036- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי קד-קו למתקדמים

א. מדוע הקריבו את השה צלי אש ולא מבושל?
ב. במה דומה פרה אדומה תמימה לשה שהקריבו במצריים
ג. מהיכן לומד שהפרה היא בחינת טומאה ולמי משווה אותה?
ד. מה הם ג' התנאים לפרה אדומה כדי שתהיה מטהרת ולא מטמאת?
ה. מה אנחנו לומדים ככלל, כיצד להפוך דין שישלוט עליו רוח הקודש?

פיקודי קד-קו

פָרָה אֲדֻמָּה

שכג אמר רבי אבא: במצרים, בצד השׂה, שהמצרים עבדו אליו שהיה אליל שלהם כתוב: אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם:  כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ. כדי שיעלה ריחו נודף וכתוב: ראשו על כרעיו, כדי לשבור אותו ולהכניע אותו. ואז כל הבאים מצידו לא יוכלו לשלוט. כעין זה, פרה אדומה תמימה. כדי להכניע כל אלו צדדי הטומאה שלא ישלטו. כך הפרה האדומה יש בה עניין שכולה בחסדים מכוסים, וכך האדם הפועל בחסדים מכוסים מכניע את הטומאה.

שכד הפרה הקדושה טהורה. ולמה משווה אותה לעגל ולשׂה שהמצרים עבדו אליו? ולמה שריפתה תכניע צדדי הטומאה? הפרה הייתה כלל ד' מלכויות. פרה, כמ"ש: כי כְּפרה סוררה סרר ישראל. אדומה, מלכות בבל. תמימה, מלכות מָדַי. אשר אין בה מום, מלכות יוון. אשר לא עלה עליה עול, מלכות אֱדום. הפרה אדומה קדושה כאשר עושים אותה קדושה בשריפתה כראוי, כמו השה שמקריבים בפסח והופכים אותו קדוש, לעומת האליל של מצרים שעושים אותו טמא.

שכה כתוב: מי ייתן טהור מטמא? פרה אדומה היא, טהור היוצא מטמא. כי מתחילה הייתה טמא, כלל ד' מלכויות, ועתה שנעשה בה דין, וניתנה לשריפת אש באש בוער, ונעשית עפר, היא טהור שיצא מטמא. וכיצד זה אפשרי שהרי אין נותן מה שאין בו, אלא שכאן הופכים את טבעו ע"י השריפה שמזככת אותו. אין דבר שאין בו שורש לקדושה.

שכו משום שהפרה לפני שריפתה/תיקונה טמאה שהיא בחינת ארבע המלכויות, כל אלו שעסקו בה כולם נטמאים, כי היא טמאה, וכיוון שנעשית אפר, אז מטרם שתיאסף ותעלה משם, מטמאה כולם. האפר שהיא צריכה להיעשות, הוא כמ"ש: ועַסותֶם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וכיוון שניתן על האפר הזה מים, אז הוא טהור מטמא.

שכז חטאת, כמ"ש: לַפֶּתח חטאת רובֵץ. כך הפרה היא לפתח חטאת רובץ, ע"כ כתוב בתחילה, והוציא אותה אל מחוץ למחנה, כי ניתנה עשייתה לסגן ולא לכוהן גדול. וזו טהור מטמא. מתחילה טמא ועתה טהור. וכל צד רוח הטומאה, כיוון שרואה זה, הוא בורח, ואינו יושב במקום זה. וע"כ מטהרת הטמאים מפני שרואה שאם יתואר יצטרך להיעלם, שרוח הטומאה בורחת מפני שפוחדת שע"י שריפתה יהפכוה לקדושה. מכאן ששלילת השלילה, עשיית דין ע"י דין, הופכת השלילה לקדושה, בדומה ליריעות העיזים במשכן שהן בחינת דין, באו כנגד הדין והקליפות החיצוניות, וכך מותר להיות אכזרי כנגד האכזריים.

שכח ע"כ היא מֵי חטאת ודאי, מי נידה, הכול טומאה. וע"כ, אחר שנעשה בה דין, שולט רוח הקודש, ורוח הטומאה נכנע ואינו שולט כלל. ודין זה שנעשה ברוח הטומאה, הוא מחוץ למחנה. משום שהיא רוח הטומאה, וכתוב: והיה מחנֶיך קדוש.