017- הדף היומי בזהר הסולם – צו נב-נד שיעור השקפה

צַו  נב- נד

שְרִיפָת קְדשִּׁים

בד"כ תפיסת האדם פשרנית כדי להצדיק התנהגותו.

תפיסה כזו נופלת מפני שישנם בחיים גם דברים קיצוניים, ואז נזכרים שיש בורא בעולם. בתנאים קיצוניים יכול אדם לבדוק האם יש אמת בתפיסתו. המצב הקיצון הוא בחינת מנעולא, מלכות שמים, ובמפגש זה מבין האדם שהוא אוחז בשאיפות שווא.

שינה היא אחד משישים ממיתה, וזה זמן לתרגל כיצד נפטרים מהעולם וכיצד נפטרים מכל הקורה אותנו. כל יום שעובר הוא סוג של מקרה, ויש לרכוש הגיון של תפיסה מעבר למקרה.

בעת העלאת הקורבן, וכאשר נפטרים ממקרי היום שעבר, יש להוציא וידוי מפיו בלב שלם. יקבל עליו דין שמים ויבוא לייחוד באמירה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. עם הארץ שאינו יודע כוונות אלו, ימנה את הכוהן כשליח עבורו.

מי שעושה מצוות בכוונה ראויה, המלכות, הלב שלו מתכלל עם השפעה שבבינה, וזוכה לרחמים בדין.

פוחדים אנשים חיצוניים להיכנס לפנימיות, מפני שאז הם מגלים שהאני הכוזב השתלט עליהם, ואז הם בורחים מהמקום הזה, אך זה מקום התיקון. כדאי לו לאדם, שהבהמיות הטהורה שבנפשו, טוב לה להישחט, לבוא לקטנות ולהתחיל להתקדם בעבודה.

אחד שתמיד "צודק"  שלא מודה על האמת, לא יוכל לתקן עד שישחט את גאוותו, אך אם טרם מיתתו עושה תשובה ומתוודא על האמת, נקודת הפתיחה בגלגול הבא כבר תהיה טובה יותר, ממתיקים לו את הדין במידת הרחמים, דהיינו הוא בא בגלגול כאדם דתי עם פוטנציאל ממשי יותר לתקן.

הרוצה להחכים ידרים, דהיינו יפנה למידת החסד, אז יוכל להיות חכם, ולעשות מעשי השפעה טובים. ואין זה מספיק כדי להיות חסיד, כאן עליו להיכנס בלימוד התורה, ובהמשך מתקן הכל וזוכה למדרגת אדם.

חשוב מאד כיצד מסיים אדם לטפל בקורה אותו. אם הוא בא עם תירוצים להצדיק פרטיותו, דהיינו שאינו יודע למות ולסיים את הקורה אותו. הגאוותן אינו יודע למות ותמיד יש לו תירוץ למה הוא בסדר והזולת אשמים. ומי שמתגבר ובוחר נכון לעשות וידוי ותשובה. אדם קטן לא יכול להודות בחטאיו.

לכן אל לו לאדם לפחד מביקורת, מפני שקבלתה יכולה לשרוף את הדינים שבו.