הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב א-ג | מתקדמים | שיעור 1

עקב א - ג

למען הכלל צריך אדם לברך על כל מה שנהנה, מפני שאין התענוג פרטי.

הברכה מקשרת בין המברך לבין הקב"ה.

מי שמחלק את הנאתו עם כל העולם, ממשיך שפע לכולם. כשאדם לא מרגיש הנאה בעולמו של הקב"ה, הוא מרגיש את העליון כקטן, וכדי שהברכות יעלו, יש לגדול בתפיסת הנברא.

כל פרט שיצא מהכלל לא על עצמו ללמד יצא, כלומר אדם הנהנה מאוכל, הוא למעשה שליח של הכלל, ועליו לברך למען הכלל. יוצא שאדם המברך גורם לזיכוי הרבים, למרות שאתה מתברך ראשון.

א) ואכלת ושׂבעת וברכת את ה׳ אלוקיך. מצווה זו היא לברך את הקב״ה על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעוה"ז. ואם אינו מברך, נקרא גזלן להקב״ה. שהכתוב, גוזֵל אביו ואימו, סובב על הקב״ה. משום שהברכות, שהאדם מברך להקב״ה, באים להמשיך חיים ממקור החיים, בינה, לשמו הקדוש של הקב״ה, ולהשפיע עליו מאותו שמן העליון, שפע החכמה, ומשם בא להימשך בכל העולם אדם מקבל אוכל מהקב"ה שהוא בחינת ז"א דאצילות, מקבל הברכה מבינה, וכשאינו מברך ​​ ז"א לא מקבל מבינה עליונה וכך גוזל את הקב"ה

ב) כתוב, ואכלת ושׂבעת וברכת את ה׳ אלוקיך. ובאלו הברכות משפיע האדם במילים אלו שפע מאותו מקור העליון, בינה, ומתברכים כל המדרגות והמקורות של ז״א ומלכות, ומתמלאים בשפע, להשפיע לכל העולמות ומתברכים כולם יחד. כשאדם מברך הוא מוציא מחשבה מהכח אל הפועל, ויש בכוח המילים להשפיע בעולם.

ג) וע״כ, צריך האדם לשים רצונו בסוד הברכות דהיינו שירצה להוריק ברכות לכולם, בשביל שיתברכו האבות, חג״ת דז״א, והבנים, נה"י דז״א, כולם ביחד. ומי שמברך את הקב״ה, מתברך ולוקח חלקו מאלו הברכות. בתחילה לכל העולם למטה. כיוון ששמו של הקב״ה התברך משם, חלק הראשון מאלו הברכות, יורד ושורה על ראשו של המברך. כמ"ש, בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיךָ. ואחר שאותה הברכה באה ושורה על ראשו של המברך, מתפשט משם לכל העולם.

ד) בשעה שאלו הברכות יורדות, הן מתעטרות בתוך שדה תפוחים הקדושים, המלכות. ופוגשים בהן כמה מדרגות של ממוני העולם, ויורדים עמהם, ואומרים ומכריזים, זו היא המתנה שפלוני המברך שלח להקב״ה. מאיזה מקום הברכות יורדות? מראש אחד של צדיק, יסוד דז״א, שם עולות הברכות תחילה, ומעוררות שתרדנה ברכות אחרות מלמעלה, והוא מתמלא מהיורדות מלמעלה ומהעולות מלמטה. כמ"ש, ברכות לראש צדיק. כיוון שהמדרגה ההיא מתמלאת, היא משפיעה לכלה, למלכות. ומשם נוזלות ונמשכות למטה.

ה) כשעולות אלו הברכות מלמטה, אין פתח ופתח מלמעלה, ואין ממונה מלמעלה, שאינו פותח כל אלו הפתחים. ומכריזים ואומרים בכל אלו הרקיעים, זו היא מתנה למלך שפלוני שלח, זו היא מתנה במילואה כראוי. ומי היא ברכה במילואה? ברכה שענו עליה אמן. כי כל ברכה שענו עליה אמן, זו היא ברכה במילואה כראוי. אומרת הגמרא גדול העונה מהמברך שהרי המברך מקבל תענוג מהאכילה, אך מי שאומר אמן שזו הסכמה שהשם הוא מלך העולם, אין לו אינטרס אישי, ולמרות זאת עונה אמן. ובנוסף העונה הוא המכה בפטיש, שמסיים את הברכה.

ו) וכיוון שברכה הזו עולה, כל המדרגות שלמעלה כולם מזומנים לאותו האור שאינו מאיר, למלכות, כדי להאיר בה כדי להיות שותף לז"א להאיר. ומכ"ש, אם היא ברכה שרבים ברכו אותה, ומעטרים אותה בעטרות קדושות במענה אמן. אמן הוא הקשרים שבכל ייחוד וקדושה בסוד אדונו, ומעטר ברכה בעטרות עליונות כראוי.

אין חופש הפרט, האדם הוא חלק מהכלל, לכן כאשר מברך רצוי שאחרים יענו אמן, ובכל אופן הברכה מזכה את הרבים.

מראות הסולם

א) כל הנאה שאדם נהנה מהקב״ה, אם מברך עליה, הוא מעלה אותה הנאה עם כוונת הברכה למ״ן ביקוש, מים נוקבין למלכות, שע"י זה עולים ז״א ומלכות לבינה, ומקבלים שם מוחין וכלים, שמהם יורד השפע לכל העולמות. ובשביל זה מהנה הקב״ה את האדם. ונמצא, שאם אדם נהנה ולא ברך, הרי הוא גוזל את הקב״ה. כמ"ש, גוזל אביו ואימו. אביו ז״א, אימו המלכות, כי הנשמות הן תולדות של ז״א ומלכות אשר בכל מדרגה.

כאשר אדם נהנה, יכול הוא להגדיל את תפיסת הקב"ה והשכינה בעיניו ולחוש בכך ע"י קבלת העונג, שזו התכלית, שהשם ברא את העולם כדי להטיב לנבראיו

ב) ונודע, שגדלות וזיווג זו״ן אינם אלא רק בעת התפילה, אבל שלא בשעת התפילה, זיווגם נפסק, חוזרים לקטנות לו״ק שהם קטנים לפי תפיסת התחתון שאינו מרגיש את השפע כל הזמן, לכן בעיניו הם קטנים. ולפיכך אנו צריכים בכל ברכה להמשיך גדלות לזו״ן מחדש. ומקום ההמשכה הוא מאו״א עילאין, כי הם תמיד בגדלות ופב״פ בבחינת נשמה, שאו"א עלאין הם בימין ושמאל ולא בפנים ואחור, בעוד שבבחינת חסדים מכוסים בסוד איזקא דחייא, וזיווגם אינו נפסק לעולם, כי הם אינם צריכים להורדת המלכות מבינה שלהם, להיותם, כי חפץ חסד הוא הם לא פועלים ממדרגת החכמה. והם נחשבים כמו שלא יצאו מראש א״א. משא״כ למטה מהם למטה מחזה דז"א, אפילו בישסו״ת, זיווגם נפסק. אמנם ברכותינו אינן עולות עד או״א, כי הם למעלה מהשגותינו, ותכלית עלייתנו עד המלכות, מטעם שנשמותינו הן תולדות המלכות. אלא אחר שהברכה עולה עד המלכות, מתחזקת משום זה המלכות וז״א שגם הוא מתעלה בעקבות הביקוש של המלכות, ועולים עד הזיווג דאו״א וישסו״ת, עד הדעת המייחד או״א וישסו״ת, חו"ב. כי הברכה ההיא עולה ומאירה אל הנר שאינו מאיר, המלכות. שהברכה מחזקת אותה, שתעלה למעלה עם ז״א לזיווג דאו״א וישסו״ת, לקבל משם גדלות כלים ומוחין. וכיוון שברכה הזו עולה, כל המדרגות שלמעלה כולם מזומנים לאותו האור שאינו מאיר, למלכות, כדי להאיר בה, כי מלכות עולה אליהם עם ז״א, ומקבלת כלים ומוחין, ומזדווגת עם ז״א. כדי שז"א ומלכות יעלו לבינה צריך האדם לברך

ג) ועניין עליית הברכה למלכות, על דרך שהתבאר בעליית התפילה. כי הברכה מתדבקת תחילה בבינה ותו״מ דמלכות, שנפלו לעוה"ז שהמברך נמצא בו כל אחד נולד מהמלכות שמעליו, אז כיצד יוכל לעלות אליה. בצמצום ב מלכות זו התחלקה לגלגלתא ועינים, ולאח"פ שנמצאים תחת המלכות, שזה נקרא העולם הזה בו נמצא המברך אדם יכול להצמיד את הברכה למדרגה בה הוא תופס את העליון מצד ההרגש החוויתי שלו. ואח״כ צריכים לכוון בשם מ״ב המעלה כמו אור ע"ב ס"ג או שם אהיה, הכוח המעורר את התחתון לגדול, שהוא הורדת המלכות ממקום בינה של כל המדרגות, ואז מחצית הפרצוף העליון שנשאר בכל מדרגה, כ"ח וחצי בינה, מעלה אליה מחצית המדרגה שנפלה ממנה למדרגת התחתון שלה, חצי בינה ותו״מ, ועימה עולה גם התחתון ממנה. ובזה נמצא, אשר הברכה שהייתה דבוקה בבינה ותו״מ דמלכות דעשיה שנפלו לעוה"ז, חוזרת ומתחברת עם כ"ח וחצי בינה דמלכות דעשיה למדרגה אחת, ולוקחים עימהם גם הברכה למקום מלכות דעשיה. וכן הבינה ותו״מ דיסוד דעשיה, שנפלו למדרגת מלכות דעשיה, חוזרים ג״כ למדרגתם ביסוד דעשיה, ולוקחים עימהם גם את הברכה ממלכות דעשיה למקום היסוד דעשיה, עד שהברכה עולה למלכות דאצילות ונעשתה שם למ״ן.

ד) ואין להקשות, הרי הורדת המלכות מהבינה מתחילה בפרצוף העליון מכולם, ומשם באה ההארה למדרגה הבאה, מלמעלה למטה. וא״כ איך יכולה הברכה או התפילה הדבוקה בתחתית המדרגות, בבינה ותו״מ דמלכות דעשיה, שנפלו לעוה"ז, לעלות יותר ממלכות דעשיה? שהרי אחר שבאו למלכות דעשיה, כבר עלו בינה ותו״מ דיסוד דעשיה מקודם לכן, ואינם שם. ואיך עולה התפילה ממלכות ליסוד?

כי הורדת ה״ת מעיניים מתחילה בפרצוף נקודות דס״ג, ששם השתרשה עליית המלכות בבינה בפעם הראשונה, ע״י הארת ג׳ פרצופים, גלגלתא ע״ב ס״ג דא״ק, שבהם לא היה עניין עליית המלכות לבינה. שהוא השם של מ״ב (42) אותיות. וכיוון שהתעוררה הארה זו למעלה, תכף יורדת המלכות מכל המדרגות בבת אחת. וע״כ אפשר לומר, שזה נעשה מלמעלה למטה, ואפשר לומר ג״כ, שנעשה מלמטה למעלה. ועוד כי אין היעדר ברוחני, וכל שינוי הוא רק תוספת על צורה ראשונה. והפעולה פועלת מכל הצדדים, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.

ה) שורש השם מ"ב (42) אותיות, הוא מג׳ פרצופי א״ק הראשונים, גלגלתא, ע״ב וס״ג. שאחר יציאת כל פרצוף הסתלקו האורות שלו שמפה ולמטה, ופרצוף התחתון מילא אותו באורות שלו. באופן, שאחר שהסתלקו האורות של פרצוף גלגלתא דא״ק, יצא פרצוף ע״ב דא״ק, ומילא אותו באורותיו. ואחר הסתלקות האורות דע״ב דא״ק, יצא פרצוף ס״ג דא״ק ומילא אותו באורותיו. ולפיכך נבחן שפרצוף גלגלתא דא״ק, הוא ד׳ אותיות הויה פשוטה. ופרצוף ע״ב נבחן להויה מלאה, בת עשר אותיות: יוד הי ויו הי, כי היא מילאה את פרצוף גלגלתא דא״ק. ופרצוף ס״ג נבחן להויה דמילוי המילוי, שיש בה כ״ח (28) אותיות: יוד ויו דלת, הי יוד, ואו אלף ואו, הי יוד. מטעם שפרצוף הס״ג מילא את הע״ב, שהוא עצמו הוא מילוי של הגלגלתא. ונמצא שהוא מילוי של המילוי. והנה יש כאן ד׳ אותיות הויה שבגלגלתא, ועשר אותיות שבע״ב, וכ״ח אותיות שבס״ג, שהם ביחד מ"ב אותיות. ואלו ג׳ פרצופים הם כח"ב דא״ק. ובאלו הג' לא היה עוד עליית המלכות לבינה, כי עליית המלכות לבינה מתחילה מפרצוף שני דס״ג דא״ק, הנקרא נקודות דס״ג. ולפיכך, אם אנו רוצים להוריד המלכות מהבינה, אנו צריכים להמשיך האור מג׳ פרצופים ראשונים אלו דא״ק, שאין בהם עלייה זו. ומהארתם אנו מורידים המלכות מבינה של כל המדרגות.

ו) גם בג"ס כח״ב של כל המדרגות יש ג׳ בחינות שבגלגלתא ע״ב ס״ג דא״ק, שהם כח״ב דא״ק, כי כוחות העליונים מוכרח שתהיה בתחתונים. ולפיכך בכל המדרגות נבחן הכתר להויה פשוטה בן ד׳ אותיות. והחכמה, להויה במילוי, עשר אותיות. והבינה להויה במילוי המילוי, כ״ח אותיות, וביחד יש בכח״ב של כל מדרגה מ"ב אותיות. גם ידעת, שמחצית המדרגה, הנשארת בבינה, אחר עליית המלכות בבינה, היא כו"ח וג״ר דבינה, שהם או״א עילאין, שאין מסך שולט בחצי בינה העליונה. ואע״פ שהם חצי בינה, מכל מקום, אנו חושבים אותם לפרצוף שלם. וע״כ ג"ס כח״ב הן הנשארות במדרגה, שאין עליית המלכות לבינה מזיקה להן במאומה. ורק חצי בינה התחתונה ותו"מ הן נפגמות מחמת עליית המלכות לבינה, ונופלות למדרגה התחתונה מהם. הרי שכח״ב של כל מדרגה שווים לגלגלתא ע״ב ס״ג דא״ק, שהם מ"ב הראשון שבעולמות.