיקר, וביטול הקשר, השבועה, מבטל שניהם. ואדם מושבע מעצם קיומו, משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע. וכך אין קיום לרצון, ללב בלי החיבור למוח.
תח) הנשבע לשקר כאילו השליך משמיים ארץ תפארת ישראל. השכינה, ארץ, ות"ת, שמיים, שלא נפרד ממנה אפילו בנפילה שלה, לקיים בה הכתוב: אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים. האמת, ז"א, נפל עימה, כמ"ש: וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. הרי שהגורם לנפילת המלכות, גורם ג"כ לנפילת ז"א. וע"כ הנשבע לשקר, גורם לנפילת שמיים וארץ. ומי שנשבע אמת, הוא מקיים הכתוב: אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, עמוד האמצעי, ז"א, הנקרא אמת, שבו עומד הבניין. הרי שבניין שמיים וארץ מתקיים על אמת.
תט) ומשום שהשבועה היא בניין של עוה"ז, מלכות, אין לו קיום בלי יסוד, דבר שיש בו ממש, הנושא למסך, שעליו יוצא זיווג החסדים. נדר, עוה"ב, בינה, עולה על שבועה, והוא חל על דבר שאין בו ממש, שהבינה אינה צריכה יסוד להתקיים עליו, ברית, שבו תשמיש המיטה. כי בג"ר אין החכמה צריכה לחסדים להתלבש בהם. ומשום זה ביוה"כ, שהוא עוה"ב, בינה, שבו תיקנו כל נדרי, משום שהנדר מבינה, אסור בתשמיש המיטה, שאין זיווג דיסודות נוהג בבינה. שתשמיש המיטה הוא קיום הברית של פרו ורבו
תי) בבינה אות ברית, י', יסוד דבינה, עטרה של ספר תורה, שהוא צדיק, יסוד דז"א. העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא תשמיש המיטה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. גם העולם הבא נק' ז"ת דבינה, ולכן גם לעתיד לבוא יהיה שימוש ברצון, אך בעל מנת להשפיע.
תיא) משום שאין שימוש בעוה"ז, מלכות, בעטרה על ראש צדיק, הנוהג רק בבינה, כל המשתמש בעטרה חלף מהעולם. כי העטרה בעוה"ז, הוא למטה מהיסוד ואינה בראש צדיק. הנקודות הן שימוש לאותיות, אבל בעוה"ב, בינה, אין שימוש לאותיות, שרומזים לזו"ן. ומשום זה בספר תורה אין נקודות באותיות אלא תגים, הנמשכים מבינה, והם עטרה בראש האותיות, שהם זו"ן. ומשום זה מי שמשמש בספר תורה, חלף מהעולם. וכך, מי שמשמש במי שלומד הלכות, עליו אמרו, המשתמש בעטרה חלף ואסור להשתמש בתלמיד חכם, כך התורה לא באה לשמש את הגוף, אלא על האדם לשמש את התורה. נשמה לא באה לשמש את הגוף, אלא להשתמש בו עבורה.
תיב) באו כל ראשי הישיבות והשתטחו לפניו ואמרו: ודאי שהקב"ה מדבר בפיך, ולו לקב"ה אנחנו משתחווים. ואנו מכירים בדברים אלו שאין ילוד אישה אחר חוץ ממך יכול לדבר אותם. ודאי דברים אלו מעידים עליך, שאתה, משה רבינו נאמר בו: פה אל פה אדבר בו. אין לעכב את אליהו ממך, אלא נבקש מהקב"ה שיוריד אותו אליך, מלא עשירות, מלא סגולות בשבילך.
יש הבדל גדול בין פנימיות לחיצוניות. כאשר באים להשתמש בחיצוניות זה כמו שבועה שיכולה להיות רק על הקיום של העולם הזה. אי אפשר להשתמש ברצון לקבל בצורה שלמה. בשבועה, במלכות ניתן להשתמש רק במקום בנדר, שאלו הבריתות הרוחניות שלנו. בנושא ההלכות יש לקיים את הכל, ובגמר תיקון נוכל לקבל את ההטבה השלמה, ואפשר יהיה לקבל למעלה מחזה.
תגיות: נדר, שבועה על פי הקבלה
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams
