הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס ו-ד | השקפה | שיעור 2

פנחס ד – ו

צדיק גמור וצדיק שאינו גמור.

הזוהר היומי תובנות.

יֵשׁ לפעול מֵעֵבֶר לנדרש, כְּדֵי לְתַקֵּן גַּם גִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים.
רַק שְׂפַת הַקּוֹדֶשׁ הִיא שָׁפָה שֶׁל הַשְׁפָּעָה.
צָרִיך אָדָם להיזהר שֶׁלּא להיתפס ברצונות הגופניים.
הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַס"אַ נִלָּקַח מגרעין אֱמֶת.

לצדיק גמור יכולת להתגבר על כל רצון לקבל. הכח שיש בו נק יסוד דאבא, היינו חסדים מכוסים. לצדיק שאינו גמור, אף שעושה הכל בסדר, יש בו קלקולים מגלגולים קודמים.

צדיק גמור ידוע, כי הוא לא לקח גלגולים עקומים, כלומר שאינו מגולגל, אלא נשמה חדשה שאינה צריכה תיקון מגלגולים קודמים.

יש ואדם בא בגלגול ומתקן, בלי לדעת שזה התיקון שלו. בצדיק גמור גם תת הרוחני והנפשי המודע מתוקן. צדיק שאינו גמור תת המודע שלו אינו מתוקן, יחד עם זאת כל מה שעושה, מתוקן. כיום רוב הנשמות מגולגלות מפעמים קודמות. כלומר, אפשר שצדיק שאינו גמור פעול הכל כשורה, אך נשאר לו חוב קודם.

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שכתוב ב"פ בן משום שהשלים לב' מדרגות, דהיינו שתקן את עצמו וגם תתקן נשמתם של נדב ואביהו שהתגלגלו בו שהם בני אהרן וע"כ כתוב בן אלעזר בן אהרן. תיקן גם את המצב של צדיק שאינו גמור, תיקון של גלגול קודם. לעיתים מתקן נשמות אחרות. כלומר יש ואדם בא לעולם עם גלגולים של אחרים לתקן. יש ונפש של מדרגה באה עם רוח של נשמה אחרת לתיקון. פנחס לא חייב היה לעשות המעשה, אלא עשה פעולה מעבר לצרכו ובא לתקן את בני הארון בקנאתו את השם.

שָׁמְרָה נַפְשִׁי, כִּי-חָסִיד אָנִי

שָׁמְרָה נַפְשִׁי, שמור היה צריך לומר והרי למדנו שאין אות בתורה שלא יהיו בה סודות עליונים ויקרים, ומשיב, שמרה היינו שאומר לקב"ה שמור ה' שהיא אותו החלק שהנפש נאחזת בו. אומר דוד המלך, שמור לי אות ה הזו שאוכל להשתמש בה בזמן עילוי נשמה, זו אות ה היא הכלל אליו יש להתקשר ואותו יש לשמור גם כשעושה דבר פרטי, עושה אגב הכלל.