049- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים צט-ק למתקדמים
ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שם המאמר: "דטעין חמרי"
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "דטעין חמרי", בהשגת שורש המדרגה אותה רוצה להודיע המחמר לרבי אלעזר ורבי אבא.
מסביר הזוה"ק שרבי אלעזר ורבי אבא מבקשים לדעת את שורש המדרגה אליה רוצה להביא אותם המחמר. צורך זה נובע מתוך רצונם להיות שייכים לאותו השורש שמעליהם, כעין רצונו של הפרט להשתייך אל הכלל ממנו הוא נובע.
יסוד זה מלמדנו הזוה"ק, כדי שידע האדם לקשר עצמו למקור ההטבה בכל פעם שמקבל הטבה מצד העליון.
אותה ההטבה המתקבלת מצד העליון היא נסגדת, להיות שטבע האדם הוא להתבטל אל העליון ממנו, על-פי החוק המושרש בעולמות העליונים, האומר: "שקטן מתבטל בפני גדול".
שלכן ירדו רבי אלעזר ורבי אבא מחמוריהם ונשקוהו, בהיותם מבקשים להיות עפר לרגליו של המחמר.
רבי אלעזר ורבי אבא בשונה מן האדם הגאוותן, מסכימים להתבטל בפני המחמר, בעוד שהאדם הגאוותן אינו מוכן להתבטל לעליון ממנו, עד כדי שאינו מכבד את העליון המהווה מקור להשגותיו, ומאחר שאינו מכבדהו מבקש הוא לחדש מעצמו, באופן שמוציא הבנות מחודשות משלו, עד שכל הבנה המתחדשת על-ידו, מתחדשת בדרכו שלו.
ממשיך הזוה"ק ומתאר אותו הגילוי של המחמר אל רבי אלעזר ורבי אבא, אודות הדג הגדול המצוי בים השוחה מצד אל צד, בבחינת "גדלות כלי הקבלה", המציינים אותו האמצעי להשגת השלמות הראויה, אותה האדם צריך לבקש.
אחר גילוי זה של המחמר, מבקשים רבי אלעזר ורבי אבא מן המחמר, שיגלה להם את שמו, בעוד שחושבים אותו למדרגת חכמה, אולם את שמו אינו מסכים לגלות להם.
אמנם כאשר מבקשים ממנו שיגלה להם את שם אביו, אותו המחמר מתגלה אליהם כרב המנונא סבא, המייצג את בחינת "מדרגת יחידה", בעוד שחשבוהו לבנו של רב המנונא סבא, המייצג את בחינת "מדרגת חיה".
פותח הזוה"ק ואומר: "בניהו בן יהוידע בין איש חי מקבצי-אל" – 'בניהו בן יהוידע' – הוא סוד החכמה הסתומה הנשגבת מההשגה, שאין דרך להבינה. המדרגה המדוברת היא מדרגת יחידה (בבחינת 'עתיקא קדישא') אשר איננה ניתנת להשגה מצד התחתונים בבחינת 'לא ידע', היות שאין באפשרי לעשות עליה זווג, שזה סוד "יה-ו" מן השם יהוידע חסר אות ה' התחתונה שהיא בחינת 'מלכות' עליה נעשה הזווג, לצורך תפישתו והשגתו של התחתון, וכן בבחינת לא 'אתיידע' שאין בה התפשטות לתחתונים.
האדם הרגיל אינו יכול להשיג מדרגה זו בזמן התיקון, שלכן כל השגתו היא דרך ל"ב נתיבות חכמה [כל התפשטות המוחין הוא רק מאבא ואמא בסוד 'ל"ב נתיבות החכמה', בבחינת "ו"ק דחכמה" ולא "ג"ר דחכמה", דרך "ז"ת דבינה" ולא דרך "ג"ר דבינה", והוא התיקון של "גניזו דאבא ואמא"], דרכם ניתנת האפשרות להגיע לאהבה עד גמר התיקון.
מצד עבודת נפש האדם פירוש הדברים הוא, שכל פעולה קטנה אותה האדם פועל בזמן התיקון עושה רושם, וכל פגישה עם החיים היא הזדמנות להוסיף עוד אפון, עד לכדי שתוכרע הכף ותימלא הסאה, ואזי כל אותם הפעולות הקטנות אותם פעל האדם ליצירת הקשר יתאספו לכוח אחד גדול בגמר התיקון, כך שדרך כל אותם פרטי הפעולות, תהיינה לו לאדם האפשרות להשיג אותה אווירת הנפש הכוללת כל הפרטים, באם יהיה קשוב אלי.
ולפיכך עד גמר התיקון שבבחינת "מעשה בראשית", על האדם לפעול – לחיות אותה אווירת הנפש שבבחינת "שבתות המשנה שבינתיים", כשלמה.
