36- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים סט-ע

על-ידי התמדה ויגיעה אפשר להגיע לשלמות!
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "חזווא דרבי חייא", בפירוט אותם ההבחנות שנלמדו בשיעורים הקודמים, המתגלים לנו עתה כהבחנות חדשות של המציאות, המעוררות את נפש האדם להגיע לשלמות ההטבה שבמחשבת הבריאה.

הבורא לא מתבלבל אפשר להגיע לשלמות! מתאר הזוה"ק, אותה המחלוקת הפנימית, של רבי חייא על בחינת "העפר" אותו ברא הבורא, המעוררת אותו הרגש החסרון שבעצלות, אשר בבחינת העפר (מלכות — רצון לקבל) העומד לכליון. מסביר הזוה"ק שכאשר אדם רוצה לחוש את האמת כרבי חייא, עליו להתענות ולהגיע למצב של התבטלות גמורה וויתור הרצון בבחינת עיבור, של מ"ם יום ראשונים (עיבור ב' — מדרגת נשמה) ועוד מ"ם יום נוספים (עיבור ג' — מדרגת חיה), ועל אף שיתרגשו עליו גלים של ייאוש הדוברים שקר בלבו, שאין אפשרות להגיע לאהבה ולהשיג את האמת, מכל מקום יבקש את האמת בעיקשות מתמדת בלא רפיון ידיים, עד שירצוהו מן השמים, ויראו לו התגלות אלוקית.

לאחר ריבוי התעניתים שהתענה רבי חייא, מתאר הזוה"ק אותו קול הכרוז, שנתגלה אליו ואת השמחה שנתלוותה אל גילוי כרוז זה, המעורר את רבי חייא ומספר לו אודות ב' כיתות של אנשים, המתחלקים, לאותם אנשים עירניים (שבבחינת עולם האצילות), שעליהם להמשיך בזווגים, להמשך יצירת תענוג מן האהבה אליה הגיעו ולאותם אנשים ישנים (שבבחינת עולמות בי"ע), המסתעפים לכאלו המשתוקקים לאמת וכאלה, אשר ישנים את חייהם באופן מוחלט, אשר אין מקומם אצל רבי שמעון בר יוחאי. מצד עבודת הנפש פירוש הדברים הוא, שיש באדם ב' הבחנות:
הבחנה ה-א' — היא עולם האצילות, בבחינת אותה האהבה אליה הוא הגיע, שאותה עליו להמשיך בזווגים, שפירושם יצירת תענוג מן האהבה.
הבחנה ה-ב' — היא עולמות בי"ע, המסתעפים ל-ב' חלקים, כאשר חלק ה-א' מתאר את כוח ההשתוקקות של האדם לפעול, כדי להגיע אל האמת וחלק ה-ב' מתאר את ההירדמות הטוטלית של האדם לדרך האמת, כאשר לאדם זה אין רשות להיכנס במחיצתו של רבי שמעון בר יוחאי.
לאחר תיאור כללי של הבחנות אלו, מאתר הזוה"ק לפרטים, אודות הבחנות אלו, ופותח באותו מעמד של גילוי אליו זכה רבי חייא, בו ראה את רבי שמעון בר יוחאי וחבריו, עוסקים במילת בר"א, כשהם עצמם עומדים למעלה מכל ההסתרות של בחינת הבר"א, היא הבריאה (רצון לקבל), שיצא מחוץ לבורא, ועושים זווגים.
על כך תמה רבי חייא, הכיצד יגיעו כלי הקבלה בבחינת "ארבע מאות" (כנגד ד' אותיות דשם הווי"ה הנספרים במאות), לייעודם, הלא ישנם ש"צ רקיעים, חסר מן המלכות דמלכות, שהיא גדלות כלי הקבלה, ואם כן נראה שאין היא יכולה להגיע על תיקונה?! על זאת נשבע מט"ט לרבי חייא "שהמלך מפקיד בכל יום את האיילה (מלכות)", הפקדה לשון זווג, כלומר שגם על בחינה זו יגיע זווג.
מסיים הזוה"ק בכך, שכאשר יקומו על האדם בחינת 'אומות העולם', כלומר שכל רצון מרצונותיו יבקש את פרטיותו, אזי כל אותם הדמעות יתייבשו ויתנו את הכוח לרהב שיבלע את כל המים הללו, כלומר שכל החיות תתבלע בכלל, ואצליהם תהיינה יבשה, לסיבה שיוכלו לקבל את המים הללו. ומי שלא יהיה לאל ידו לקבל המים הללו, יטבע בהם כמבי המבול (בחינת "המים הזדונים").
מצד נפש האדם פירוש הדברים הוא, שמי שמגיע לאהבה, אור האהבה במקום להמיתו הוא מחיהו, ובמקום שהענג יביא לנגע, אותו ענג ישאר לנצחיות.