הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן י-יב | מתקדמים | שיעור 4

• ואתה עמוד פה עמדי מכאן נשמע שנפרד מכל וכל מאשתו מעולם הנוקבא ונתדבק ונתעלה במקום אחר של עולם הזכר ולא בנוקבא. אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן שזכה למדרגות עליונות מה שלא זכה אדם אחר לעולם. על זה כתוב, טוב לפני האלקים ימלט ממנה. מהו טוב, זה משה שכתוב בו כי טוב הוא. ומשום שהיה טוב עלה למדרגה אחרת עליונה שהיא מדרגת ז"א מדרגת הזכר וע"כ כתוב, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. עומד עליו בדיוק, עמידה משום כי טוב הוא וטוב הוא זכר, יסוד ז"א ובזכר נוהג עמידה.

• ואם תאמר הרי אמר רבי יהודה שדוד כתוב בו טוב, כמש"א וטוב רואי וא"כ למה לא עלה יותר דהיינו למדרגת ז"א כמו משה. אמר לו, וטוב רואי כתבו היינו אשר המראה להסתכל שה"ס המלכות הנק' מראה הייתה טוב, כך היה דוד טוב רואי שהמראה שלו היה טוב דוד שיקף את הטוב, הטוב נראה ממנו, אצל משה כתוב טוב הוא. ובמשה כתוב טוב הוא, דהינו הוא ממש, וכאן נאמר רק וטוב רואי, ועם כל זה היה אחוז דוד בשניהם, דהיינו ביסוד שנק' טוב, ובמלכו שנק' מראה, כי זה אחוז בזה, כי יסוד ומלכות הם תמיד אחוזים זה בזה, אלא שעיקרו היה בבחינת מלכות ובה נשאר. משה אחר שהיה טוב שהוא יסוד דז"א, עלה להיות בבחינת גוף שהוא ז"א עצמו, הנק' איש, שכתוב איש האלקים והאיש משה ענו מאד. בצמצום ב מלכות נגנזה ברדלא והיסוד שבו רק ב שלישים מטעם שהוא צר ואריך, וחסרה בו מדרגת בינה, מקבל השלמתו מהמלכות שנמצאת בשליש התחתון שלו, בחינת וקול בשליש ועפר הארץ. לכאורה דוד המלך שהוא בחינת משיח הגיע לפסגה הרוחנית האפשרית, אך בלי משה אין אפשרות להגיע למדרגה זו. משה 245 + אהבה = משיח

• אמר רבי יהודה, בכל מעשיו צריך האדם לשום כנגדו את הקב"ה. רבי יהודה הולך לטעמו ואמר, כל מי שהולך בדרך, שמתירא מפני לסטים יכוון לג' דברים, דורון תפילה ומלמה כמו יעקב בשעה ההיא שהיה מתירא מפני עשו. החשוב מהם היא תפלה ואע"פ שהתפלה חשובה יותר. שני חברים או שלשה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל, כי אינם מתיראים פני לסטים, משום שהשכינה מחוברת עמהם מחמת שעוסקים בתורה. התורה היא שמירת הנפש, היא שומרת מפני הליסטים, הם כוחות היצר הרע שבא להסיט האדם לדברים אחרים

כותנות עור

• רבי אלעזר ורבי חייא ​​ היו הולכים בדרך. אמר רבי אלעזר, כתוב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור, כי עד עתה היו מופשטים מעור ההוא, ומשיב, שעד עתה לא היו להם כותנות עור כי כלי לבושי יקר היו. אמר לו רבי חייא, אם כן לא היו להם אפילו כותנות אור, ​​ מאחר שחטאו בעץ הדעת. ואם תאמר שמטרם שחטאו הלביש אותם כותנות עור אינו כן, אלא לאחר שחטאו כתוב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.

• אמר לו כך הוא ודאי שלאחר החטא היה, אלא בתחילה היו מלובשים כעין של מעלה דהיינו בזהר העליון של ז"א והיו מופשטים מהגוונים שלמטה, של עולם זה הלבושים הם לבושי התודעה, ולהם לא הייתה תודעה של זמן ומקום, והיה אור העליון מסבב אותם ואחר שחטאו החזיר אותם בגוונים של עולם הזה, והעביר מהם הגוונים של מעלה, שהיה להם מז"א. כתוב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, כעין עולם הזה, ואת אהרן ואת בנין תקריב והלבשתם כתנות. שם היה כעין של מעלה, דהיינו מבחינת אור ז"א וכאן בכותנות עור של אדם הראשון, היו כעין של מטה, לפיכך שם נק' כותנות שש הרומז על ז"א שהוא נק' שש ע"ש ו"ק וכאן כותנות עור שהם מבחינת המלכות הנק' עור שהיא בחינת עולם הזה, ואע"פ שהוא כך, היופי שלו אלו הלבושים, היה עולה על הכל. ובעזרת לבושים אלו ידעו הכל. אדם הראשון לקח את הלבושים שקיבל לצורך תיקון, הצליח להשתמש בעולם הזה לצורך תיקון, ע"י שעוסקים בתורה.

• ותפקחנה עיני שניהם היינו שנפקחו עינים בטופס של עולם הזה, בציור הרגיל בעולם הזה, מה שלא היה מקודם שהיו משגיחים ופקחים למעלה בעולם העליון מכאן שקודם החטא לא הייתה תפיסה של העולם הגשמי. לעתיד לבא כתוב, והולכתי עורים בדרך לא ידעו. כי עתיד הקב"ה לפקוח עיניים שלא היו חכמות שיסתכלו בחכמה עליונה ולהשיג מה שלא השיגו בעולם הזה, כדי שיכירו את רבונם. אשריהם הצדיקים שיזכו לחכמה ההיא שאין חכמה כאותה החוכמה, ואין ידיעה כאותה הידיעה, ואין דבקות כאותה הדבקות. בתפיסה חיצונית לא ניתן אפילו להכיר את הבורא בבחינת ממעשיך הכרנוך, אלא רק ע"י תפיסה פנימית. מלמד הרב"ש על הכתוב ותפקחנה עיניהם לראות, שרק לאחר שזוכה אדם להשיג פנימיות התורה, מבין הוא שקודם היה עיוור וחרש, שאומר הנביא וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים, בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא-יָדְעוּ, אַדְרִיכֵם; אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר--אֵלֶּה הַדְּבָרִים, עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים.

• בעוד שהיו הולכים ראו אשר לסטים הולכי אחריהם לשדוד אותם. הסתכל בהם רבי אלעזר, באו ב' חיות השדה והרגו אותם. אמר רבי אלעזר ברוך הרחמן שהצילנו. קרא עליהם, בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל, כתוב כי מלאכיו יצווה לך, וכתוב כי בי חשק ואפלטהו.