הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן ד-ו | השקפה | שיעור 2

ואתחנן ד – ו שעור 2

בתפילה צריך לכסות עיניו שלא יסתכל בשכינה

אין אפשרות לבוא לתפילה בדרישות אלא בתחנונים.

הדמיון הוא הקשר בין הרוחניות לבין העולם הנראה.

בספרו של רב המנונא סבא אמר, שמי שפותח עיניו בשעת התפלה או שאינו משפיל עיניו לארץ, מקדים עליו מלאך המות, וכשנפשו יוצאת בשעת פטירתו מהעולם לא יסתכל באור השכינה ולא ימות בנשיקה. מי שמזלזל בשכינה מזלזל בשעה שנצרך לה, ז"ש כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

יש לעצום עיניים בתפילה, כדי לתרגל את התפיסה שאין להסתכל בשכינה, והכן יש לכוון שהכן השכינה עומדת לפניך.

לומדים ממשה שבא קודם כל בשבח, ואז בבקשה, והתחיל בשם אדנות ואז שם אלוקים, להראות שבאים בענווה ממטה למעלה, להכליל התחתון עם העליון.

אתה החלות להראות

משה גדול מיעקב, שיעקב הוא חיצוניות תפארת ומשה פנימיות ת"ת. אתה החלות אומר שהחל בגדילה הרוחנית על לשיא שיכול לו בן אנוש.

אמר לו הקב"ה למשה, משה, רב לך שהתחברת בשכינה, מכאן ולהלאה אל תוסף. רבי יצחק אמר, רב לך באור השמש שהיה אצלך אל תוסף להאיר כי הגיע זמן הלבנה שהיא יהושוע והלבנה אינה יכולה להאיר עד שיאסף השמש. אבל, וצא את יהושע וחזקהו ואמצהו, אתה שהוא השמך צריך להאיר אל הלבנה שזה זמן ההסתרה, בו ניתן לתקן את האמונה. האמונה של הנברא לא יכולה להאיר עד שתבוא הסתרה שתאפשר מקום עבודה לתחתון. כלומר השם מורה למשה לפנות את מקומו מתוך יתרון שבהסתרה יוכלו ישראל לפתח את האמונה. כך ישנם מצבים שמסלקים את השכל כדי לפעול באמונה מעל טעם ודעת.

היהודי נבדל משאר העמים בכך שהאמונה מנהלת אותו, וכך באדם אחד, הוא פועל את צד היהודי שבו כאשר פועל כל דבר אגב האמונה בהשם.