הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן ע-עב | השקפה | שיעור 24

ואתחנן ע – עב שעור 24

מראש האצילות עד תחה"מ

לְהַאֲמִין בתחיית הַמֵּתִים, אוֹמֵר לְהַאֲמִין שהבריאה נצחית.
יֵשׁ לְהַחֲזִיק בָּאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה שהבורא הוּא הַטּוֹב הַשְׁלֵם, וּבָרָא אֶת הַבְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן.

מתוך אמונה זו, רשאי האדם לחקור, דהיינו לבוא כשותף ולהיבנות לפני תבנית עולם האצילות, דהיינו קביעות בקדושה. רק בניה אֳמוּנִית יכולה להיות שלמה ולא להיפגם. על האדם לבוא לשותפות עם הבורא, כאשר השלב הראשון מחייב עיצוב צורת מחשבה המקבילה לעולמות העליונים.

היסוד הראשוני אומר שיש להחזיק באמונת חכמים גם אם רואים בגשמיות ההיפך.

עצם הבריאה היא המלכות, ליבו של האדם, שצריך להרגיש עצמו משמעותי שרוצה לקבל.

באצילות בזיווג בין הקב"ה לשכינה הקדושה, נברא עולות בריאה יצירה ועשיה, שהם בחינת הגוף, ונברא אדם שהוא פנימיות העולמות. את ההטבה השלמה צריך לקבל האדם, שנברא עפר מן האדמה, כלומר רצון עם התכללות במידת ההשפעה.

את הרצון לקבל הגדול, האדם לא מסוגל להקדיש לכלל, ליחד, לכן עליו לנעול אותו. ומאחר ולא הצליח אדם ראשון בכך, נולד קו שמאל הוא קין ראשון ורק אחריו הבל, ואז שמאל הרג את הימין.

כעת התיקון הוא, כשמגיע רצון עצמי יש לנעול אותו, ומותר להשתמש רק ברצון שניתן להפכו להשפעה. כלומר התיקון הוא בניית מסך נפשי על הרצון הגדול לקבל, ובכך מרפא את כל המומים. 

כל התיקון שלנו בששת אלפי השנים הוא תיקון חטא אדם הראשון. אנחנו מאמינים בהישארות הרצון שהוא נצחי, שהבריאה נצחית, לכן לוקחים את הרצון וקוברים אותו, וצריך להאמין שיקום לתחיה.

ונודע שכל העצמות נרקבות בקבר חוץ מעצם קשה אחת שנק' לוז, או בתואל הארמי, בתואל נוטריקון ביתו של האל, כלומר שהרצון לקבל נצחי שבא מהבורא, עצם הבריאה, שבתחילה היא נלוזה מפני שנמצאת תחת הצמצום. בתחיית המתים נתקן את המום בארץ ישראל, ברצון ישר-אל.