002- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני ד-ו -למתקדמים

002- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני ד-ו -למתקדמים

שמיני ד – ו

צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם

על האדם לנתק מהרגליו את הרצון לקבל.

 

יא) פתח רבי פנחס: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן  וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. מציון, שהוא יסוד המלכות, יוצאות ברכות לכל  כמ"ש: שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. כיון שציון, יסוד המלכות, נתמלא עם ברכות, אז מתברכת ירושלים, המלכות, ונמצאים בה רחמים, וכשמתברכת ירושלים, מתברך כל העם בתנאי שמציון תצא תורה. מלכות מתברכת מהיסוד, כפי שהשכינה מתברכת מהצדיק.

יב) כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. שלא תהיה נראית קשת בימיך, כמו לאביך רבי שמעון בר יוחאי, כי הקשת מורה על דינים. הקשת היא הבטחה, ברית, וכאשר הקב"ה בא להזכיר את הברית, זה סימן שמישהו פגם ויש להזכיר לו. ועל זה נאמר, וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ דהיינו שתהיה קשור לשכינה הקדושה. שבכל ימי חייך תראה בטוב המלכות ולא יהיו בה דינים שאם תראה אותה בגדלותה, שמקבלת את הברכות מהיסוד, תראה שיש בה רחמים ולא דינים. וראה בנים לבניך, שיהיו יראי חטא, אלו הברכות שצריך אדם לבקש על בניו, יראי חטא חסידים קדושים. אז שלום על ישראל. על ראש ז"א, שנקרא ישראל, בעת שיש לו ג"ר, ראש, שלא יחסר כלום. כי ישראל אותיות, לי ראש. ושלום על ראש ז"א, כל זמן שצדיקים נמצאים בעולם. לז"א יש ראש שהוא בגדלות. הקב"ה תמיד בגדלות, אך לא תמיד הנברא רואה זאת

יג) פתח רבי אלעזר: עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. בנים הם חג"ת דז"א בנים לאו"א, חוכמה אבא ובינה אמא, בני בנים הם שאר הספירות שהמלך הוא ז"א, חג"ת הבני ונה"י בני בנים, כמ"ש: וכל בניך למודי ה', סובב על נה"י. בני ציון היקרים, נה"י דז"א המתחברים עם ציון, יסוד המלכות  כמ"ש: ותפארת בנים אבותם, הבנים חג"ת, מתעטרים מקבלים את הגדלות שנק' כתר באבות ע"י חכמה ובינה. בנים, חג"ת, אינם מתעטרים ואינם מושקים משיקוי הנחל, הבינה, אלא בזמן שהאבות, חו"ב, מתעטרים ומתברכים, מן הכתר  כמ"ש: ותפארת בנים אבותם.

 

וְכַמָּה שְׁלִיחִים יֵשׁ לוֹ לָקב"הַ

 

יד) בעוד שהיו הולכים הגיע זמן תפילה, ירדו מהחמור, מהגשמיות והתפללו. בעוד שהיו מתפללים, נכרך ונתקפל נחש אחד סביב רגליו, הרגליו של חמורו של רבי פנחס, נבהל החמור וגעה שתי פעמים. אחר שגמר תפלתו, אמר: ודאי צִער הוא לבהמתי, ונענשה מחמת שביום זה הקדמתי ושפתותי היו דובבות בתורה, והחמור העביר אותי במקום ששורה טנופת. וע"כ עתה מצערים אותה. קם וראה את הנחש קשור ברגלו של החמור, אמר: נחש נחש, לך והכרך קשריך במדרון החור שלך, בתוך כך ניתק הנחש מרגל החמור, ונפל חתיכות חתיכות.

אסור לאדם לחשוב בדברי תורה במקום שיש לו מחשבות מטונפות, דהיינו רק לקבל לעצמו, שאז הוא נרדם בדרך השם. כשיש צורך לצער אדם קובעים נחש, דהיינו רצון לקבל בהרגלים שלו.

כדי להתגבר על הרגלים רעים, לא באים לתרץ למה הם בסדר, לא עושים מהם השקפה מעוותת אלא מתנגדים להם.

טו) אמר רבי אלעזר: ומה כל כך מדקדק הקב"ה עם הצדיקים ושומר אותם, שרוצה להוסיף להם קדושה על קדושתם. וחמור זה, כיון שלא שמר הקדושה שלי, ע"כ נצטער. וזה הנחש היה שליח, וכמה שליחים יש לקב"ה, ובכולם הוא עושה שליחותו, ואפילו בחיות השדה  כמ"ש: ושלחתי בכם את חית השדה וְשִׁכְּלָה אתכם. ואפילו ביד עכו"ם כמ"ש: ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ. יש להסתכל ולפרש את המציאות לא רק כתשקיף של הפנימיות, אלא גם כתשקיף לתיקון הנדרש. לכן רואים גם צדיקים שעושים מאמץ גדול ואכפת להם מכל דבר.

טז) אמר רבי אלעזר: וכי ביד ישראל עושה הקב"ה ג"כ את שליחותו? אמר לו כן. כגון רשע ע"י צדיק. אבל רשע בידי ישראל רשע אחר, אינו עושה בו שליחותו, חוץ מבזמן שהוא אינו מכוון בו  כמ"ש: ואשר לא צָדָה והאלקים אִנָּה לידו. ואשר לא צָדָה, הוא בדיוק, שלא נתכוון להרוג אותו, רק, והאלקים אִנָּה לידו, כדי לענוש את שניהם, את ההורג והנהרג.

השגחת הקב"ה על רחוקים נעשית ע"י שליחים. בד"כ מי שמשמש כאמצעי הם הפרטים לטובת הכלל שהוא מטרה. גם בישראל יש פרטים בשביל כלל ישראל.

יז) אצר רבי אלעזר באיזה דרך עושה הקב"ה את שליחותו בידי אלו, ובידי עכו"ם? אמר לו, ואביך לא אמר לך זה? אמר לו עוד לא שאלתיו.

יח) וְהוּא יַשְׁקִט, וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים, וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ. והוא ישקיט. שבזמן שהקב"ה נותן שקט ושלוה לאדם, מי הוא שיש לו רשות להזיק לו ולקטרג עליו? ויסתר פנים ומי ישורנו. ובזמן שהוא מסתיר עיניו מלהשגיח עליו, מי הוא שישגיח עליו לשמור אותו, ולעשות לו שמירה? ואז באים השליחים ומזיקים לו. ודרכו של הקב"ה על גוי ועל אדם יחד. בין לעולם כולו, ובין לעם אחד, ובין לאחד בלבד.