הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן נה-נז | מתקדמים | שיעור 19

• פתח רבי אלעזר ואמר כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים, מֵרִים קָלוֹן. אשרי הם העוסקים בתורה. עד שלא הספיק לפתוח הדברים קרב אותו איש אליהם. אמר ר אלעזר, אין לנו להפסיק דברי תורה כי כל מי שעוסק בתורה זוכה לרשת ירושת הנחלה שלמעלה בכבוד מלך העליון הקדוש ז"א וזוכה לרשת ירושת נחלה בעולם הזה. ומה הוא אותו שנק' כבוד ה' היי המלכות הנק' עולם הזה שאינו פוסק מהם לעולם, ז"ש כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ היי שינחלו המלכות אותה הנק' כבוד ה'.

• וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן הוא ת"ח, כשאדם הולך בדרך הישר לפני הקב"ה ועוסק בתורה הנה הוא יורש לעצמו אותו כבוד ה' השכינה הקדושה והרגש היחד וכמה מגינים ומליצי יושר נמצאים למעלה על האדם וכולם מלמדים עליו זכות לפני המלך הקדוש. ואם האדם אינו עוסק בתורה ואינו הולך בדרך אדונו הוא עושה קטרוג קלון עליו, ואותו הקטגור משוטט באוויר ואינו עולה עוד למעלה, שחושב אולי ישוב האדם בתשובה, לאחר שרואה שהאדם אינו שב ואינו רוצה לעסוק בתורה, אז הוא עולה למעלה ומלמד עליו חוב ז"ש וּכְסִילִים, מֵרִים קָלוֹן כי עולה למעלה ועושה קטרוג.

• פו"א ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה וגו' שואל מה השינוי של מצרים כאן מכל שאר העמים שבכולם כתוב, ולא עליהם יהיה הגשם וכאן לא כתוב כן, ומשיב, אלא הרי העמידו החברים אשר ארץ מצרים אינה צריכה לגשם כי שותה ממימי הנילוס וע"כ אין היא בכלל של אותם הצריכים גשם, אבל הם יבוא עליהם דין אחר. כשאדם חוזר בתשובה עליו לשכוח את מצרים, בה לא יורד גשם ואת החַיּוּת מקבלים מהארציות, אלו כל אותם דמיונות ומחשבות שהיו לו קודם. יציאה ממצרים איננה רק מעבר נפשי גבוה יותר, אלא התקדמות ומעבר מטומאה לקדושה

• כתוב, כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם שהנהר עולה ומשקה הארץ אבל כאן ​​ למטר השמים תשתה מים. כלומר אין לרשת רצונות של פרטיות. השאלה מהיכן מקבלים את החַיּוּת שנק מים. ממצרים מקבלים מהארציות ובישראל מקבלים משמים, מהתכלית, כי ארץ הקדושה שותה משמים תמיד. וכשישראל עוסקים בתורה הייתה שותה כראוי. ומי שמונע התורה ממנה כאלו מונה הטוב מכל העולם. נכנסו למערה אחת שהייתה בדרך, נכנס עמהם אותו האיש וישבו.

האדם נבחן ממה הוא בוחר לקבל את האור, האם מהתכלית אליה הוא שואף, כלומר בחינת השמים, או מהשאיפה לתענוגות הארציים.

• פתח אותו איש ואמר, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר וגו מקרא זה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו ולא מלה זו כמלה זו כלומר לכאורה אין התוצאה שייכת לסיבה ואין הסיבה מביאה לתוצאה. כי בתחילה אמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים טוב הוא כאן צריך היה לכאורה לכתוב מה הוא דיבר, ולא מה עשה משה. ואח"כ אומר ושב אל המחנה שאין לו קשר אל ודבר ה' ואח"כ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש וגו'. מהו, הרי אין לו קשר אל ושב אל המחנה. א"ר אלעזר ודאי הקב"ה רוצה ביקר שלנו כי עתה חיבורנו היא בשכינה והשכינה לא תסור ממנו. מי שפתח הפתח יאמר הדבר כלומר מי שהקשה, שיענה.

פנים אל פנים

• פו"א ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. בכמה מדרגות עליונות ויקרות נבדל משה נביא הנאמן מכל שאר נביאי העולם, שכולם היו לפניו כקוף בפני אדם שינוי מדרגה גמור, שאר הנביאים היו מסתכלים במראה שאינה מאירה ועם כל זה לא היו נושאים פניהם למעלה להסתכל, אלא כמ"ש ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה, ולא עוד אלא שהדברים לא היו אצלם בגלוי.

• ומשה נביא הנאמן לא היה כן, שהוא היה מסתכל במראה המאירה, ועמד במעמדו לא צריך היה סביבת פעולה מיוחדת כדי לקבל נבואה, ממדרגתו העליונה לא צריך היה לשנות כדי לראות את המקום ואל עוד אלא שהיה נושא ראשו להסתכל כמי שאומר לחבירו נשא את ראשך ויסתכלו פניך בפני כדי שתדע דברי. כך משה פנים אל פנים נשא ראשו בלא פחד, פניו היו נשואים למעלה ומסתכל בזיו יקר העליון ולא השתנה דעתו ופניו כשאר הנביאים, כי שאר הנביאים כי היו מנבאים להסתכל, יצאו מרשותם ודעתם והשתנה זיו פניהם, ולא היו ידועים מעולם זה כלום ומשה יכול היה להחזיק בתפיסת העולם הזה וגם לראות דברים נשגבים בלי לשנות תודעה ולצאת מדעתו מפני שיודע היה לשייך כל פרט לכלל הגדול, לקב"ה, ויכול היה לשוב מיד למחנה.

• ומשה לא היה כן כי משה באותה מדרגה עליונה ממש היה מסתכל שהוא ז"א ולא יצא מרשותו ומדעתו, כי בשעה שהיה מסתכל בזיו יקר העליון, מיד ושב אל המחנה שדבר עמהם בכל מה שצריכים ודעתו היתה מיושבת עליו כבתחילה ועוד יותר. וע"כ אחר ודבר ה' אל משה פנים בפנים, נאמר ושב אל המחנה ואח"כ נאמר ומשרתו יהושע בן נון נער ודאי שהיה יונק מתוך האהל, שהיה לומד להסתכל ברוח הקדש, כש"א והנער שמואל משרת את ה'

• כל זמן שהיה יהושע אצל משה היה לומד ויונק מתוך האהל שהוא מלכות ולא היה מתירא, אחר שנפרד ממשה והיה לבדו כתוב, ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו שלא היה יכול להסתכל וזה היה מפני שליח אחד ומכל שכן ממקום אחר. יהושוע לא פחד כל זמן שהיה בביטול לרבו, והשתמש בכוחו.

• זה דומה לאדם שהמלך הפקיד אצלו כלי זהב ואבני יקר, כל זמן שנמצא אצלו היה גם המשמש של הבית אוחז בהם ומסתכל בהם, כיוון שנפטר אותו אדם מהעולם, לא עזב המלך אצל המשמש כלום ולקח הפקדון שלו. אמר אותו המשמש, אוי לי שאבדתי כל אלו דברים היקרים בימיו של אדוני וכל אלו היו בידי. לכן כדאי לו לאדם להסתופף בצילם של תלמידי חכמים שאז הוא יונק מהם תורה ונשמר.

• כך יהושע בימיו של משה היה יונק כל יום מתוך האהל שהוא המלכות ולא היה מתירא אחר שמת משה ויפול יהושוע על פניו. ואני בשביל שאני נמצא בתוכם אסתכל בדברי תורה ולא אהיה מתירא אחר שאפרד מכם לא אוכל להסתכל לבדי.