003- הדף היומי בזהר הסולם – צו ז-ט למתקדמים
שאלות חזרה זהר הסולם צו עמודים ז-ט
1. מה פירוש רבי חיא ל"זאת תורת העולה"?
2. מה פירוש הנוסף ל"זאת תורת העולה" על דרך ביאור הרע?
3. מה התנאי שכ"י תעלה מעלה לבינה?
4. מדוע הכהן הוא זה שמבעיר עצים על האש ומהי בעבודת האדם?
5. מדוע צריך שהאש תוקד בו תמיד?
6. מהן חמש האשות, מה כתוב כנגד כל אחת ומה הסברן לעבודת ה'?
צַו ז – ט
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה
הקורבן בא כדי להפריד את הס"א וכך לאפשר ליצור קשר, ולא ניתן לעשות זאת כל עוד העורלה שבנפש שולטת, יש להקדים סור מרע.
יט) אמר רבי חייא: מקרא זה העמדתי אותו כך, זאת תורת העולה. זאת תורת, זו היא כנסת ישראל, המלכות. העולה, עולה ומתעטרת למעלה למעלה להתקשר, עד המקום שנקרא קודש הקודשים, בינה. שלמעלה מז"ת שהוא כנגד הגוף שהוא העולם הזה.
כ) פירוש אחר, זאת תורת, כנסת ישראל, מלכות. העולה, מחשבה רעה מחשבת הגאווה, שעולה על מחשבתו של האדם להטותו מדרך האמת. היא העולה, העולה ומשׂטנת על האדם, וצריכים לשורפה באש, כדי שלא לתת לו מקום להשׂטין. שהשריפה היא הדרך הטובה ביותר למגר משהו
כא) ומשום זה כתוב: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה. לילה הוא כנסת ישראל, מלכות, הבאה לטהר את האדם מאותו הרצון כנסת ישראל היא הרצון ליחד, ורצון זה בה לטהר את המחשבה הזרה. על מוֹקְדָה, משום שנהר דינור הוא מקום לשרוף כל אלו שאינם נמצאים בקיומם דהיינו למלא תפקידם, הס"א. כי מביאים אותם באש השורף, ומעבירים ממשלתם מן העולם. וכדי שלא ישלוט, צריך, על מוקדָה על המזבח כל הלילה הוא הזמן שמתעורר היצר הרע ורוצה לתת להשתוקקות העצמית לשלוט. ואז נכנע ואינו שולט.
האדם בא לעולם לעשות עבודה ולמלא תפקידו.
רק כאשר אדם מוציא ומפנה את המחשבה המעוותת מנפשו, יש מקום למחשבה הטובה, לרצון ליחד לפעול, לכן על האדם לפעול בסור מרע הן מצד הקליפות והן מצד שורשן שהוא הרצון לקבל. ובזאת נבחן האדם, האם הוא מזהה עצמו בטעות עם הרצון לקבל, עם החומר, או עם הצורה. יש להעלות בחשיבות את רוח האדם הרוצה בדבקות, ולא את הרצון הבהמי. את המחשבות הזרות יש לשרוף כל הלילה.
כב) וע"כ כשהס"א נכנע, עולה כנסת ישראל, מלכות, שהיא רוח הקודש, כי עולה ומתעטרת למעלה. כי העלייה שלה של הצד הטוב היא בעת שנכנע הכוח האחר הזה ונפרד ממנה. ומשום זה צריכים בקרבן, להפריד הס"א מרוח הקודש, המלכות, ולתת לה חלק, כדי שרוח הקודש יתעלה למעלה.
כג) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. אש, דין, הכהן בא מצד ימין, רחוק מהדין. הכהן אינו מזדמן בדין לעולם, וכאן הוא צריך להבעיר הדין בעולם, שצריך להבעיר העצים כמ"ש: וביעֵר עליה הכהן עצים. שואל למה האש תוקד על המזבח, למה בער עליה עצים בבוקר, והאש היא דין והכהן הוא ימין, אז למה הוא מעלה אש.
כד) אדם הבא לחטוא לפני אדונו, שורף את עצמו בשלהבת יצה"ר. ויצה"ר בא מצד רוח הטומאה. והרי שורה בו רוח הטומאה. ולפעמים נודע קרבנו שבא מצד הזה, עֵז שצריך להקריב על המזבח הדומה לחוטא ועל האדם להקריב את העזות מצח והגאווה שבו, ואינו כלֵה ואינו מתבטל אותו רוח הטומאה, בין מהאדם החוטא, ובין מאותו הצד שבא ממנו. אלא באש המזבח. שאש הזו מבערת רוח הטומאה ומינים רעים מן העולם. והכהן מתכוון לזה, לתקן האש שתְבַער מינים רעים מן העולם. וע"כ צריכים לכהן, שיעשה זאת, שהוא מהימין, והימין מְבַער השמאל שהוא בחינת גבורה דחסד. על האדם להקריב מדמו, מחלבו, דהיינו מדברים שיקרים לו, ועליו לעשות עבודה נפשית זו בלי הפסקה. את המחשבה הזרה ניתן להסיר רק ע"י הכהן שבנפש, שזו הבחינה של למעלה מהדעת
כה) וע"כ צריך, שלא יכבו אותה לעולם, אלא אש תמיד תוּקַד בו, כדי שלא יתחלש הכוח והתוקף שבה, ויוכל לשבור הכוח של תוקף האחר הרע מן העולם. וע"כ כתוב: לא תכבה. והכהן יסדר עליו אש בבוקר בבוקר, בזמן ששולט הצד שלו, כי בבוקר שולט צד הימין, ומתעורר בעולם, כדי לבשם העולם, ע"י עריכת האש על המזבח. ויכנעו הדינים ולא יתעוררו בעולם. ע"ז יש אש אוכלה אש, כי האש של מעלה, של המלכות, אוכלת אש אחרת. אש המזבח אוכלת אש אחר, של הצד האחר. וע"כ אש זו לא תכבה לעולם, והכהן מסדר אותה בכל יום. הסרת הרע היא עבודה תמידית, לכן לא תכבה האש לעולם מפני שאין העדר ברוחניות.
האש היא ההתלהבות בעבודת השם, וצריך את הכהן שהוא כוח האמונה שבנפש שיעלה עצים, דהיינו עצות איך לשמור על אש התמיד, על ההתלהבות בדרך השם, וזה שורף את המחשבות הזרות. טוב לו לאדם להיות אדם מתלהב.
צריך עץ יבש, דהיינו שאין בו לחלוחית שניתן לקחת לפרטיות, אלא לקחת עצות שהן למעלה מהדעת.
רעיה מהימנא
כו) מצווה לעשות העולה כמשפטה. ועליה נאמר, זאת תורת העולה. חמישה מיני אש היו יורדות על הקרבן:
א.אש אוכלת ואינה שותה,
ב. אש שותה ואינה אוכלת,
ג. אש אוכלת ושותה,
ד. אש אוכלת לחים ויבשים,
ה. אש שאינה אוכלת ואינה שותה,
כנגדן הם:
א.זאת תורת העולה,
ב. היא העולה על מוֹקְדָה,
ג. על המזבח,
ד. כל הלילה,
ה. ואש המזבח תוּקַד בו.
ה' דינים מכונים ה' אישות. ג' הם בחג"ת שלמעלה מחזה, הנמשכים מג' זריעות, המכונות חולם שורוק חיריק. ב' הם מחזה ולמטה, א' בנו"ה ויסוד, הנמשך מהמסך שבנקודת החזה. ב' הוא במלכות. והנה הדינים שבג' קווים חג"ת שלמעלה מחזה, הם בחינות אש שאינה שורפת, אלא רק אוֹכֵל, שממשיך חסדים. אבל ב' אישות שמחזה ולמטה, הן שורפות החיצוניים. ונודע, שהמשכת החסדים מכונה אכילה שצריכה להיות מרובה משתיה, והמשכת החכמה שבקו שמאל מכונה שתייה. אש אוכלת ואינה שותָה, הדינים שבקו ימין, הנמשכים מנקודת החולם, שהוא אוכל, שממשיך מוחין דחסדים, ואינו שותֶה, שאינו ממשיך חכמה. אש שותָה ואינה אוכלת, הדינים שבקו שמאל, הנמשכים מנקודת השורוק, שהוא שותֶה, שממשיך מוחין דחכמה, ואינו אוכל, שאינו ממשיך חסדים, כי השמאל הוא חכמה בלי חסדים. אש אוכלת ושותָה, הדינים שבקו אמצעי, הנמשכים מנקודת החיריק, שהוא אוכל, כלומר, שממשיך חסדים, וגם שותֶה, שממשיך חכמה ג"כ, להיותו כלול מב' הקווים ימין ושמאל, ויש לו מעלת שניהם. ועד כאן המדובר מלמעלה מחזה. אבל למטה מחזה, יש אש אוכלת לחים ויבשים, כלומר, הדינים שבנה"י, הנמשכים ממסך שבחזה, שאוכלת ושורפת הקליפות שבימין, שהן לחות, שיש בהן איזה לחלוחית אור. ואוכלת ושורפת הקליפות שבשמאל, שהם יבשים לגמרי. ויש אש שאינה אוכלת ואינה שותֶה, הדינים שבמלכות, שאינם ממשיכים שום אור, לא של חכמה ולא של חסדים. כי המלכות אין לה מעצמה שום אור, רק מה שז"א משפיע אליה.
וכנגדם ה' חלוקות שבמקרא, זאת תורת העולה:
זאת תורת העולה – קו ימין, חסד, כנגד אש הראשונה.
היא העולה על מוקדָה – קו שמאל, גבורה, כנגד אש השנייה. וע"כ נזכר כאן מוקדָה. על המזבח – קו האמצעי, ת"ת. כי המזבח מלכות, על המזבח הוא ממעל המזבח, ת"ת, כנגד אש השלישית.
כל הלילה – המסך השולט מחזה ולמטה, השייך למלכות הנקראת לילה, כנגד אש הרביעית.
ואש המזבח תוּקַד בו – דין המלכות עצמה, הנקראת מזבח, כנגד האש החמישית.
כז) עולה, כולה עולה לגבוה. וזה היא בינה, ה"ר דהויה. ונקראת כן ע"ש ה' מראות שלה, ה' אישות שנמשכות לזו"ן מהבינה. י' – בת יחידה, בת עין, מלכות, שעליה נאמר, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. אמנם המלכות מבחינתה עצמה היא אש שאינה אוכלת ואינה שותה, אלא ו', ת"ת, קו האמצעי, אוכל ושותה, הוא האור של בת עין.
וכשהמלכות מקבלת מו', גם היא אש שותָה כל מים דאורייתא. ואוכלת את כל הקרבנות שבתפילה, בתנאי שמקבלת מבעלה, מז"א ומתכלל בחסדים שלה, שהרי אין לה צד גבורות שהיא גנוזה ברדלא שמקבלת מו' כל ג' אישות דחג"ת הכלולות בו. וגם מקבלת מהאש הרביעית שבנה"י של הו' שמחזה ולמטה. וע"כ היא אוכלת לחים ויבשים, כמו אש הרביעית. וממשיכה פשטי התורה, שהם כעצים יבשים וממשיכה סודות התורה, שהם כעצים לחים. שע"י זה ששורפת הקליפות שבשמאל, שהן יבשות, נמשכים פשטי התורה. וע"י זה ששורפת הקליפות שבימין, שהן לחות, נמשכים סודות התורה. וזו היא אש אוכלת לחים ויבשים וזאת עושים ע"י כנסת ישראל, רק ע"י היחד ניתן להגיע לפנימיות התורה.
כח) אוכלת לחים, הם כל הקרבנות, הנקרבים על מצוות עשה, ע"י התפילה כמ"ש: ונשַלְמָה פָרים שפתינו. ואוכלת יבשים, כלומר, כל הקרבנות שהיו נקרבים בתפילה, על מצוות לא תעשה, שזו היא שמענישים עליה ד' מיתות, סקילה שריפה הרג חנק. והם הקרבנות, על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה. אלו הם הקרבנות של השכינה, הנקראת תפילה, הבאים על מצוות עשה ולא תעשה. וכנגד ה' מראות אלו, הנמשכים מבינה, תיקנו ה' תפילות ביוה"כ. וכנגד בת עין, המלכות, י', הם עשרת ימי תשובה. וה"ר דהויה האור של בת עין, הנמשך לה מו'. ה' עינויים שביוה"כ, שאינם אוכלים ושותים, כנגד ה"ת דהויה, המלכות מבחינתה עצמה, שאינה אוכלת ואינה שותה.
שתי בחינות בלימוד התורה, כשאש ההתלהבות אוכלת עצים יבשים, אלו פשטי התורה, וכשאוכלת לחים, אלו סודות התורה. היום כשאין קורבנות, ע"י התפילה ניתן לאכול יבשים ולחים לפי הכוונה.
http://facebook.com/hasulams
