הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קמח-קנ | מתקדמים | שיעור 50
פנחס קמח – קנ שעור 50
אברים פנימיים
רצון חזק בלב בלי אמונה, שורף את האדם.
מותר להשתמש בתאווה הכפופה לאידיאל עליון.
רצון שגואה ועולה על היכולת להיצמד לערכים העליונים, מהאמונה בערך הפנימי, הוא שורף ומחבל ביכולת האדם להתחבר.
גוף האדם בנוי כמכונה שאחראית על קיום האדם, ואברים רבים תפקידם עיכול המזון. האכילה הגשמית מסמלת את הרצון לקבל, ומדרך העיכול לומדים כיצד לפעול נכון ולברר את הרצון לקבל הטבוע באדם. הלב מסמל את ההשתוקקות, והמוח את ההשפעה, ושילובם קשה לאדם. קיימת מלחמה בין מוח ללב. המוח עצמו אינו יכול להסכים לרצונות לא ראויים הבאים מהלב, לכן עליו לשלוט ולווסת את השפע שיורד אל הלב למילוי רצונותיו. בלי התגברות ושליטה, אז כפי שעומס יתר של מאכל על הכבד, מזין את הקליפה, יותרת הכבד ושמזיק לאדם, כך אותם רצונות ותאוות שאינם יורדים בצורה ראויה.
שצט) אר"א לאביו כבר שמעתי פירושם של אברים הסתומים דהיינו אברים החיצוניים בסוד הקרבן אבל אברים האחרים הפנימיים מהו הסוד שלהם. א"ל רבי שמעון לרבי אלעזר בני כל שאר האברים שמבפנים סוד עליון הוא
ת) ת"ח הלב זה הוא אש שורף ואם לא היה מזמין לו מלך העליון כנפי ריאה, המביאים לפניו רוח הנושב משמים מג"ר דז"א היה הלב שורף העולם ברגע אחד. כמו רדיאטור כך כנפי הריאה מקררות את הלב, את המנוע. כי בלב שולט קו שמאל דבינה שמחוסר חסדים, יכול לשרוף העולם, והריאה סוד קו ימין שהוא חסד ועל כן הרוח ממתיק אותו. לכן צריך את החסדים
מראות הסולם
- הקרבן או התפלה שהיא במקום הקרבן הוא העלאת המ"ן ליחד הנוקבא שהיא אדני עם הוי"ה שהוא ז"א. וע"כ הוא נבחן לאכילה כמ"ש את קרבני לחמי וגו. וגוף האדם הוא כנגד הוי"ה הכוללת כל ד העולמות אבי"ע אשר הראש עד החזה הוא אצילות ובריאה, הראש כנג"ד ז"א והגוף עד החזה כנגד הנוקבא כי הבריאה היא אשת האצילות ובריאה, הראש כנגד ז"א והגוף עד החזה כנגד הנוקבא, כי הבריאה היא אשת האצילות. ומחזה ולמטה הוא יצירה ועשיה הם אברים שמבטאים את צד הגוף, וכמו שב' העולמות יצירה ועשיה הם מעורבים בקליפות הטמאות, כן יש בגוף האדם מחזה ולמטה, אברים כנגד הקליפות הטמאות, שהם הכבד ויותרת הכבד ומרה וטחול. והזהר מבאר כל אבר ואבר שבאדם, בשורשו בהוי"ה הכוללת שבאבי"ע הנק' אדם שבאבי"ע כי כל ד עולמות אבי"ע נחשבים כמו אדם אחד ושם הוי"ה אחד שבאצילות ה"ס י וראש ובריאה ה"ס ה עד החזה, ויצירה ה"ס ו ועשיה ה"ס ה אחרונה. ויצירה ועשיה הם מחזה ולמטה. ואחר שמבאר שורש כל אבר מה הוא באדם דאביע מבאר פעולת הקרבן שהאדם מביא או התלה שמתפלל איך הוא עולה למ"ן אל המלכות שה"ס הלב והפעולות הנעשות בקרבן בכל אבר ואבר עד שבא אל המלכות בצורה המבוקשת שתהיה ראויה למ"ן לז"א וכן מבאר מה ענין המיין דוכרין שז"א מוריד על מיין נוקבין שבמלכות וסוד זווגם מלמד כאן איך מעוררים את הביקוש הנכון ואת הזיווג הנכון. מלמד על קורבן ותפילה.
- ותחילה נבאר הדברים בקיצור, כי הקרבן שה"ס המ"ן ביקוש עולה ומתקן כדרך המאכל והמשתה הבא בגו האדם דרך הושט ושאר אברים ואם לא היה מזמין לו מלך העליון כנפי ריאה המביאים לפניו רוח מרוח הנושב מבשמים העליונים מג"ר דז"א היה הלב שורף את העולם ברגע אחד. כי בלב שולט קו שמאל דינה שמחוסר חסדים יכול לשרוף העולם והריאה ה"ס קו ימין שה"ס חסד וע"כ הרוח שה"ס החסד של הימין הנמשך מג"ר דז"א ממתיק אותו.
תא) פתח ואמר וה' המטיר על סדום ועמורה גרפית ואש, למה שרף אותם, הוא משום שכנפי הריאה לא נשבו רוח בשעה ההיא על הארת השמאל שבלב וע"כ שרפה אותם הארת השמאל כדי לשרוף מישהו שולחים לו רק את כח השמאל. והסוד של כנפי ריאה אלו, ז"ס כנפי יונה נחפה בכסף שיונה שה"ס המלכות שעקרה משמאל דבינה מבחינת הלב, צריכה להיות נחפה בכסף שה"ס חסדים, וכשנחפה בכסף ה"ס המלאכים רפאל וצדקיאל הנמשכים ממנה לרפאות ולהושיע לעולם ועליהם נאמר עושה מלאכיו רוחות לנשוב תמיד לפני הלב דהיינו להאיר בחסדים.
תב) ובחבור הראשון אמר רעיא מהימנא לר"ש מאור קדוש, כל מה שאמרת טוב הוא, אבל המוח אברים הפנימיים עד שנעשה לדם, והכבד מושיט הדם אל הלב שלוקח הברור הנקי שבדם ושלחו אל האברים, ודם העכור משארי בכבד. כן דרך הקרבן או התפלה שבמקום קרבן שבא תחילה לטוחנות שבהוי"ה דאבי"ע שה"ס שינים הטוחנות המאכל ומטוחנות לושט ומושט לאצטומכא ולקיבה ונטחן שם פעם שניה. סוד הטחינה בשינים שבקרבן או בתפילה הוא המחלוקת שבין ב קוים ימין ושמאל מטרם יציאת קו האמצעי שכל אחד רוצה לבטל את חבירו. שקו ימין רוצה לבטל שליטת החכמה שבשמאל ולהשליט רק חסדים וקו השמאל להיפך רוצה לבטל שליטת החסדים ולהשליט רק חמה רק שליטת הימין, אמונה בלי שמאל, בלי ביקוש לא מוביל לתוצאה, מפני שעל האדם להביא עצמו, את הרצון, את השמאל בשיתוף לקשר. גם קו שמאל לבד, הרצון לאושר שנתן הבורא, לא יכול לפעול בלי האמונה והחסדים מימין. וכה הולכים ושוחקים וממעטים זה את זה עד שנשחקים שניהם ואחד מהם נשאר בסוף לשליט. ומתחילה מתגבר הימין על השמאל והימין שולט וזהו בשחיקה וטחינה שבשיניים וע"י טחינה זו נבלע המאכל בושט ובאה באצטומכא. וכיון שהמ"ן באים בפנימיות הגוף אז מתעורר כח השמאל ומתחיל טחינה חדשה, שה"ס טחינת האצטומכא הקיבה ושם המחלוקת יותר חזקה, וע"כ הטחינה יותר דקה בה מתגבר לבסוף השמאל ובשליטתו שהיא שליטת החכמה דשמאל, נהפך המ"ן ונעשה לדם שה"ס אור החכמה בסוד והדם הוא הנפש. דהיינו אור החיים שהוא חכמה. אמנם במצד הזה כח המיתה שבו גדול יותר מאור החיים וצריך זהירות גדולה באוכל מחמת דם טמא המעורב בו שהוא בחינת ג"ר המוח הוא מים חסדים. דהיינו חכמה שבימין שה"ס חסדים, הלב הוא אש שה"ס החכמה שבקו שמאל דבינה שה"ס דינים ושניהם הם רחמים ודינים. זה המוח הוא כסא רחמים. זה הלב הוא כסא דין והקב"ה הוא מלך העומד מכסא דין שהוא הלב ויושב על כסא רחמים שהוא המוח. לכן לפני שהדם פונה לאברי הגוף, נעשה בקיבה בירור נוסף, להשליט הימין על השמאל. המוח הוא בחינת החסדים, הוא משכן הנשמה. כדי שיגיע מאכל ללב, צריך את כל התהליך של בירור כפול תוך השלטת הימין על השמאל. יש להסכים ולתת את השליטה למוח, לחסדים. ולא לתת השליטה ללב.
תג) וכשהעוונות מתרבים על האברים ועל עורקי הלב שהוא כסא דין נאמר בלב והמלך קם בחמתו ממשתה היין שלא היה מה שיקרר הלב, לא אויר של חסדים שהוא יין של תורה. ובזמן שכנפי ריאה נושבים על הלב, נאמר וחמת המלך שככה שהוריד את הכעס על כנפי הריאה, שהחסדים נותנים כלי לביטוי הלב כי שתי כנפי ריאה ה"ס הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפרת זו היא כפרת הלב.
פירוש, הלב ה"ס ל"ב נתיבות החכמה הלב, מלך הגוף לא יכול לעמוד בפני עצמו, אלא כוחו נובע מלמעלה מהנשמה שבמוח. דהיינו חכמה דשמאל דבינה והוא אש שורף מחמת שבעת גילוי החכמה מתלווים עמה דינים קשים לשרוף את הרשעים והחיצונים וכל הרוצים לקרב ולהמשיך החכמה ממעלה למטה והדינים אינם נשקטים עד שמתחילה שליטת החסדים דהיינו סוד הרוח שב' כנפי ריאה נושבות כנ"ל. כל זמן שאדם רוצה, החשק שבלב, הדינים לא נרגעים עד שמתחילה שליטת החסדים וזסו"ה והמלך קם כי הארת החכמה נק' קימה. ואומר שהמלך קם בחמתו דהיינו בעת שמתגלים דינים הקשים שעם הארת החכמה. בית משתה היין שקימה זו היא מבחינת משתה היין יינה של תורה שהוא חכמה שבשמאל, והמלך קם בחמתו כי הארת חכמה שבלב שה"ס הארת חכמה שבשמאל הבינה אינה מאירה אלא ג"ר דחכמה שדיניו קשים מאד ומחריבים את העולם.
לפיכך אחר שנהפכו המ"ן לבחינת דם לוקח הכבד תחילה שהוא ס"מ כל הדם ההוא הכולל בתוכו הן דם טהור והן דם טמא שהרי מעורבים זה בזה ומושיטו אל הלב שה"ס המלכות, מבחינת בנין השמאל דבינה שהוא נבחן למלך, והלב מברר את הנקי והברור שבדם דהיינו בחינת ו"ק דחכמה המוכן להתיחד בו עם הימין והשאר שהוא דם טמא מניחו לכבד והצד שלו שהם ס"מ וסיעתו ואז מתחילה ירידת מיין דוכרין מז"א שה"ס הרוח המתחבר עם מיין נוקבין שבלב והיו לאחד.
ג) והמיין דוכרין ה"ס החסדים הנמשכים מהמוח שה"ס ג"ר דז"א ומשם נמשך הרוח שה"ס החסדים אל החוטם שהוא ת"ת דז"א וכן אל הפה שהוא מלכות דז"א והרוח שמהמוח נכנס לב' נקבי החוטם שה"ס ימין ושמאל הכלול בת"ת דז"א ומשם נמשך דרך הקנה אל הריאה. וב' כנפי ריאה נושבים הרוח שה"ס החסדים ומיין דוכרין אל הלב ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים שברוח כעת יש גם את החכמה שמגיעה מצד הדם, אחרי שעברה שני בירורים בטחינת השינים ובקיבה ולאחר בירור הכבד והלב, שמשאיר רק דם טהור, אז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים שברוח. וכן ז"א שהוא הויה מתיחד עם המלכות שהוא אדנ"י כפי התיחדות המ"ן ומ"ד.
ובסוד זה נאמר את קרבני לחמי לאשי. כי מלבד שמזווג הזה מתמלאת בקשתו של המקריב או המתפלל, הנה גם כל העולמות מקבלים מזווג זה כל אחד לפי מדרגתו וכולם נהנים מהבחינה הזו ולא רק המקריב עצמו. כי זווג זו"ן מאיר תחילה לכל העולמות בכלל וענף קטן מהארת הזווג מגיע אל האדם למילוי בקשתו, ונמצא שהאדם המקריב או המתפלל מלבד שתקן עצמו מתקן את כל העולמות כולם. אף אחד לא עומד בפני עצמו. אדם עושה פעולה חיובית, ובכך משפיע טוב לכולם.
אלא בזמן הופעת דינים קשים שז"ס והמלך קם בהארת חכמה בחמתו. בדינים קשים, יורה שהמדובר הוא בהארת חכמה שז"א שנק' תורה ממשיך אותה, שהוא חכמה דשמאל של הבינה. והדינים אינם שקטים אלא בזמן שמתחלת שליטת החסדים כנ"ל, דהיינו בזמן שליטת הרוח דכנפי ריאה שהוא חסד.
