הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא י"ג-ט"ו | מתקדמים | שיעור 5

כי תצא ​​ יג - טו  ​​​​ שעור 5

עשר ולא תשע

אָדָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת נֶאֱמַן אִם לֹא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ.

אָדָם נֶאֱמָן מוּכָן לָתֵת עַצְמוֹ לַשֵּׁנִי, לְיַחֵד.

לִקְרִיאַת שְׁמַע צָרִיךְ לָבוֹא בְּנֶאֱמָנוּת, וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׂמִים.

שֵׂכֶל יָשָׁר בָּא לְהַגְדִּיל אֶת הָאֱמוּנָה.

מי שאומר הייתי חייב לעשות דבר מסוים, לא יכול להיות נאמן, מאחר אותו דבר, או רצון יכריע אותו לפעול גם בניגוד לנאמנותו.

שלמות התחתון הוא בחיבור לעליון, תוך שהוא בא בביטול אליו. מצד הזכר שבאדם, עליו לחבר את כל התובנות שלו לשכינה, לגבירה. כלומר לבחור ברצון לקיים מצוות התורה וברצון לעשות נחת רוח לבורא מתוך אהבה ושמחה, כל זאת ללא צפייה לשכר. ​​ 

עבדות השם צריכה להיות מתוך בחירה ברצון חופשי, שאז יכול להרגיש כבן, ולא כעבד שמחויב. כך יוכל להגיע לאהבה.

לד) ​​ ויש אחרים בעלי סתרי תורה, בעלי מדות שהם יורשים נשמות מצד המלכות הקדושה דאצילות שהיא כלולה מעשר ספירות, ומי שיורש אותה וזוכה אליה, זוכה לעשר ספירות בלי פרוד, עשר ולא תשע, כי אם היו יורשים המלכות בלבדה היו נמצאים ט הספירות בפרוד ממנה, ומשום שאין שם באצילות פרוד, אמר בעל ספר יצירה עשר ולא תשע, היי שמעולם אינן נמצאות ט"ס עליוניות בפרוד ממנה.

לה) ואם תאמר שהמלכות עולה למעלה מעשר ושם היא לבדה, משיב, השם המפורש יוד הא ואו הא שיש בו עשר אותיות, הוא עשר ספירות דז"א והיוד ספירות שהם ז"א מתייחד בה במלכות, ואינה עולה למעלה מעשר דז"א שאינה נפרדת ממנו, ומשום זה אומר ספר היצירה יוד ולא י"א. אבל מי שמחבר י שהוא אות ברית שהוא יסוד בשפחה, או שמחבר המטרוניתא שהיא מלכות הכלולה מיוד, בשד דע"ז שהוא סמאל שמתחברת לגוי נידון בגיהנם.

לו) כי מי שיורש את בת המלך שהיא מלכות, אינו זוכה בה אלא אם כן שהוא בן מלך שנק בני בכורי ישראל, שמצד זה נק ישראל בנים אל הקב"ה, ז"ש בנים אתם לה' אלקיכם, וזו היא מלכות דאצילות. כדי להתחבר למלכות דאצילות, יש להתחבר לבחינת הכלל, ליחד, חיבור זה בא מצד הנקודה הפנימית בנשמה.

לז) ויש כנגדה מלכות דבריאה והיא מלכות למלאכים שבבריאה והיא נערה של המלכות דאצילות, ומשמשה שלה והיא בצורת גבירתה דאצילות כלולה מיוד ספירות. מלכות זו דבריאה מחמת עוונות ישראל יכולה להתחלל בין אומות העולם, אבל מלכות דאצילות של הקב"ה נאמר עליה, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, שאינו נותן אותה למי שמחלל שבתות וימים טובים, אלא למי שהוא בן מלך, ושומר תורה ומצוות באהבה ויראת אדונו, ולא על מנת לקבל שכר, אלא כבן שהוא מחויב לעשות ציוויו של אביו, שעליו נאמר כבד את אביך ואת אמך. את אביך זה הקב"ה ואת אמך זו היא השכינה, ועם כל זה, מי שמחלל הנערה של המלך שהיא מלכות דבריאה נחשב לו כאלו היה מחלל המלכה שלו.

לח) ורבנן שמעו, אין כל השדים שווים ולא כל עבדי השכינה שווים, כי כתוב בשכינה, ומלכותו בכל משלה יש לה לשכינה הקדושה, יש לה כמה נערות עבריות שהן מלכיות דבריאה ושפחות עבריות שהם מלכיות דעשיה, ויש לה עבדים ושפחות נכריות של הס"א שמשמשים אותה כדי לא ללכלך את ידיה ורגליה בדברים לא ראויים לה כדי שלא תמצא מלכות אחרת בעולם הזמן שהיא שולטת וע"כ גם הס"א כפוף לה אז ועושה רצונה. גם הס"א כאשר מגיעים למלכות דאצילות, עובדים אותה ונתונים לה בזה שהם עובדים למען עצמם, וכשהיא צריכה להם הם פועלים בשבילה. בגבר תיקון רצונות אלו לא יתקימו, אך בזמן תיקון בדרך, יש צורך בהם מפני שהם מחזיקים בתוכם רצונות אמיתיים רדומים, שעטופים בקליפה.

ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ

לט) ואלו שפחות נכריות מצד סם המות שהן כנגד השכינה שהן נוקבה של סמאל אשר השפחה היתה למטרוניתא היי שפחה יורשת את גבירתה ועל כך רגזה הארץ, וסמאל והנוקבא שלו שהוא אל אחר עבדים היו אל הקב"ה ולאחר כך עשו עצמם אלהות והקב"ה עתיד להעביר אותם מן העולם ולמחות אותם. שפחות אלו המנסות תדיר לרשת את הגבירה. ס"מ ובת זוגו היו עבדי הקב"ה, אך לאחר שקצת התעלו, הם באים לנסות לשלוט, עד גמר התיקון שהקב"ה יעביר אותם מהעולם. מי שמשנה את השקפתו לפי המאווים הפרטיים, הופך את יסודות האמונה להיות עבדים לתאוותיו.

מ) ואם תאמרו אם בני אדם עושים אותם אלהות ולא מרצון עצמם, למה נענשו והעבירם מן העולם ומשיב הם עשו מעצמם אלוקות, אך למה גם אנשים עשות אותם אלוקות ע"י כך שהיו רדופים אחריהם, אלא כשהיו דור המבול ודור הפלגה יודעים בהם, והיו מקטרים להם ומשתחוים להם, ובכח ההוא שהיו מקטירים להם ומשתחווים להם היו יורדים אליהם ועשו רצונם, והיו מדברים באלו הצורות שעשו הרי נעשו אלהות ועבודת כו"מ ומשם זה עמד הקב"ה להעביר אותם ולמחות אותם מן העולם היי הצלמים שלהם שהיו עבדו אליהם וקלטו מהם רוחות וצלמים. כוחות כאלו יורדים כאילו הם אלוקות, ובני אדם רואים בדימיונם את הצורות האלו בצורה שגויה, במקום לראות בהם עבדים לשכינה הקדושה. ראייה קלוקלת כאילו יש ממשות בס"א, נקראת לעשות אלקים אחרים.

מא) וכשיש ערב רב לשון ערבוביה של מין שאינו במינו בעולם יורדים סמאל ונוקבא באלו הצלמים להתגשם בהם וע"כ הקב"ה יעבירם מן העולם, ז"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואם תאמרו שבזמן גלות האחרון אין ע.ז משום שבני אדם אינם יודעים בהם, משיב שאלו היודעים שם בערב רב, נמצאים מכעיסים הקב"ה ושכינתו וישראל שביניהם, והערב רב נמצאים מכעיסים הקב"ה ושכינתו, וישראל שביניהם והערב רב מצליחים בהם לקיים מה שכתוב, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. גם כשעושים שלא מדעת, ישנם כאלה שמכוונים דווקא לעבודה זרה, רובם עובדים בתמימות, אך לעבודה זרה.

מב) קמו כל התנאים והאמוראים וברכו את ר"מ ואמרו לו סיני סיני מי יכול לדבר לפניך, שאתה בצורת אדונך, שבזמן שדבר בהר סיני כל החיות שבמלאכים וכל החיות שבכסא, והעליונים והתחתונים שתקו, ולא נמצא דבור אחר אלא שלו. ומשום שאתה בנו בצורה שלו, צריכים כל בעלי הישיבה לשמוע דברים ממך אל תתן שתיקה לדבריך.

ושמח את אשתו

בכדי לשמח את אשתו צריך האדם לתת לה הרגשה אמתית שהיא חלק מכל עבודתו הרוחנית, עד כדי שבלעדיה הוא יודע שלא יוכל להצליח.

מג) ​​ כי יקח איש אשה חדשה וגו' מצווה זו היא שהחתן ישמח עם אשתו שנה אחת שכתוב, נקי יהיה לביתו שנה אחת, שלאו י"ב חדשים הם שלה, כי השנה היא כלה, היי המלכות שהק שנה, ואין כלה זולת בי"ב חדשים שכתוב ויעש את הים וגו'.

עומד על שנים עשר בקר, כי הים היא המלכות י"ב בקר ה"ס ד ספירות חו"ב תו"מ שבכל אחת ג קווים שה"ס י"ס בכל מקום. ומתוך שאין תקון הכלה, חוץ מי"ב ע"כ צריך החתן לשמח אותה ואת ביתה אותה ותיקוניה, כעין של מעלה. וע"כ יעקב, כתוב בו ויקח מאבני המקום. אשר המקום הוא מלכות, אבני המקום הן י"ב ומי שמשמח את הכלה משמח את העלמות שלה, שהן ספירותיה שבבריאה ועלמות הן י"ב מטעם הנ"ל, והכל הוא סוד השנה, ומשום זה צריך החתן לשמוח באשתו שנה אחת.

מד) והרי העמדנו ששמחה זו אינה שלו אלא שלה, שכתוב, ושמח את אשתו וישמח את אשתו לא כתוב אלא ושמח, היי שישמח את הכלה. כעין זה אין שמחה לכלה זולת בגוף ותקוניה ומי משמח אותם צדיק, ועל כן נקי יהיה לביתו. נקי שלא יעמול בדברי העולם במקום לשמח אותה, כדי שיהיה לו רצון לשמח אותה. נקי מכל, נקי ממסים וארנוניות וממס גלגלת. נקי, שלא יצא לצבא לעשות מלחמה, כדי שתמצא שמחה למעלה ולמטה ולעורר שמחה למעלה, אשרי העם הקדוש, שאדונם שמח בהם, אשרי הם בעולם הזה ואשרי הם בעולם הבא.