הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קלט-קמא | השקפה | שיעור 47

פנחס קלט – קמא שעור 47

טחול ומרה

אָדָם מֶמוּרְמָּר מֵבִיא מָחַלּוֹת עַל עַצְמוֹ.
המטרות שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַבָּא, וְשֶׁל הגויים בָּעוֹלָם הַזֶּה.
תַּעֲנוּג גָּשְׁמִי פּוֹעֵל נֶגֶד עַצְמוֹ ומביא להתמכרות.
הַשְּׂחוֹק והשמחה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה רָעִים לַצַּדִּיק.
לִיבּו שֶׁל הָאָדָם הוּא צַד הנקבה, ונבחן מִמִּי הוּא ניזון.

הלב נבחן הוא האם מקבל מזונו מצד האמונה בהשם, או בעלים אחרים, בעל הוא הרצון לגאווה, ואשרה היא הריצה לאחר אושר חיצוני מזויף.

הטחול הוא המרה, יותרת הכבד שוחק והוא שוחק הכסיל, ומשום זה העמידו חכמי המשנה, אוי לו למי שהשעה משחקת לו שרואה את המטרה בעולם הזה, כי מקבל עולמו בחייו, וקהלת אמר טוֹב כַּעַס, מִשְּׂחוֹק שפירושו הכעס של הכבד שהוא מרה, הרצועה של הקב"ה להכות בה את הצדיקים בעולם הזה במחלות רעות בנגעים היא טובה יותר משחוק שצוחק לנו הטחול שהיא לילית, בלכלוך של עולם הזה, שהשעה שוחקת להם בעושר. כי אלו מקבלים בעולם הזה השכר של מעשים טובים שעשו כדי להאבידם מעולם הבא, והצדיקים מקבלים עונש על חטאיהם בעולם הזה כדי שירשו עולם הבא.

אוי לו למי שלוקח את השחוק, שהוא קו שמאל, את האור לפרטיות שלו, שאז מקבל שכרו בעולם הזה. שחוק שייך לנשמה ולא לגוף. לכן שמחה שבאה מהנשמה, מהיחד, הקב"ה היא הראויה, ושמחת הגוף מגיעה מלילית הרשעה.

לגבי אומות העולם, אנו יודעים שהם חסרי חשיבות מכרעת בזמן התיקון כלפי עם ישראל, שתפקידו להוביל כחלוץ במחנה, לכן לא מתערבבים באומות העולם. אך לגבי הערב רב, הם המסוכנים, הם הקרובים ומעכבים את הגאולה לישראל, שהרי קשה להיבדל מהם.

השעיר לעזאזל וכבד ולב

כשרצונו של השטן להלשין על ישראל לפני הקב"ה והוא נושא כל החטאים שיכול לסובלם עד שנעשה כבד, כמשא כבד יכבדו ממנו העונות שנשא על כנפיו. מה הוא עושה, עולה להר עליון הר האמונה כחמור הרוצה לעלות על הר גבוה, וכשמשא כבד יכבדו עליו העונות. כשהוא למעלה ורוצה לעלות עוד אותו מעט הדרך נשאר לו נכבד עליו המשא ונופל ומפיל עצמו למטה ובכובד המשא שלוחץ עליו נעשו כל אברים שלו חתיכות עד שלא נשאר בו אבר שלם, אף כך קרה לו סמאל ונחש שהם כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגו זונה שמשם נק' כל בת אל נכר זונה גם הס"א מת וחצי תאוותו בידו.