007- הדף היומי בזהר הסולם – צו כב-כד למתקדמים
צַו כב- כד
נָרַ"נ שֶׁל חוֹל וֶנָרַ"נ שֶׁל שַׁבָּת
במעגל השנה הזמנים מתארים את המצב הנפשי בו נמצא האדם. וכך שונה המציאות הנפשית בימי החול לעומת השבת.
ס) ואם שומרים שבתות וימים טובים, נאמר בהם, ויוציאנו ה' ממצרים דהיינו מהתפיסה הגשמית של ימות החול. ויתקיים בהם הכתוב: למען ינוח שורך וחמורך, שהם חמור בתורה ומצוות שמוכן לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, וינפש בן אמתך ובהמתך. עם הארץ נקרא בהמה. ואחר שיכניס את עצמו תחת בחינת אדם בתורה, יתקיים בו הכתוב: אדם ובהמה תושיע ה'. אם הוא כסוס, שאדונו רוכב עליו, והסוס סובל אותו, ואינו בועט באדונו. כך הוא צריך להיות, כסוס תחת התלמיד חכם. הבהמה זה אותו צד בנפש החפץ ברצונות גשמיים. עם זו בחינת נפש, כך שגם הנפש הארצית שלו צריכה להיות תחת הנפש האלוקית שבו.
סא) ומהו, הסבל, למה צריך שהעם הארץ צריך לסבול את התלמיד חכם? כי התלמיד חכם כיום השבת, צריך להיות כמי שאין לו משלו, כי ימות החול מכינים לשבת, ובשבת אין כלום. ואם עם הארץ סובל אותו בכספו, ונוהג עימו לעשות רצונו, לשמש אותו, ולהתנהג במצוות כפי רצונו, יתקיים בו, אדם ובהמה תושיע ה'. כפי שימות החול מקבלים תיקונם ע"י השבת, כך גם עם הארץ מתקן עצמו על ידי שישמש תלמיד חכם. יושיע לו משוד ומגזילה, יושיע לו ממלאך המוות, שלא ישלוט עליו, וישחט אותו בסכין פגום שלו, וכל מה שנשחט בסכין פגום הוא נבלה, שנאמר בו, לכלב תשליכו אותו. שהוא ס"מ, שנקרא כלב. צריך להציל את עם הארץ משחיטה לא כשר. הוא יישחט כי סוף בהמה לשחיטה, לכן עדיף לשמש תלמיד חכם, כך לפחות שהסכין לא תהיה פגומה. מכאן שעל האדם לעבוד עם בחינות הנפש של עם הארץ שבו, את בחינת התלמיד חכם.
מלמד האר"י הקדוש כלל גדול, שכל תחתון הוא מחצית מהעליון. התחתון לא יכול להגיע לשלמות, אלא כאשר משרת הגוף הוא עם הארץ את הנשמה, החיצוניות את הפנימיות, זו הדרך לשלמות.
סב) ונפש של תלמיד חכם נקראת שבת המלכה, הנפש היתירה של שבת והעונג שלה, הוא, נשמת חיים ורוח שכלי, שהם נשמה יתירה, נשמת כל חי ורוח יתירה, על נר"ן שהם עבדים, השולטים בגוף בימות החול. נפש רוח נשמה השולטים על הגוף בימי החול, בשבת יש נפש יתרה שמקורה בעולם אצילות שיכולה להתקדם ולהתעלות נשמה היא נשמה של תלמיד חכם. משמשי תלמיד חכם הם בחינת קודש, והתלמיד חכם הוא בחינת קודש קודשים. נשמה יתירה כתר על ראש צדיק, שהוא יום השבת, ז"א. והכתר שלו מאו"א. ובנשמה יתירה הזו תהלל יה, או"א, שעליהם נאמר, עין לא ראתה אלקים זולתך, משום שהם מרכבה לעילת העילות, א"א, שהוא מכוסה ואין העין שולטת בו מפני שהוא מכוסה ומקבלים רק דרך שערות דיקנא. ומשום זה, עין לא ראתה גם באו"א, שהם המרכבה שלו. שמהם נמשכת נשמה יתירה של שבת, שהם כתר דז"א.
סג) רוח יתירה הוא נהר היוצא מעדן, מבין או"א, ז"א, בן י"ה, כי נאצל מי"ה. ומהלכו חמש מאות שנים, ה' ספירות חג"ת נ"ה, הנמשכים לו מבינה, שספירותיה מאות. וע"כ הם ה' מאות שנה. ומגיע לספירה השישית, שהיא צדיק, יסוד, להשקות את הגן לתת חיות למלכות, לנפש, שהוא נפש יתירה, המלכות.
סד) נשמה השולטת בימות החול על עבד ה', היא מכיסא הכבוד, עולם הבריאה שנק' כיסא הכבוד ובאצילות נק' מדרגת ישסו"ת . כל הנשמות גזורות מתחת כיסא הכבוד. והרוח השולט בימות החול על עבד ה', הוא מעבד המלך מט"ט שבעולם היצירה, כולל שישה סדרי משנה, שש ספירות שלו חג"ת נה"י, שבהן הוא משנה לז"א, שש מעלות לכיסא. כי חג"ת נה"י דיצירה הן שש מעלות לעולם הבריאה, הנקרא כיסא כלומר רוח בא מעולם היצירה ממט"ט. והנפש השולטת בימות החול, היא מכיסא דין, מעולם העשיה, מסנדלפון, סנדל הוא בחינת המלכות תכלת שבציצית, כמעשה לִבְנַת הספיר, שהוא לשון עשיה. אבל בת המלך היא הנפש השכלית של ת"ח שבפסח, ליל שימורים מצה שמורה, שנמשכת ממלכות, הנקראת בפסח ליל שימורים ומצה שמורה, לרוב מעלתה. והרוח, שמור כנגדה, הוא יו"ט ויום שבת. והם זכור ושמור. רוח, זכור, ז"א, יום השבת. נפש, שמור, המלכות, ליל שימורים וליל שבת. משום שנפש דאצילות ממלכות.
סה) וכך הם תלמידי חכמים, בניהם של המלך והמלכה, שהנפש שלהם היא של המלכות דאצילות, והרוח שלהם הוא מז"א דאצילות. הם נקראים שבתות וימים טובים. ואין להם כלום משלהם, כמו שבתות וימים טובים, כי אינם בעלי מלאכה, כשאר עבדים, שהם בניהם של ג' עולמות בי"ע, שהם חול. השכר שלהם בעוה"ז ובעוה"ב, הוא לענג אותם בכל מיני מאכל ומשתה, ולכבדם בלבושים יפים כמו השבת, שנאמר בו כבדהו, בכסות נקייה. כל מה שעושה האדם לכבוד שבתות וימים טובים, יש לעשות להם. הנשמה היא זו שצריכה לקבל את העונג בשבת. אמנם יש תענוג לגוף של אכילה שתיה ושינה, אך הגוף צריך להיות עבד לנשמה, לכן דווקא לימוד פנימיות בשבת הוא העונג הראוי.
סו) ומי שמחלל שבת חייב סקילה, וכך מי שמשתמש בעטרה, חלף. וכך הוא המשתמש במי ששונה הלכות שמחלל תורתו. וכש"כ המבזה אותו, שהוא כאילו מבזה שבתות ומועדים. והעמידו בעלי המשנה, כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר. בפרשת תרומה לימד שבשבתות וימים טובים עולים מגיהינום אלו שלא חיללו שבת בפרהסיה.
סז) וכמו כל הכלים של ביהמ"ק, שנקראים קודש, כך כל אלו המשמשים את תלמידי חכמים נקראים קודש. ותלמידי הרב, שהם כנגד איברי הגוף של הרב, נקראים קודש קודשים. וזה הדבר, כי נרמז בהם, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים. ומט"ט והמחנות שלו, צריכים לקרב אותם, קרבן לפני ה' בכל לילה.
סח) העשיה שצריך לעשות, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, הוא, קבלת ייסורים של עניות, אשר לתלמיד חכם הוא מוות לגוף הבהמי שלו. כי מזון התורה הוא מזון של נר"ן השכליים, שהם כהן לוי וישראל. כהן, בו י', חכמה. לוי, בו ה', תבונה. ישראל, בו דעת, ו'. נפש יתירה, ה"ת דהויה, מלכות, הכוללת רמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) לא תעשה. ותורה זו היא אדם, ז"א כמ"ש: זאת התורה אדם, הכולל שם המפורש, יוד הא ואו הא, ד' אותיות הויה במילוי אלפים. זו היא תורה, מזון לאדם בד' פנים שלו: פני אריה פני שור פני נשר פני אדם. שהם חו"ג תו"מ. כי פני אדם כוללים כל ד' פנים. והוא לעומת מזון של גוף הבהמי, שהוא ד' מינים: לחם, יין, בשר, כל מיני פירות. זה לעומת זה עשה אלקים: לחם כנגד פני אריה, חסד. יין כנגד פני שור, גבורה. בשר כנגד פני נשר, ת"ת. ומיני פירות כנגד פני אדם, מלכות.
נפש רוח נשמה של תלמיד חכם, תלמיד של הקב"ה, שונים מנר"ן מצד הנפש הבהמית שבאדם צריכה לשמש את בחינת התלמיד חכם שבה.
