הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קלו-קלח | השקפה | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קלו-קלח | השקפה | שיעור 46

פנחס קלו – קלח שעור 46

יותרת הכבד מרה קנה ושט ושופר

 

הַשָּׂכָר הוּא מֵעֵבֶר למקרה וְלֹא בָּמִקְרֶה עַצְמוֹ.
אָדָם מַזִּיק לְעַצְמוֹ כשנהנה בְּצוּרָה לֹא אמתית.
כְּדֵי לְהַשִּׂיג חוכמה צְרִיכִים אֶת הָבִּינָה, שֶׁהִיא כְּלֵי לְחָכְמָה.
כָּל עיסוק שֶׁאֵינוֹ הֶכְרֵחִי וְאֵינוֹ בקדושה, מֵזִין אֶת הס"א.

יותרת הכבד היא לילית הרשעה, ושט הוא השטן כשהאות וו מתארכת לנון, וזאת כאשר האכילה ושתיה שלא במסגרת הקדושה. ושט דומה לעולם הזה, קנה לעולם הבא.

פירוש נכון של המציאות, כלומר תפיסת העולם הבא מתקנת את הכעסים שיש לאדם בעורקי הלב. הלחץ הנפשי נגרם מהרצון לעולם הזה, אותו אי אפשר לקבל, אין שכר בעולם הזה. עשיו דורש הלעיטני, כלומר לבלוע לא דרך השינון, השיניים, לא דרך הבינה שהיא ההשפעה ותפיסת העולם הבא. השטן גימטרייה שס"ה פחות אחד, פחות יום אחד בשנה, כיפורים בו אין אכילה ושתיה, ואין בו אחיזה לשטן, ויום כיפור מייצג את הוויתור על התפיסה החיצונית וכניסה לפנימיות. אדם צריך לאכול אכילה מודעת, לא רק לתיאבון ושובע, אלא  ישנה מטרה מעבר לרצון לקבל תענוג.

שלמות נמצאת כשכל אחד עושה תפקידו.  תפקיד ישראל לתת לעולם את הקול, את העולם הבא. האות ה אחרונה משם הויה היא מלכות שהתכללה בבינה, ובה ברא את העולם, בהיבראם, באות ה בראם, במידת ההשפעה.

כבד ולב

כל מה שהכבד אוחז מקריב אל הלב, שהוא המלך לזון אותו. ולב ההוא אין דרכו ואין תאוותו בעכירות המעשים של עמו אלא לוקח כל הברור וכל הצח שהם כל הזכיות וכל מעשים טובים וכל אותה העכירות והטנוף והלכלוך שהם מעשים רעים מניח בשביל הכבד שהוא סמא"ל שנאמר בו עשו איש שעיר המשול לכבד. כשאדם עובד באופן שלם מבפנים, אז נק' תמים. אחרי החטא הקדמון, אין "מזון" נקי, שהרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב בלי לחטוא, אז כל דבר צורך האדם עם עודף, ובוודאי כשעוסקים בהבלי עולם הזה. לכן כל דבר מיותר עובר לכבד, שהוא מקור לצרות.

אין תגובות

להגיב