הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת שלח לך עמודים ד-ו השקפה שיעור-2

שלח לך ד-ו

צלפחד מקושש עצים היה

חופש הפרט פחות חשוב מהאחריות לייחד.

חופש ההפקרות פוגם באדם ובכלל, ונובע מגאוותו שאינו מוכן לקבל מסגרת של תורה ומצוות.

הבעיה שצלופחד לא החשיב את היחד שהוא גדול והחשוב, ובמקום זאת הכניס גם את הרצונות הפרטיים. למעשה אמר, מה האם הלב צריך ללכת תמיד אחרי השכל הישר, הרי יש גם דברים שבא לי. האם האמירה העיקר שאתה נהנה מזה נכונה בכל מקום, האם ההשתוקקות שלי היא מדד לאמת או לא. זהו חטא הגאווה שהחשיב יותר את עץ הדעת שבו מעורבים רצונות פרטיים, והוא קושש, היינו הקיש מעץ הדעת שהוא בחינת החשק, לעץ החיים שהוא בחינת האמת. שאל צלופחד האם הדעה העצמית שלי אינה חשובה. צלופחד הוא צל פחד, אשר צל הוא בחינת האמונה מצד הקדושה, אך קשה היה לו להתגבר על התאווה הגדולה, אותו אור שלא ניתן לקבל לפני גמר תיקון. הפחד הדמיוני שאם מוותרים על התענוג במקום ההשתוקקות, לא נקבל אותו במקום הראוי.

דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ:פֶּן-תִּשְׂבָּעֶנּוּ, וַהֲקֵאתוֹ דבש גימטרייה אשה, צד הרצון באדם. מצאת רצון, שים לו גבול, ודע שעליך לחבר את ההשתוקקות למשפיע.