021- הדף היומי בזהר הסולם – צו סד סו – למתקדמים

צַו  סד- סו

הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר

כדי לבנות ולהבין משהו יש לחפש את המלכות שעלתה לבינה, דהיינו את החוק שנמצא בתבונה העליונה ולא בחיצוניות, מכוח הבורא שנמצא בנברא.

קעג) רבי אלעזר פתח: הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר. הכל היה מן העפר, ואפילו גלגל חמה, האש. העפר הוא אותו העפר השורה תחת כיסא הכבוד הקדוש, בינה. הכל היה מן העפר, מלכות, ואפילו גלגל החמה, ת"ת. הלוא להיפך הוא, שהמלכות נאצלת מת"ת? הכוונה היא על המלכות שבבינה, שהיא למעלה מת"ת, וממנה היה הכל, ואפילו גלגל החמה, ת"ת.

כנראה שמדבר מצד הרגש הבריאה שמתחיל ממלכות דבינה, ששם פעם ראשונה שיש הרגש עצמי

קעד) בספר של רב סבא ייסא כתוב: הכל היה מן העפר. מקום המקבץ הכל, המלכות, שיצאו שבילים לימין ולשמאל, והתקבצו להאיר בכל הצדדים, כעפר הזה שזורקים אותו לכל צד. וע"כ, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. ולפי"ז שעפר פירושו מלכות, למה נאמר שתחת כיסא הכבוד הקדוש, הוא מלכות שבבינה?

קעה) אלא, מן העפר, פירושו, מן העפר שבביהמ"ק הקדוש, המלכות. ועפר הזה הוא מעפר עליון, ממלכות שעלתה לבינה. כי כמו שנמצאת הפעולה למטה במלכות, כעין זה נמצאת ג"כ למעלה בבינה. עפר הוא עפר ביהמ"ק, כי העולם, המלכות, נברא בה', בינה. וע"כ אפילו גלגל החמה היה מן העפר כמ"ש: אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בה' בראם, הרי שגם השמים, שהם גלגל החמה, נבראו בה'. ומשום זה, הכל היה מן העפר. עפר הוא אותו ששורה תחת כיסא הכבוד הקדוש, בינה. עפר הוא מלכות הממותקת בבינה, המכונה עפר ביהמ"ק. כשעלתה המלכות להתמתק בבינה, וקיבלה צורת בינה, נכללו שתיהן זו מזו, וכמו שהמלכות קיבלה צורת הבינה, כך קיבלה הבינה את צורת המלכות. עפר קיבל צורתו מעפר עליון, מבינה. ופעולת השיתוף, הן במלכות והן בבינה, נקראת עפר. ונאמר, שהעולם, המלכות, נברא בה', בינה, שהכוונה היא על פעולת השיתוף של המלכות בבינה, הנקראת ה', שמשם נברא העולם, כי אם לא הייתה פעולה זו, לא היה יכול העולם להתקיים כמ"ש: בה' בראם. וע"כ אפילו גלגל החמה היה מן העפר. כי גם הת"ת, המרומז בגלגל החמה, יצא מפעולת השיתוף הזאת.אשר העפר, שתחת כיסא הכבוד הקדוש, בינה נקראת כיסא אל החכמה. העולם, ז"א נברא ממלכות שהתכללה בבינה. המלכות שהתברכה מכהן יכולה להאיר בזכות החסדים שקבלה מהברכות, ונק' ממלכת כהנים.

קעו) כתוב: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ, זו כנסת ישראל, המלכות. ומום אין בך, הסנהדרין, שהם כנגד ע"ב (72) שמות שבמלכות. ועיקרם ע' (70). כנגד ע' נפש שירדו עם יעקב, והקב"ה על כולם. שהם ע"ב. וע"כ אין בודקים אחר מומים מסנהדרין ולמעלה.

קעז) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ממלכת כהנים כמ"ש: זאת משחת אהרון ומשחת בניו. זא"ת המלכות, נמשחה מאהרון, כי כשהתברכה כנסת ישראל, המלכות, ע"י הכהנים, אז היא נקראת על שמם כמ"ש: ממלכת כהנים היא מלכות שהתברכה מהכהנים. הכהן נמשך ממשה שהוא בחינת הדעתומקבל את הכוח מהשמן העליון, מחוכמה, וכך נטהר בשבעת ימי המילואים ומוכשר לעשות את עבודת הקודש. הדעת מכשירה את מידת החסד, להיות משפיע.

קעח) רבי שמעון אמר: אינה נקראת מלכות כהנים אלא ממלכת, משום שהכהנים, החסד, המליכו אותה, ע"י זה שממשיכים לה חסדים, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה ושולטת. ועשו אותה גיבורה על הכל. אבל מלכות כהנים אינה נקראת, כי מבחינת מה שנמשכת מן השמים, ז"א, היא נקראת מלכות, כלומר, מלכות שמים. וכאן נקראת ממלכת, שהכהנים המליכו אותה וחיברו אותה במלך, בז"א. ואז כשהתחברה עם ז"א, היא ממלכת על כל אוצרות המלך, ממלכת על כל נשק המלך, ממלכת בעליונים ובתחתונים, ממלכת על כל העולם.

וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ

קעט) רבי יוסי אמר: וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. ואגודתו, כשמזדווג המלך, ז"א, כנגד המלכות, ארץ, בכל אלו עטרות הקדושות בקיבוץ אחד, שג' מוחין חב"ד שלו, הנקראים עטרות, מתאגדים יחד בג' קווים, אז כתוב: ואגודתו. שאגודתו, ג' מוחין שלו, על ארץ יְסָדָה, משפיע אל המלכות, שנקראת ארץ.

קפ) רבי יצחק אמר ואגדתו כמ"ש: ולקחתם לכם אגודת אזוב. כי כשמתחברים ז"א ומלכות יחד, והמלכות מתברכת מג' קווים של ז"א, אז היא שולטת על כולם, שג' קווים דז"א מתלבשים בה, ושולטת עליהם, ומאירה למעלה ולמטה. וכל זה הוא בשעה שהכהן עובד עבודה, ומקריב קרבן ומקטיר קטורת. ומכוון בדברים לקרב הכל בייחוד אחד. אז כתוב: ואגודתו על ארץ יְסָדָה. אגודתו סובב על המוחין דז"א, שהם משפיעים למלכות, הנקראת ארץ. אלא שאגודתו על ארץ יְסָדָה, משמע, על אגודה שנוסדה במלכות עצמה כמ"ש: ולקחתם אגודת אזוב, שהאגודה נלקחת בידו. כן, ואגודתו על ארץ יְסָדָה, שז"א לוקח אגודת ג' קווים שלו, ומייסדם במלכות. הכהן מייצר את הקשר בין האדם המקריב לבין הקב"ה

קפא) רבי יוסי אומר: כשאהרון, קו ימין, חסד דז"א, נוסע להשפיע למלכות, כולם נוסעים עימו, כל ג' הקווים, עד שמתברכת כנסת ישראל מג' הקווים, ומתברכים העליונים, ספירות דז"א, והתחתונים, ספירות דמלכות. אז כתוב: ברוך הויה מציון, שוכן ירושלים הללויה. שז"א, הויה, מתברך מציון, יסוד דמלכות. וברוך שם כבודו לעולם וְיִמָלֵא כבודו את כל האָרץ אמן ואמן. ששֵם כבודו, המלכות, מתברך מז"א. אגודתו סובב על מוחין דז"א, המאירים במלכות. והכתוב משמיענו, שאגודתו של ז"א, ג' קווים שלו, אינם מתברכים בשלמות, שיאירו גם בהארת חכמה, אלא רק בשעה שעל ארץ יְסָדָה דהיינו בשעת הזיווג, שמשפיע אותם ליסוד דמלכות, שנקרא ציון כמ"ש: ברוך ה' מציון. כי בעת שג' קווים דז"א אינם מאירים במלכות, אין לו אלא חסדים מכוסים מחכמה. וזהו שמשמיענו הכתוב: ואגודתו, שתאיר בשלמות, על ארץ יְסָדָה. כשהשלמות נמצאת בז"א כאשר הוא מאיר בארץ. וכאן שואל האם השלמות בז"א או אצל מקבלי המוחין, מוח או לב.