007- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע יט-כא שיעור השקפה

תזריע  יט-כא

שַׁלְּחֵנִי  כִּי עָלָה הַשָּׁחַר

המאבק בין יעקב לשרו של עשו הוא מאבק נפשי בין שני כוחות, בין הקו האמצעי שהוא יעקב, לבין כוח צד הרצון לקבל משמאל.

רבי אבא פתח:  וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי  כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. שואל, וכי אסיר היה בידו של יעקב? אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה חס על הכבוד שלהם, ואינו עוזב אותם לעולם. אם כך אז כיצד כתוב: וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב. עונה: אלא המלאך לקח את שלו. שכתוב: והוא לן בלילה ההוא במחנה. וכתוב: ויקחם ויעבירם את ו מה היה דעתו של יעקב להעביר את המחנות מעבר לנחל בלילה? אלא ראה את המקטרג, שהולך בין המחנות שלו, אמר יעקב, אעבירם לצד האחר של הנהר, אולי לא תהיה מבוכה כפי שעבר אברהם העברי לארץ ישראל בתקווה שבה לא יוכל המקטרג. אמר יעקב, מוטב לקחת אותם מכאן לעבר הנהר, והנהר יפסיק ביניהם, ולא תמצא מבוכה. כי המזיקים אינם עוברים נהרות. ומי שנמצא לבדו בבית בלילה, שנפרד משאר בתים, או מי שהולך לבדו בלילה, יכול להינזק. ביתו של האדם הוא ליבו, ואסור לו להישאר בגאוותו בבדידות כשיש לו מבוכה בנפשו.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ. אז, ויאבק איש עמו. המלאך, מצד הדין הוא בא, וממשלתו, בצד של הלילה, שממונה להכניס את ישראל בגלות.

אמר לו המלאך שכוחו בלילה, עזוב אותי, כי איני יכול לך ואמר לו, שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי שהוא לשון עבר. אלא אמר לו יעקב, ודאי אבי ברך אותי אלו הברכות, שרצה לברך את עשו, ואני ירא ממך, על אלו הברכות, אם אתה מודה עליהן טוב, ואם לא, אולי תהיה מקטרג עלי בשבילם.

וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ. אמר לו, לא במרמה, ולא בעָקְבָה, השגת אלו הברכות, ע"כ, לא יאמר עוד שמך יעקב, שהוא כמו שאמר עשו, על כן… ויּעקבני זה פעמיים. כי לא בעָקְבָה היה. כי אם ישראל דהיינו צד שמאל, הרצון לפרטיות מסכים ונכנע בפני קו אמצעי ומכנה אותו ישראל, אותיות לי-ראש ובזה נותן לו את השליטה, שהאמונה שולטת על הרצון.

צריך האדם שרצונו יתדבק למעלה, להקב"ה, שימצא רצון תחילה בעולם, המלכות, ואז גם אשתו תזריע תחילה ותלד זכר. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים להדביק רצונם אל המלך הקדוש. עליהם כתוב: ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום. כדאי לו לאדם לעורר בנפשו התעוררות רוחנית לדבקות בהשם, לפני שיכריחו אותו מלמעלה לעשות זאת, שאז קשה וארוכה יותר.