הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רכט-רלא | מתקדמים | שיעור 77
פנחס רכט – רלא שעור 77
אָרִיתִי מוֹרִי, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים
כדי להתחבר לקב"ה על האדם לייצר זיווגי משנה, כמו בתפילה.
תקצד) פתח ואמר בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. בחיבור ראשון אומר אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי היינו זרוע ימין בירך שמאל. אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי היינו יעקב ברחל. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי היינו זרוע שמאל, הם חסד עם הוד. יעקב ברחל, הם עמוד האמצעי שהוא ת"ת עם מלכות, זרוע שמאל בירן ימין היינו גבורה בנצח.
תקצה) שואל, ולמה שינה המדות שלו כך, ומשיב, אלא הסוד שנאמר כאן, הוא כי דוד אמר כאן כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו. ולמדנו שם ולוייך היה צריך לומר. אמר הקב"ה, אין דרכי לשנות מדותי אלא אחר שהזמנת אותי, יש לי לעשות רצונך כלומר הנברא הוא בעל הבית המזמין את הקב"ה. ומכאן למדנו, שאפילו בעל הבית מזמין את המלך יש לו לעשות רצונו. ומשום זה העמידו כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא אין לך לפעול אחרת מהכלל בו נוהגים שונה ממנו. הכלל הגדול הוא הקב"ה, ואומר לאדם אל תהיה ירא את הכלל, אין לך להסכים לכך. ועם כל זה שסוד הזה יפה הוא, הרי כתוב אני הויה לא שניתי. ובכל הקרבנות לא כתוב בהם אלא להויה, שאין בו שינוי ואיך יכול להיות שישנה המדרגות של שמו בקרבן.
תקצו) אלא, אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי ומשיב זהו ברכת יוצר אור. עם בשמי, זהו אהבת עולם, אכלתי יערי, זהו שמע ישראל, עם דבשי, זהו ברוך ש כבוד מלכותו לעולם ועד. שתיתי ייני זה והיה אם שמוע עד ויאמר. עם חלבי מן ויאמר עד אמת. אכלו רעים זההו ג ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות של שמונה עשרה. שתו ושכרו דודים שאר ברכות התפלה. יש לראות צדדים שונים בתפיסת הנברא את הבורא. הבורא לא משתנה אלא תפיסת התחתון משתנה. ככול שאדם מתפתח יותר, כך תפיסת הבורא שבו מתפתחת.
תקצז) וחבור הראשון אמר, סתר של הקרבן הוא, פרים וכבשים ועתודים ועזים, אלו הם ד פני של פני שור. פני נשר וגו' אלו הם שתי תורים או שני בני יונה וצריכים לבאר. אריה שהוא חסד, יורד אל שור שהוא שמאל, שהוא גבורה, כדי שיתקשר חסד בגבורה. דהיינו שיכללו זה מזה. אדם שהוא מלכות יורד אל נשר שהוא ת"ת קו אמצעי שהוא מדרגת יעקב, כי שיזדווגו ת"ת ומלכות זב"ז ומשום זה העמידו בעלי המשנה, יפיו של יעקב היה יפיו של אדם הראשון הוא ת"ת ומקבל חסדים, אך היופי שלו נובע מהחיבור שלו לאדם הראשון לקבלת חכמה. ומי גרם להתעלות שיקרא ישראל. היינו הקב"ה שכתוב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל יהיה שמך. שפירושו שיהיה ישראל עיקר להתפשט ביניהם מדרגת הגדלות. ישראל בחינת חסדים.
כי ז"א עיקרו חסדים, ומלכות עיקרה חכמה. וכשז"א מזדווג עם מלכות נכלל גם ז"א מחכמה. והארת החכמה נק' יופי. וז"ש שופריה דיעקב שופריה דאם קדמאה הוה, שהחכמה של יעקב שהוא ז"א באה ממלכות שה"ס אדם הראשון, וה"ס פני אדם. אמנם כשהזווג הוא בבחינת זו"ן הגדולים, שאז נק' ז"א ישראל. אין גילוי אז לחכמה דמלכות אלא החסדים של ז"א שולטים בשניהם הן בו והן במלכות. וז"ש כי אם ישראל יהיה שמך שבזווג ישראל ע מלכות שה"ס ז"א הגדול, אז ישראל, שהוא חסדים, עיקר השולט להתפשט ביניהם ואין גילוי לחכמה דמלכות. ישראל נק גדלות מצד שנלחם עם קו שמאל, ומתגבר על ס"מ מלאכו של עשיו, ובזאת מקבל גדלות. יתכן לומר שבהתגברות זו, מראה הוא ששליטתו שהיא חסדים גוברת.
תקצח) שואל למה עשירית האיפה ומשיב, אלא עשירית האיפה היא כנגד כנסת ישראל, שהיא מדרגה עשירית, דהיינו מלכות, וצריכה שתנתן בין ב זרועות שהם חסד וגבורה דז"א, שתהיה נכללת מחכמה דשמאל וחסדים דימין. ואז היא סולת לחם והיא לחם, ומשום שהמלכות ה"ס לחם לא נתמנה ממונה בעולם על לחם של חמשת המינים שהם חטה שעורה ושיפון ולא שם ממונה עליה אלא הקב"ה בלבדו משגיח על מידת הלחם, ולכן הלחם יכול להזיק כשאוכלים שלא כראוי. לחם הוא סימן לרצון לקשר עם הבורא.
תקצט) ומשום זה מי שמקל בלחם וזורקו לארץ, רודפת אחריו עניות, וממונה אחד התמנה על זה, והוא רודף אחריו לתת לו עניות. ולא יצא מהעולם עד שיהיה נצרך לבריות. ועליו כתוב, נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חושך. שפירושו הוא נודד וילך מטולטל וגולה ממקום למקום לחפש לחם שאינו מרגיש שבע, שכתוב צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר, איה הוא ואין מי שיביט עליו. ז"ש איה, איה מי שירחם עליו, כי לא ימצא מפני שהולך בדרך לא ראויה
תר) ובחבור הראשון אמר רעיה מהימנא, מי שמקל בפרורים של לחם וזורקם במקום שאינו צריך. וכל שככן זה מי שמקל בפרורי המוח שהם טפות זרע שזורקם על הארץ, שנאמר בהם, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, או שזורקם בנדה, או בבת אל נכר או בשפחה או בזונה וכל שכן וכל שכן מי שמיקר בפרורי לחמה של תורה שהם הסודות שבקוצי האותיות וכתרי האותיות שנאמר עליהם כל המשמש בתגא חלף. אין מדובר רק על לחם גשמי, אלא על האדם להיות בזהירות גדולה ללכת בדרך ראויה, או חלילה בדרך בה מקלקל את המוחין/שפע שמקבל.
תרא) כל שכן מי שמוסר סודות התורה וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית, או סתרי אותיות של שם המפורש, לאנשים שאינם הגונים ששולט עליהם יצר הרע, אשה זונה שנאמר עליה כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. ואין לחם אלא כ"ב אותיות התורה. ואין כבר אלא אפילו הלכה אחת. אין ללמד סודות תורה למי שפועל את הרצון לקבל לעצמו, את בחינת הגוי שבנפש. מי שאינו מחשיב דברי תורה הופך לעני, ואין עני אלא בדעת.
תרב) ובחבור הראשון, לא גילה סוד אלו הפרורים אלא בדרך פשט, ולא נתן בהם שיעור, אבל העמידו בעליה המשנה שהשעור של הפרורים הוא לא קטן מכזית. וכל שכן אם הם כביצה, כי בעלי המשנה החמירו עליהם עד כזית עד כביצה לברך עליהם ברכת מזון.