004- האדרא רבא – שיעור 4 (מט-נא) השקפה
נָשֹׂא נח – ס
רעוא דמצחא
עיקר הלימוד בא לבסס את צורת המחשבה האימונית אותה צריך האדם לבנות, וכאן מלמד מתי וכיצד ראוי לגלות את הרצון. הרצון מתגלה במקום בוא מתגלה האור, ובמקום בו מכוסה הרצון מופיעים השערות, כאשר השיער מבטא כלי של רצון שלא יכול לבוא לידי ביטוי, וכן ניתן לגלותו בעת רצון, כמו במנחה של שבת.
המצח שבגלגלת דא"א נקרא רצון כי רצון הרצונות נגלה במצח ההוא כנגד זה למטה כתוב, והיה על מצחו תמיד לרצון וגו ומצח הזה שנק רצון הוא מקום הגילוי האורות של כל הראש והגלגלתא ולכן עליו להיות מגולה ללא שערות ויכולה להתגלות חוכמה ואין צורך בשערות שהם כלים המראים שאי אפשר לקבל, אך כשיש תיקון שכן ניתן לקבל חוכמה במקום קדושה, בחוץ זה יתבטא במקום שאין בו שערות.
בשבת מתגלה המצח דז"א שנק רצון בשעה ההיא נשקט הרוגז ונמצא הרצון והתפילה מתקבלת. ז"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון זהו הזמן בו אפשר לבקש שיתגלו לו כלים דהשפעה, כלומר כשמוצאים את הרצון להתחבר לאמונה שלמה ניתן לאדם להתחבר לצדיקות שבו. וכשאין שעת רצון ומגלים את הרצון, זהו סוג של חוצפה שאנו כאן כאורחים, אלא אסור שהרצון יהיה בבחינת יצאנית אלא רצון ראוי שבא מטעם קשר עם העליון. לכן כדאי להסתיר רצונו עד שרואה שהשעה ראויה.
צדיקים יודעים מתי לגלות רצונם, אשר ממילא אין להם רצון לפרטיות, אלא להשפעה. כאשר אדם מגלה רצון שלא בזמן הראוי, זו חוצפה עליה נאמר עז פנים לגיהינום, ובמקום קדושה, צריך לגלות כדי להשפיע.
