הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן ז-ט | מתקדמים | שיעור 3

ואתחנן ז - ט שעור 3

קול דברים

• וידבר ה' אליכם מתוך האש. אמר רבי אלעזר, מקרא זהה יש להסתכל בו, אמר קול דברים, מהו קול דברים, ומשיב, אלא שפירושו קול הנק' דבור, שכל הדבור תלוי בו, קול הוא ז"א ודבור היינו המלכות כאשר יש זיווג מלכות ז"א, ההגאים באים לבטא קול פנימי אלא כיון שהדבור תלוי בקול, ע"כ נק' המלכות קול דברים. וע"כ כתוב וידבר ה' אליכם מתוך האש, כי דבור תלוי במקום ​​ זה במלכות הנק' אש וזו המלכות הנק' דברים.

• אתם שומעים כי שמיעה אינה תלויה אלא בזו במלכות משום ששמיעה תלויה בדיבור ומשום זה כתוב אתם שומעים. וכבר העמידהו, ורצע אדוניו את אזנו במרצע שגם אחרי שש שנים רוצה להמשיך להיות עבד שהוא משום שפגם המקום שנק' שמיעה והיינו דבור והיינו שמיעה. למה את אוזנו שהיא מדרגת בינה, אלא גם באוזן יש נקב שנוצר מעליית המלכות לבינה. היהודי עמד במעמד הר סיני, שמע בקול פנימי שאין לו להיות עבד לאף אחד, אפילו לא לתאוותיו, אלא להשם יתברך בלבד. בזמן תיקון, אין ברירה אלא לעבוד גם שלא לשמה לצורך הקיום, אך כל פעולה כזו צריכה להיות אגב המטרה והתכלית, שהיא דבקות בהשם.

• קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים, שואל מהו ותמונה, ומשיב, הוא כש"א ותמונת ה' יביט שהיא המלכות שזה נאמר רק בשבחו של משה שהיה מסתכל באספקלריא המאירה שהוא ז"א וע"כ ותמונת ה' יביט שהיא המלכות המגלה את הויה. פירוש אחר, ותמונה זה הוא קול פנימי דהיינו בינה שלא היה נראית כלל אפילו למשה זולתי קול, זה קול אחר חיצון שאמרנו דהיינו המלכות הנק' קול דברים. ותמונה למה נק' הבינה תמונה, ומשיב, משום שכל תקון הגוף שהוא ז"א המכונה גוף, דהיינו ציור ו"ק וי"ב גבולים וע' ענפים, יוצא ממנה מהבינה.

• ואם תאמר אחר, דהיינו המלכות הנ' גם כן תמונה שהיא נותנת את ההארה לגוף, ולמה נק' תמונה, משום שהקונים שלמטה דהיינו תקוני בי"ע ממנו יוצאים ומשום זה נק' הבינה והמלכות ה עלאה ה תתאה משום ששוין זו לזו. ה עליונה הסו"ה קול גדול ולא יסף, כי המבועים שלה אינם פוסקים לעולם. כי היא עם אבא שהוא חכמה בזווג דלא פסיק לעלמין. וכל אלו הקולות נמצאו שמה בעת שניתנה התורה לישראל שה"ס ז קולות דז"א כולם יצאו מהקול ההוא הפנימי של הכל שהוא בינה משום שבו תלוי הדבר, כי הם נאצלו מבינה. הקול שהוא חסדים בא מהבינה שהיא מקור החסדים

• זו שנק' משנה תורה, משה מפני עמו אמרם. וכבר העמידו הדבר. שואל, למה הוא כך, ומשיב אלא חכמה עלאה נק' כלל התורה וממנה יוצא הכל אל הקול הפנימי ההוא שהוא הבינה. אח"כ מתישב הכל ונאחז במקום שנק' עץ החיים שהוא ז"א שנק' משה ובו תלוי כלל ופרט, דהיינו תורה שבכתב שהוא ז"א שנק' כלל ותורה שבעל פה שהיא המלכות שנק' פרט אחרי שהבינה מאירה את החכמה לתחתונים אז נראה אותו קול פנימי בז"א שנק משה. וכן הם נק' תורה ומשנה תודה. שז"א נק' תורה והמלכות נק' משנה תורה. וע"כ אמרו שמשנה תורה שהיא מלכות משה שהוא ז"א מפני עצמו אמרם, דהיינו שנאצלה ע"י משה שהוא ז"א. בתחילה עשרת הדברות הראשונות הם יצאו מגבורה דלא פסיק דהיינו מבינה שעליה נאמר קול גדול ולא יסף, ועתה דהיינו עשרת הדברות שבמשנה תורה יצאו הכל ביחד, דהיינו מז"א ומלכות בסוד שמש שהוא ז"א מפי עצמו אמרם, משום זה כאן בעשרת הדברות אלו רשומים כולם ב ו ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה ולא תחמוד ולא תתאווה ו רומזת על ז"א. מה שנראה בתורה שבכתב, היא הכלל, ז"א והתורה שבע"פ היא פרטים.

• שואל רבי יוסי את רבי אלעזר, מהו ולא תתאוה, כיון שכתוב ולא תחמוד, הרי די בזה. אמר לו אשרי הם צדיקי אמת, החמדה היא מדרגה אחת, התאווה מדרגה אחרת. חמדה פירושה שאם יכול ילך לקחת אותה משום אות החמדה שאחזה אותו, ילך לעשות מעשה. תאוה אינו כך, אלא אפילו שלא יקח דרך ללכת אחריה, נחשב גם כן לתאווה וכבר העמידו החברים. תאווה אינה דבר פסול, כאשר היא חומר גלם לרצון להגיע לקדושה, כמו סעודת שבת או סעודת חברים. אך כאשר התאווה היא המטרה, אז אסורה.

• א"ל רבי יוסי, לא כתוב ולא תרצח עם ו תחילה כמו אלו האחרים, אמר לו משום שהמדרגה של רציחה היא דין ותלויה בגבורה בקו שמאל, ולא במקום הרחמים שהוא ז"א שנק' ו וע"כ בלא תרצח לא כתובה בו ו ומשום שצריכים ה ווין כנגד חג"ת נ"ה התווסף ו אצל ולא תתאווה כי בלא תרצח לא צריכה ו לשרות בו משום שהוא בגבורה ע"כ התווספה ה כאן. רציחה היא התנתקות גמורה מהחיות, ואינה יכולה לקבל חסד.

• שמע רבי פנחס שישב אחרי רבי אלעזר ונשקו, בכה וצחק. אמר על רבי אלעזר גור אריה אין מי שיעמוד לפניהם, מי יוכל לעמוד לפני אביו בעולם, אשר חלקם של הצדיקים ואשרי חלקי בעולם הזה ובעולם הבא, שזכיתי לזה שחתנו רבי שמעון, ונכדו רבי אלעזר על זה כתוב, יראו צדיקים וישמחו.

• רבי אלעזר פתח, קרב אתה ושמה, בוא וראה בשעה שנתנה התורה לישראל כל הקולות נמצאו דהיינו מבינה ומז"א וממלכות שבינה נק' קול פנימי וז"א חיצוני, והמלכות קול דברים. הקב"ה ישב על הכסא שהוא מלכות וזה מתוך זה נראה, שהז"א נראה מתוך המלכות והדיבור של זה של המלכות יצא מתוך העליון שעליו שהוא ז"א וזהו סוד שכתוב פנים בפנים דבר ה' עמכם מתוך האש. שז"א והמלכות היו פב"פ והדבור יוצא ודיבר מתוך האשם והשלהבת שהוא קו שמאל, שדחה הדבור לחוץ מז"א על ידי הדפיקה של רוח ומים שהם קו אמצעי וקו ימין הנותנים כל אל השמאל ונמצא הדבור שהוא המלכות יוצא מכל ג הקווים דז"א. כי אש רוח ומים שהם ג קווים דז"א כי אש רוח ומים שהם ג קווים יצאו מהשופר שהוא בינה כולל את כולם. וישראל התרחקו מתוך היראה הזו. אדם יכול לשמוע את הדיבורים העליונים רק כאשר נשמתו מצליחה לעלות, שאז שומע דברים הבאים מז"א, קול פנימי שבא מבינה.

• ומשום זה היראה כנ"ל אמרו ישראל למשה ואת תדבר אלנו. שאמרו אין אנו רוצים בתוקף העליון שלמעל דהיינו מז"א אלא ממקום הנוקבא שהיא המלכות ולא יותר. וז"ש ואת תדבר אלינו אשר את רומז על הנוקבה, אמר להם משה, ודאי החלשתם הכח שלי והחלשתם כח אחר של המלכות, כי לולא לא התרחקו ישראל והיו שומעים כל אלו הדברים מז"א כבתחילה, לא היה העולם יכול אחר כך להחרב וישראל היו חיים לדורי דורות. ישראל עזבו את תורה החיים מפני ששמעו למלכות במקום לז"א.

• כי בשעה הראשונה אחר ששמעו דבור הראשון מתו משום שכך צריך, כי אילן המוות שהיא המלכות גרם להם ואח"כ חזרו לתחיה וקמו והתגדלו דהיינו שהשיגו המוחין דגדלות. ורצה הקב"ה להכניסם לעץ החיים שהוא ז"א העומד למעלה מאילן המות הוא כדי שיהיו חיים לעולם, הם בחרו בגשמיות התרחקו ולא רצו, אז נחלש כחו של משה שעליהם ונחלש כח אחר של המלכות. אמר הקב"ה, אני רוצה לקיים אתכם במקום עליון שתתדבקו בחיים ואתם רוצים את המקום שהנוקבא שורה בו. ומשום זה לא אמור להם שובו לאהליכם כל אחד ילך לנוקבה ויתיחד ה, כיון שירדו לעלמה דנוקבא.

• ועם כל זה כיון שישראל לא עשו זה אלא מחמת יראה עליונה שהיתה עליהם, לא נאמר עליהם אלא מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' מכאן למדנו שכל מי שעושה דבר ואינו משים לבו ורצונו לצד הרע, אע"פ שהדבר רע, כיוון שלא עשה ברצון אין עונש שורה עליו ואינו כאדם אחר העושה ברצון, והקב"ה אינו דן אותו לרע. אין הקב"ה דן את האדם כאשר כוונתו טובה, בתנאי שאינו פועל נגד חוקי התורה שהוא מכיר. כוונת לב אינה מספיק, צריך המעשה להביע את הכוונה.