38 – דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים עג-עד

38 – דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים עג-עד

שם המאמר: "חזווא דרבי חייא"

נקודת ההשגה הגבוהה שבאדם כאתגר להתמודדות והתייצבות אל מול האמת
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "חזווא דרבי חייא", בלקח הנובע ממעמד הגילוי לו זכה רבי חייא, המלמדנו את נקודת ההשקפה אליה צריך להתקדם ביתר פירוט.
מסביר הזוה"ק שהתורה מדברת בלשון בני האדם, דרכה אנו יכולים להבין את העבודה, עד כדי שכל אותם החזיונות של רבי חייא המדוברים במאמר זה, אינם נלמדים, אלא בנפש האדם ולא מחוצה לו. אם כן נמצאנו למדים, שחזיונותיו של רבי חייא, באות להצביע על נקודת השקפה אותה יש ללמוד, באופן שלכל אדם ישנם חזיונות או לחילופין חוויות בחייו, במישור התבונתי-חברתי, במישור השכלי וכו', הנשכחים ממנו, כדי שתהיינה לו האפשרות להתגעגע אחריהם. כחלק מאותם החוויות העוברות על רבי חייא, המייצג אותו הרגש אליו הוא מתוודה, מתאר הזוה"ק את ביאתו של המלאך מט"ט, הנקרא "בעל ההסתרות" לישיבתו של רבי שמעון בר יוחאי.

מצד נפש האדם פירושו של דבר, שצד גדלות ההשגה שבאדם שבבחינת "משיח", מודיע לו לאדם, שמי שאחראי לכל ההסתרות הוא אותו המלאך מט"ט, הבא לישיבתו של רבי שמעון בר יוחאי, שבבחינת "האני האמיתי של האדם".
תוך מפגש עם גדלות השגה הזו, שבבחינת "משיח", נתגלה לו לאדם שהוא יילוד אישה, והיות שסיים את תיקונו, שהרי הגיע לגדלות ההשגה המתבקשת, עליו לעזוב את העולם הזה. ואחר שגמר האדם בדעתו שעליו לעזוב את העולם הזה, מתגלה אליו צד האדם האמיתי שבו, המבקש ממנו לחפש מקומות נוספים הפנויים לעבודה ותיקונים. ועל זה בוכים הצדיקים, כאשר זוכים לגילוי, שטרם שזכו לגילוי היה ביכולתם לעבוד בבחינת "אמונה", ועתה שזכו לגילוי יקשה עליהם ביותר לעבוד בבחינת "אמונה", עד כדי שהיו מעדיפים אותו המצב שטרם הגילוי.

וזה בחינת מה שמשיח אומר לרבי שמעון בר יוחאי, שאחר שהגיע לגדלות השגה כזו, עליו לחפש עבודה אמונית, הדורשת התחדשות מתמדת, להשתעשע עימה, כאדם האוהב את חברו ומשתעשע עימו.
לכן מאחר שבחינת גדלות ההשגה שבאדם שבבחינת "משיח", מודעת לאותם הגילויים העתידים להתרחש בעולמו של האדם, עליו לבכות ולהעלות מ"ן, המייצר געגוע לאותה גדלות ההשגה, לכשיצא ממצב זה.
נמצא אם כן, שכל חוויה או גילוי המפגישים את האדם אל מול האמת, צריכים להוות עבורו "כטריגר" לעבודת ה'.
שם המאמר: "עימי אתה בשותפא"

כוח הדיבור כמפתח ליצירת השיתוף בין הבורא לנברא בבריאת העולמות
תחילת מאמר זה, המחבר בין סופו של המאמר הקודם למאמר חדש זה, מתחיל בשאלה: "מדוע אין אותה האמת המוסתרת נתגלית לו לאדם במלא הדרה מלכתחילה, ותכף יהיה האדם נשלם?!"
התורה, הנקראת יראת שמים, בהיותה מדריכה את האדם להגיע לעבודת ה', צריכה להיות עסקו של הנברא הן במצבי הגילוי שבבחינת "יום" והן במצבי ההסתר שבבחינת "לילה", שכל מטרת התורה היא לייצר באדם אמונה, המחודשת בכל מצב נתון, הן בגילוי והן בהסתר, בבחינת: "והגית בו יומם ולילה" הסובב על קריאת שמע של ערבית.
לכן כל אותם הצדיקים אשר להם ניתן כוח הדיבור, הם השותפים לקב"ה בבריאת העולם, שהרי בכוח הדיבור, אשר מכניסים בעסק תורתם, הם בוראים עולמות בבחינת: "אברא כדברא", כלומר שבריאתם הוא בכוח דיבורם.