הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס א-ג | השקפה | שיעור 1
פנחס א – ג
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ
מִי ששומר עַל הַכְּלָל, הַכְּלָל שׁוֹמֵר עָלָיו.
הָאָדָם הוּא פנימיות הָעוֹלָמוֹת.
תַּפְקִיד הָאָדָם לפתוח לִבּוֹ לרכישת הָאֱמוּנָה.
לימוד פנימיות בַּלַּיְלָה מסוגל בְּיוֹתֵר לרכישת אֱמוּנָה.
כנסת ישראל היא בחינת הלב של האדם, ואם לא מיישר את הלב עם האידאה העליונה, דהיינו לא יבחר להפוך טבעו ולהרגיש חלק מהכלל, ירגיש תוכחה.
רבי אלעזר פתח: שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ. שְׁמַע בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ זה הקב"ה וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ זו כנסת ישראל. אביך זהו התורה שנמסרה מפי עליון שיש בה כמה תוכחות כמה עונשים. אל תמאס ואת תתעלם מתוכחה של השם ושל התורה, תוכחות שבאים להראות את הקלקול שיש לתקן.
ומשום שכל מי שעוסק בתורה בעולם הזה זוכה שיפתחו לו כמה שערים כמה אורות לעולם ההוא. עולם הבא שנמצא בפנימיות האדם. לפי התודעה החיצונית לא ניתן להשיג את הקשר הנפשי לעולם הבא ע"כ בשעה שנפטר מעולם הזה, התורה מקדמת לפניו והולכת לכל שומרי השערים שהם מה שמשער בליבו, כמו למשל שלא יכול לשער את המציאות מעבר לזמן ולמקום. וכשרוצה להרגיש שכולם חלק מכלל גדול, עליו לפתוח ליבו ואת השער לפנימיות. אפילו כשאדם מרגיש לא טוב מהמציאות, זו תוכחה כאשר תפיסת הבורא שבו מחזיקה בדעה שהשם טוב ומטיב.
אדם הנעור בלילה לעסוק בתורה, שזה הזמן לרכישת האמונה, עליו לפתוח ליבו לרכישת האמונה, כי כל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו והקב"ה נמצא ביניהם, כמו שהעמידוהו. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי.
הבלי העולם הזה מפזרים את דעתו של האדם, ורק התורה כשמוכנים לקבל התוכחות ממנה, יכולה להורות לאדם את הדרך ואת התיקונים. לימוד התורה בחיבור בין יום ולילה, מקביל לחיבור בין זמן ההסתרה הנפשי לבין הגילוי, שמתאפשר רק כאשר מקבלים את ההסתרה באמונה.
כשאדם עוזב את העולם הזה, היינו את התודעה של זמן ומקום, מה שנשאר בו אלו החוויות והרשמים שהשאיר בליבו, רשמים שבנו בו את הנפש, את העולם הבא שלו. פנימיות התורה פותחת את שערי הלב, היינו את מה שאדם משער בליבו, לערכים שמתקנים ובונים אותו כראוי.