045- הדף היומי בזוהר הסולם – משפטים – קלג-קלה למתקדמים

מִּשְׁפָּטִים קלג – קלה

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת

חָכָם הֲרוֹאֶה בְּעֵינֵי הַלֵּב, הוּא טוֹב מִנָּבִיא שֶׁרוֹאֶה בָּעֶינַייִם.

ראייה בעין השכל שבלב מתאפשרת כאשר אדם מסוגל לעזוב את עצמו, להפסיק לחפש אישור מהסביבה החיצונית על כשרונותיו או מראו, ולבוא בתמימות כעבד השם מבלי לפחד ממה שקורה בחוץ. וכאשר מקבל מבחוץ מחמאה על כישרונו, במקום לקחת הנאה מזויפת מבחוץ, עליו להיות מאותגר בפנימיותו למשימה עצמית ולהתקדם ברוחניות כדי להצדיק לעצמו את המחמאות הלא חשובות שמקבל מבחוץ.

כדי להגיע לדרגה רוחנית ראויה, יש לפעול בהדרגה תוך החשבה של הפנימיות ולהתקדם בסדר יום נפשי.

משכן הנשמה במוח, ומכאן שהמחשבה גבוהה אף מהבנת הלב. אך כאשר החיצוניות, הגוף מנהל את המחשבה, באים למצב שהשפחה שולטת בגבירה. לכן על האדם לתרגל ולחזק את המחשבות החיוביות שלו.

תכב) אמר רבי שמעון למשה, עכ"ז שאתה אינך יכול להסתכל בבני העוה"ב בעיניים ולא במלאכים, כש"כ בקב"ה ושכינתו, אבל בעין השכל של ליבך אתה רואה הכול, בבני עוה"ב ובמלאכים ובקב"ה ושכינתו המסבבים אותך. ומשום זה שלמה, שכתוב בו, ויחכם מכל האדם, אמר: וְלִבִּי רָאָה בעיני השכל הַרְבֵּה, חָכְמָה וָדָעַת. בעיני השכל.

ראייה בעיני שכל, דהיינו הבנה בלב, אין מדובר על הרגשה, אלא על דרגה רוחנית השייכת לחכמים, לחכמי לב. נביא רואה מחזה פנימי אותו עליו לפרש, כלומר שראיית הלב משמעה להיות מאוחד עם הרעיון המורגש מבפנים. בכדי להגיע לדרגה כזו, אדם צריך נאמנות נפשית גבוהה ביותר.

תכג) אבל בנבואה, אין רשות לנביא להסתכל בו בעין השכל, אלא בעיניים, שהוא מראה וחיזיון של העיניים. כמ"ש: במראָה אליו אתוודע. ועוד, בחֶזיון לילה. מראה היא ביום, חיזיון הוא בלילה. והכול בעיניים ולא בעיני השכל של הלב. וב' העיניים הן ב' מתווכות של הלב, שמתווכות בין היצה"ר שבלב לבין האדם, ומשמשים שלו. והוא מלך ביניהם. ומשום זה חכם, הרואה בעיני הלב, הוא טוב מנביא, שרואה בעיניים. וכן ב' אוזניים הם ב' משמשי הלב. החושים הם מעין מתווכים בין הדבר לבין הלבושים המתראים ממנו. במדרגת חוכמה האור והכלי הם דבר אחד, חיבור אמיתי אחד. בנבואה ניתן לתרגם ולהבין דברים רוחניים. על האדם לתרגם את הלימוד לעבודה נפשית.

תכד) משום זה, הלב רואה, הלב שומע, הלב מבין, הלב יודע. ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. הרי חכמה ותבונה ודעת בלב, שבהם נעשו שמיים וארץ ותהומות, ובהם נעשה המשכן. אור השמש הוא אור של ז"א, מדרגת הצומח – אור שהחושים מתרגמים עבור הגוף. מעבר לזה אור גבוה יותר, דרגה של לב מבין. כפי שבצלאל ידע לבנות את המקדש מחוכמת ליבו. במקום נפשי זה, לא משנה מה רואים החושים, הידיעה חזקה וברורה, זה סוג של אמונה פנימית.

אדם המחפש אישור חיצוני למעשיו, מראהו, רצונותיו  – סימן שלא הגיע לדרגה זו, במקום לתת יגיעה נפשית והדרכה תורנית להבין שיש בעולם רק הם והקב"ה, מחפשים הם אישור והכרה מבחוץ להרגשתם.

תכה) משה, מי שהכול כך בליבו, רואה יותר מנביא, כש"כ המחשבה שלך שאין לה סוף, ובה תסתכל בההוא שאין בו סוף, מה שלא היה לך רשות מתחילה להסתכל בעיניים. כמ"ש: וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ. מעל לעיני הלב יש את עיני המחשבה, הסתכלות מצד הנשמה. ראיית הלב באה מצד התלבשות האור בכלי.

תכו) אווילי הלב הם מתים, וסומים, באלו הקליפות של הגוף. אבל אצלך אין אלו חשובים כלום. ואינם מפסיקים בינך ובין הקב"ה ושכינתו, ובין כל בני עוה"ב והמלאכים, כי כן יבוא אליך באלו החלונות של העיניים, ואוזניים, ונקבי האף, והפה. כמלך הבא בסתר לחדרי חדרים לדבר עם בנו. ומשום זה מתפללים ישראל בתפילתם, אתה חופשׂ כל חדרי בטן, רואה כליות ולב, ואין כל דבר נעלם ממך.

לרוב בני האדם אין הדרגה הרוחנית הזו של ראיית הלב, ואלו המדברים מאינטואיציה, טלפטיה פנימית כאילו הם במקום זה, אין לסמוך עליהם ולא על הספקולציות שלהם.

תכז) וזה שאמר שלמה, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, חלונות של העיניים, האוזניים, נקבי האף והפה. בז' נקבים אלו עולה הנשמה בז' מיני בשׂמים. וכן התפילה עולה בז' מיני בשׂמים אלו, שהם, נֵרְד, כורכום, קנה וקינמון עם כל עצי לבונה מור ואוהלות עם כל ראשי בשׂמים. בזמן של התפילה עולה כך, מקוטרת מור ולבונה. הקב"ה שואל עליה, מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור ולבונה. מי זאת, מצד מ"י, בינה, כלולה מז' מיני בשׂמים, חג"ת נהי"מ שלה, המאירים בריח, הארת החכמה. נשמה שיכולה להריח באותם בשמים, כלומר לקבל את הרוחניות האמיתית, כמי שעולה מהמדבר הרוחני, בלי להתחשב בעולם גשמי, זוכה לראיה זו.

תכח) ק"ש זו כלולה מחמישים שערים שבבינה, שהם כ"ה אותיות שבק"ש של שחרית וכ"ה אותיות בק"ש של ערבית. כלולים מז' ברכות. בשחר, שתיים לפניה ואחת לאחריה. ובערב, שתיים לפניה ושתיים לאחריה. והם ז"ס: הגדולה, והגבורה, והת"ת, והנצח, וההוד, כי כל בשמיים וארץ, יסוד, עד לך ה' הממלכה, מלכות. שהיא כלולה מג' בשׂמים: מקוטרת מור, כתר. לבונה, חכמה. מכָל אבקת רוכל, בינה. בגוף אחד מדבר הזוהר על הנקודה הנפשית שפנימית, בחינת משה, היא האמונה. הנקודה פנימית היכולה להוביל את האדם, עם צאן רצונותיו למטרה, היא נקודת רבי שמעון שבנפש, המייצגת את הנקודה הפנימית, היכולת לאתר את התפקיד של האדם להגיע לתכליתו.

תגיות: חכם עדיף מנביא

שאלות לחזרה ושינון בזוהר משפטים קלג-קלה
1. מהו ההבדל בין "עין השכל של הלב" לבין ההסתכלות הרגילה של האדם?
2. מהו ההבדל בין ההסתכלות של משה רבנו לבין שאר הנביאים בצורת הראיה?
3. מהיכן למדנו שללב יש ראיה, שמיעה וכן שאר החושים?
4. מי יותר גבוה – המחשבה או הלב של משה רבנו, ומדוע?
5. הסבר את המושג "אווילי הלב", ומהי האזהרה שאנו מחוייבים אליה כאשר אנו שומעים על "ראיית הלב"?
6. מה ניתן להבין מכך שרשב"י אומר דברים אלו למשה רבנו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams