007- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני כב-כד – למתקדמים

007- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני כב-כד – למתקדמים

שמיני כ – כב

וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע

 

בת שבע היא בחינת החלק הטוב של עץ הדעת, ולמעשה אדם ראשון צריך היה לקחתה לאישה אלמלא חטא, לכן נתן שבעים שנה לדוד המלך להשלים המהלך.  

נו) רבי אלעזר פתח: וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן–לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא, אֶת-אֶלְעָזָר, וְאֶת-אִיתָמָר. ויקח אהרן, כעין של מעלה. ראויה הייתה בת שבע, המלכות, לדוד, מיום שנברא העולם. ראויה הייתה אלישבע, המלכות, לאהרן, מיום שנברא העולם.

נז) ומה בין זו לזו? ומשיב: כיון ששתיהן הן מלכות, מה ההפרש בין בת שבע לאלישבע? הכל אחד, שתיהן הן מלכות, אבל לדין ולרחמים. כשנתחברה בדוד, היא בדין, לעשות מלחמות ולשפוך דם. באהרן, היא לשלום, לשמחה, להארת פנים, להתברך ממנו. וע"כ נקראת שם בת שבע וכאן אלישבע, שנתחברה בחסד. כי היא אותיות אלי שבע, ואל הוא חסד. בת שבע, היא לדין, לרשת המלכות, ולהתחזק. בת היא בחינת דין, ואל בחינת חסד. המלכות צריכה את שתי הבחינות, לעיתים בדין, מלחמות ולעיתים ברחמים. תפקיד הכהן להזין אותה בשמחה ורחמים, ולעיתים יש להביאה לגבורה ויכולת ויתור והתגברות.

נח) אמר רבי שמעון: קול השופר יפה הוא, זה הוא יעקב, שעלה במחשבה, חכמה, עם האבות, בכללות חג"ת, ויצאו יחד מתוך השופר, מבינה, אמא עלאה. כי כמו שתוקעים בשופר והוא מוציא מים ורוח ואש יחד, שהקול נעשה מהם, כך אמא עלאה, המכונה שופר, הוציא את האבות, חג"ת, בקול אחד, קו האמצעי, ת"ת. ומתוך המחשבה עלו יחד בקול אחד, וקול ההוא נקרא קול שופר, וזהו יעקב, קו האמצעי, הכולל האבות, חג"ת, ביחד, כי קו האמצעי כולל בתוכו כל ג' הקוים, ונקרא קול.

נט) ב' קולות הם: של המנעול ושל המפתח שבמסך דחיריק קו אמצעי, יעקב בנוי משני חלקים. כי מתוך קול המנעול יוצא קול המפתח. אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, קול המפתח, מיתוק המלכות בבינה, הנקראת שופר. ומכאן יוצאים שאר הקולות מתוך השופר, בזווג המחשבה, חכמה עם הבינה. וז' קולות הם, חג"ת נהי"מ דז"א, שיוצאים ע"י זווג המחשבה בשופר, חכמה ובינה. ושופר זה, שהוא בינה, משקה ומרוה בתחילה את האבות, חג"ת, ואח"כ את הבנים, נהי"מ.

ס) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע, המלכות, לבָשֶׂם אותה ולשָׂמחה, ולחבר אותה במלך הקדוש, בז"א, בזווג שלם, שתמצאנה ברכות בכל העולמות ע"י אהרן. משום זה צריך הכהן להמצא בהארת פנים, בשמחה, כעין של מעלה, כי על ידו נמצאות ברכות ושמחה. וע"כ נתרחק ממנו דין ורוגז ועצבות, כדי שלא יהיה נפגם מאותו מקום שנקשר בו, המלכות, וע"כ, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה ולא כהן. עליהם כתוב, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.

 

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ

 

סא) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. אמר רבי יהודה: נדב ואביהוא שתויי יין היו. ויין ישמח לבב אנוש. אם הכהן צריך לשמוח ולהמצא בהארת הפנים יותר מהכל, למה אסור לו יין, הרי בו נמצאת שמחה, והארת פנים נמצאת בו?

סב) ומשיב: תחילת היין היא שמחה, וסופו הוא עצבות. והכהן צריך להיות תמיד בשמחה. ועוד, היין בא מצד הלוים, משמאל, כי התורה ויינה של תורה הוא מצד הגבורה. וצד הכהנים הוא מים צלולים ומאירים, שהוא חסד.

סג) אמר רבי יוסי: כל אחד מלוה לחברו והכל כלול זה מזה. השמאל כלול מימין והימין מהשמאל. וע"כ יין, שהוא משמאל, מתחיל בשמחה, משום שכלול ממים, שהוא מימין, ואח"כ חוזר למקומו, לשמאל, והוא נעצב ונרגז ודן דין, כדרך השמאל.

סד) רבי אבא אמר: ממקום אחד יוצאים יין, ושמן חוכמה, ומים חסד. מים ושמן שמימין, לוקחים הכהנים ויורשים אותם. שמן, חכמה, יותר מכל, שהיא שמחה בתחילה ובסוף, ולא כמו יין שבסופו עצבות שכתוב: כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ויין, שהוא לשמאל, יורשים הלוים, להרים הקול ולזמר, ולא לשתוק. כי יין אינו שותק לעולם. ושמן הוא תמיד בלחש שהוא בא בהשראה עליונה מהלובן העליון, שקט פנימי.

 

סה) ההפרש בין שמן ליין. שמן בחשאי ובלחש תמיד, בא מצד המחשבה, חכמה, כמו מחשבה שאינה מגולה לחוץ. ועל כן השמן מימין. יין הוא להרים הקול ואינו שותק לעולם, כי השתוי יין אינו יכול לשתוק, בא מצד אמא, מצד שמאל דבינה, יורשים אותו הלוים, שהם לצד שמאל, שעומדים לזמר ולהרים קול, ונמצאים בדין. וע"כ כתוב, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ואע"פ שזה נאמר על הכהנים, אמנם כתוב שם, הכהנים בני לוי. שיורה שמצד שהם לוים, יהיו על פיהם כל ריב וכל נגע. כך אנשים המרבים לדבר, זה בא מצד השמאל, הגוף, כפי שאמר בנו של רבן בן גמליאל: לא מצאתי טוב לגוף, אלא שתיקה.

אמנם הכהן בא משבט לוי, אלא שזוכה למידת החסד ע"י התגברות על השמאל מטעם האידאה, שזו בחינת הדעת, הכנעה.