הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שכב-שכד | השקפה | שיעור 108
פנחס שכב-שכד שעור 108
שמיני העצרת
עַל הַמַּלְכוּת לִהְיוֹת צְנוּעָה וְלֹא לְגַלּוֹת מֵעֵבֶר לראוי.
הַכְּלָל גָּדוֹל מִּסכוּם פרטיו.
בְּלִי תְּפִיסַת הַכְּלָל, אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת שׁוּם פְּרָט.
אין הגדרה פרטית שאינה תלויה בכלל. מכאן שלא יכול שתהיה לי ידיעה, בה הפרט סותר את הכלל ממנו יצא. זה נובע מידיעה היסודית שאין בריאה בלי בורא.
אנו עם ישראל, היות ונשארנו לסעודת המלך, אנו רוצים לצרף את שמחת התורה, שהיא תהיה שמחתנו, שהיא מבטאת את הקשר בין עם ישראל לקב"ה. לכן השמחה עם התורה היא השמחה על הקשר, אותו אנו רוצים לבטא.
היות ועם ישראל נובעים מהמלכות שהיא השכינה הקדושה, הם בניה, אז כמובן שרוצים להראות שמחתם בתורה. שהתורה היא הקשר בין הנברא לבורא, ועם ישראל מבטא את הזיווג הזה בשמיני עצרת עם התורה.
שואל רבי אלעזר ברבי שמעון למה הזמין לסעודה זאת רק את ישראל.
אמר לו בני יפה שאלת. והוא משום שמלכות רומזת לבת שהיא צנועה בבית אביה ואמה, והיא ארוסה ולא נשואה, לכן אין דרך העולם שתאכל עם אורחים. אבל אמא שהיא נשואה הנה דרך העולם הוא, שאחר שבעלה הזמין אורחים שהיא תאכל עם האורחים, על השלחן עם בעלה שהיא חלק ממנו. ואם הם אורחים זרים, אין אוכלים עמהם לא אבא ולא אמא וכל שכן הבת שהיא מלכות.
יש כאן בסוכות ב בחינות אורחים, כי יש אושפיזין של הסוכה שה"ס ז מדות קדושה, ויש ע שרים המקבלים מ ע פרים.
עד גמר תיקון המלכות היא ארוסה ולא נשואה ולא ניתן לבוא אתה בזיווג טרם שתעשה תיקונים, ואם אינה עושה תיקוניה, אזי היא בגלות. לכן עד כה הזיווגים היו בנסתר עם לאה, ורק בשמיני חג עצרת עם רחל.
הכלל גדול מסכום פרטיו. אמנם אומות העולם רבים אך מסתכלים על הנקודה האיכותית ולא הכמותית. מלכות רומזת לבת, שדרכה להיות צנועה. לאמא כבר אין חסרונות שהרי נמצאת עם בעלה, אך הבת לה עדיין יש חסרונות, וכשמזמינים אורחים-רצונות זרים, אין בכוחה להשתתף בסעודה כזו.
מה שנותנים לאומות העולם זה כדי למעט העוונות. להבדיל בין אורחים של שבעים אומות, לעומתם יש ישנם 7 אושפיזין קדושים שאנו מזמינים לסוכה, ודרכה של בינה שיושבת ליד בעלה, שרשאית לאכול עם האבות הקדושים, משה אהרון יוסף דוד. לכן אומר האר"י ז"ל שכל הזיווגים עד שמיני חג עצרת הם עם לאה ולא עם רחל.
אבל רחל ארוסה שבגלות אינה שלמה, לא יכולה לאכול, אפילו לא עם האושפיזין. מה עושה, משאילה כלים מאמא, שבעצמותה לא יכולה להיות עצמאית עד גמר תיקון, עליה להחזיק בידים של אבא ואמא.
כל עוד לא הגענו לגמר תיקון, יש גבול לחופש שנוכל להרשות לעצמנו, ההשגחה דואגת שלא נעשה כעת זיווג שיהיה כמו אכילה מעץ הדעת.
כעת בסעודה יכולה היא לקבל טעימה מהאור, כפי שטובלים עוגייה בקוניאק, אך לא שותים ישר מהבקבוק.
שמיני חג עצרת זה אחרי שהשלמנו את כל התיקונים, מראש השנה, אז ניתן לעשות זיווג עם המלכות סעודה קטנה, ולא גדולה, ועדיין יש לה סעודה פרטית.
התיקונים ברצון. המתקה ע"י תקיעת השופר, הגדלנו אותה במהלך עשרת ימי תשובה, נכנסנו לנקודה הפנימית שבה ביום הכיפורים, נתנו לה הגיונות אימוניים בסוכה, כעת ניתן לבוא לזיווג, שהמלכות שלמה, והיא עולת תמיד, תיקון שעושים כל יום.
ונקראת סלם, סולם בלי וו חמש פעמים שם הויה, חצי מהשלמות כל כרם, עשר פעמים הויה.
זה מראה שכל תחתון הוא חצי מהעליון. היא הגוף שבא לבטא את העליון באופן ראוי, אז נק סולם.
ביאורי המלכות
כאן ע"י הריח היא עולה לאין סוף, ויורדת חזרה כדי לתת כפרה. אין סוף הכוונה למדרגה ממנה היא נאצלת. סולם כתוב בתורה בלי האות וו = 130 חמש פעמים הויה, שכל תחתון הוא חצי מהעליון, מהשלמות של עשר פעמים שם הויה.
לכן כל תפילה, בקשה של הפרט, חייבת לבוא ביחס לכלל. היא המלכות ואין מדרגה שתתקרב להויה בלי המלכות, ואין תפלה ומצווה מכל מצוות התורה ומכל הקורבנות והעולות שיהיו מחוץ למלכות.
היא ידיעת הכל וזולת ע"י המלכות אין רשות לשום בריה להסתכל בשום ידיעה שבעולם. כל ידיעה, כל תפיסה חייבת להיות דרך הכלל, אחרת אין הבנה עליה המלכות נאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו בשער של היחד.
והיא המלכות, שם של מ"ב שבשם מ"ב שבהם נבראו עליונים ותחתונים. נקראת המלכות עין אוזן ריח פה כנגד אותיות הויה
זו המעלה העצומה של המלכות, הבת היחידה שנשארת לזיווג עם המלך לאחר התיקון. וכדי לקנות הגיון אמוני, צלם אמוני, יש למעט העוונות, אותם שבעים רצונות גויים שבנפש, ע פרים.
