011- הדף היומי בזהר הסולם ויקרא לא-לג למתקדמים
וַיִּקְרָא כח-ל
נָפְלָה לֹא-תוֹסִיף קוּם
קשה היה לרבי יהודה הפירוש על הפסוק: נָפְלָה לֹא תוֹסִיף, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. דהיינו שלא תוסיף ליפול, אך הפסוק נאמר במסגרת קינה. רבי שמעון פירש שנכונים דברי החברים, אך הפירוש העמוק יותר שלכל הגלויות הראשונות היה קץ קצוב, ובגלות האחרונה אין קצבה. כלומר לשוב בתשובה ניתן רק כאשר יגיע האדם להכרה שרק בעזרת הקב"ה יוכל להתגבר על היצר הרע, בתנאי שהוא בעצמו חזר מהגלויות הראשונות, כלומר תפקיד האדם בתהליך התפתחותו לחזור בעצמו מכל הגלויות הראשונות, ולהבין שאין יאוש כלל, ורק בעזרת הקב"ה יצליח לקום מהגלות האחרונה. עתיד הקב"ה להכריז על כנסת ישראל, ואמר, התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, כמי שאוחז ביד חברו, ואומר, התנער, קום.
את התורה ניתן להבין רק ע"י שכל אמוני.
בקול של משה רבנו שמייצג את האמונה בנפש, ניתן לשמוע את התורה. ואם התורה באה רק מהשכל האנושי, לא ניתן להבינה. הניסיון להבין את התורה בשכל, בדרך מדעית תביא למחלוקות, אך בדרך אמונית ניתן להגיע לאחדות פנימיות.
כך הקב"ה יאחז בה ויאמר, התנערי, קומי.
פג) וכן כל אלו בני היכל המלך פותחים לדבר עימה בלשון הזה כמ"ש: קומי אורי, כי בא אורֵך, הרי המלך כאן. ודאי אז, כשהמלך מתפייס עימה, הוא הכבוד שלה ושמחת הכל. בכל הפעמים היא באה לפני המלך וקמה לפניו כמ"ש: ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. אבל בפעם הזאת אינו כן, אלא המלך יבוא אצלה, ויתרצה עימה, וישיב אותה להיכלו כמ"ש: הנה מַלכֵך יבוא לָך, ודאי, ולא אתה אליו. יבוא לך, להתרצות עימך. יבוא לך, להקים אותך. יבוא לך, להשלים אותך בכל. יבוא לך, להעלות אותך להיכלו ולהתחבר עימך חיבור תמידי לעולם כמ"ש: וארשְׂתיךְ לי באמונה.
פד בעוד שהיו הולכים פגש אותם רבי אבא. אמרו הרי בעל החכמה בא שהגיע למדרגת חכמה, נקבל פני השכינה. כשקרבו אליו נשמט ממושב מרכבו וירד אלהים.
פה פתח ואמר: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. ויהי קול השופר כאן חולקים ספרי הראשונים וכולם בדבר אחד נתקעו. יש מי שאומר קול השופר הוא שנים, קול אחד ושופר שנים דהיינו ת"ת ובינה ומדייק זה ממה שאינו כתוב ויהי השופר הולך וחזק, אלא קול השופר, שזה משמע קול היוצא מהשופר. אשר קול ז"א היוצא מהשופר שהוא בינה. כי ודאי שהבינה נק' שופר כש"א יתקע בשופר גדול, וזו הבינה היא שופר גדול שבה יוצאים העבדים לחירות עולמים. כי שנת החמישים ה"ס בינה שמאירה ומוציאה העבדים לחירות, שכל הקליפות המשועבדים מתבטלות ואורותיה.
פו ויש מי שלומד שהכל הוא אחד משום שכתוב קול השופר, דהיינו קול נקרא שופר, ומאין לנו שבינה נק' קול? שכתוב קול גדול ולא יסף, וקול זה הוא בינה שנק' שופר. ע"כ קול השופר הולך, לאן הוא הולך? אם תאמר להר סיני או לישראל, היה צריך לומר יורד, אלא התורה יוצאת מכאן מבינה, והמלה הולך הוא על התורה, שממקום זה שהוא כלל הקולות ניתנה התורה, וכשמסתכלים בדברים הכל אחד.
פז על כן כיון שהתורה יצאה מבינה, לוחות הראשונים היו רשומים ממקום הזה, והוא סוד הדבר שכתוב חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות ממש, להיותה המקום שכל החירות תלויה בה. כי אין חירות מכל הקליפות אלא על ידי האורות של הבינה. אין לך דבר בתורה שיש בו מחלוקת, שאומרים החברים זה כך וזה כך, שלא ילך הכל למקום אחד למלכות ומתקבץ למבוע אחד שהוא יסוד. כל המחלוקות מגיעות למלכות, והפתרון כאשר עולה המלכות לבינה שהיא מקום החירות, ורק בה ניתן להשתחרר מהתפיסה הגשמית.
פח וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ פירושו שכל הנחלים הולכים אל הים, דהיינו אל המלכות הנק' ים, וכתוב שהכל הולך אל מקום אחד. וחזק מאד הוא כמו שלמדנו שהבינה ה"ס כלי המחזיק ארבעים סאה, כי האות ם סתומה איזקא דכיא, ם דלמרבה הםשרה. וחזק מאד יורה שאין לך דבר בתורה שיהיה חלש או שבור וכשתסתקל ותדע אותו תמצא אותו חזק כפטיש יפוצץ סלע. ואם הוא חלש – ממך הוא שלמדנו: כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם ריק, הוא מכם. חזק מאד, דהיינו יכול להתגבר גם על היצר הרע
קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק
פט) מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. במָקום זה נכלל דברים עליונים, סודות עליונים. והאלקים יעננו בקול, בקולו של משה, בקול ההוא שאחז בו משה, בז"א, הנקרא קול. והיה בהיפך, שכתוב: וידבר אלקים. וכאן כתוב: משה ידבר.
צ) אלא משום שכתוב: וַיֹּאמְרוּ, אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן נָמוּת. וע"כ, משה ידבר והאלקים יעננו. מה שלא היה כן מקודם לכן, שאז כתוב: וידבר אלקים. כי אין לך דבר בתורה מפי משה בלבד. וקללות שבמשנה תורה, משה מפי עצמו אמר. מפי עצמו, פירושו, הללו הקללות שבתורת כהנים נאמרו מפי הגבורה, המלכות. והללו שבמשנה תורה, נאמרו מפי עצמו, מפי קול שנאחז בו, ז"א.
קוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה
צא) ובספר האגדה שבבית המדרש אמרו: אע"פ שהתורה נאמרה כולה מפי הגבורה, המלכות, מפי עצמו של משה, ז"א, ג"כ נאמרה. כגון הקללות שבמשנה תורה. ואח"כ נכללו מפי הגבורה כמ"ש: משה ידבר והאלקים יעננו בקול. משה ידבר, זה קולו של משה, ז"א, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, זהו גבורה, המלכות, שהודה לקול ההוא כמ"ש: יעננו בקול, בקול של משה.