הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא כ"ה-כ"ז | מתקדמים | שיעור 9

כי תצא ​​ כה - כז  ​​​​ שעור 9

צעקה הנערה - ואין מושיע לה

רק האמונה יכולה להוציא את ישראל מהגלו.

מלמד כאן על תפקידו המכריע של משה רבינו בגאולה, משה שהוא בחינת האמונה שבנפש. השכינה הקדושה צועקת על כך שהבנים, ישראל עדיין בגלות, זו רחל שמבכה על בניה. וכאן בארץ צריך משה להושיע את העם כפי שאומר רבי שמעון למשה, נאמר בך הכתוב, ואתה פה עמוד עמדי וכל ישראל חזרו לאהליהם ואתה לא, עד הגאולה האחרונה. ישנם עוד גדולי ישראל רועים המנסים להסיר את האבן מעל פי הבאר ולהביא גאולה, אך הם יכולים רק לעזור לקרב את הגאולה, ואילו משה יכול להביא לגאולה שלמה.

סח) הבת קול שהיא המלכות היא בגלות, עד שאתה תבא אליה, כי אתה הוא הקול שלה, כי המלכות ה"ס דבור ומשה שהוא ז"א הוא הקול של הדבור, והדבור היא בת של הקול, ונק בת משום שכל אשה בת בעלה היא. כמש"א ותהי לו לבת, ע"כ נק בת קול, והיא מאורשה לך כי עדיין לא נכנסת עמה לחופה שהיא הגאולה. זכר ונקבה בראם, והנוקבא ננסרה מהזכר, מז"א דאצילות, לכן בקטנות היא בת ובגדלות אישה.

סט) צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, וכך היא השכינה האם העליונה צועקת על בניה שהם ישראל, ואין מושיע לה להוציאם לגאולה, עד שיבא עמוד האמצעי שהוא ז"א בשבילה, שהוא המושיע, שבשבילה נאמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, הוא מושיע למעלה ואתה למטה, ומשום שאתה בצורתו של ז"א נאמר בך, ואתה פה עמוד עמדי וכל ישראל חזרו לאהליהם ואתה לא, עד הגאולה האחרונה. ומי גרם זה, הם הערב רב הקליפות שבשבילם וישלך מידו את הלוחות. ומשעה ההיא נפלה השכינה ולא נגאלה מערב רב שנאמר בהם, וגם הערב רב עלה אתם. ובכל זה אינם נפרדים מישראל, והשפחה אינה נפרדת מגברתה עד הגאולה האחרונה.

ע) אתה בן מלך כדוגמא שלך שמשה מגלה את המדרגה הזו, למדנו בעמוד האמצעי בכל דבר. השמחה שלך תהיה כשמחתו כשיבא לגאול את השכינה והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' כי הלבושים שלה בגלות חשכים ובזמן שהיא מתלבשת בהם, אומרת, אל תראוני שאני שחרחרת, ואלו הקליפות היי הזכר דקליפה שכולל אותן, והנקבה הרעה שלו שפחה רעה היא שבתאי שעליה נאמר ושפחה כי תירש גבירתה, שהיא שבת המלכה. משחית אף וחמה שהם חג"ת דקליפה מסובבים לג' אבות שהם חג"ת דקדושה. חג"ת כנגד המועדים, והמלכות כנגד השבת

עטרה על ראשו ואילן נאה לפניו

עא) ולא עוד, אלא מה שהיתה הבת מלך שהיא השכינה, י על הו"ה הכולולות באבות. ה ראשונה באברהם שהוא חסד, ה שניה ביצחק גבורה, ו הייתה כלולה ביעקב שהוא ת"ת ואות י היתה ראש עליהם, נאמר נפלה עטרת ראשנו, והמשילו חכמים משל למלך שהייתה לו עטרה על ראשו ואילן נאה לפניו, באה אליו שמועה רעה, משליך העטרה מעל ראשו. ומה שהיתה השכינה י על הו"ה שהיתה י למעלה חזר להעשות הצירוף הוה"י י היא למטה, ומשום זה אמר דוד, אבן המלכות מאסו הבונים היתה לראש פינה, מאת ה' היתה זאת.

כשז"א ומלכות בגדלות נמצא ז"א באור החסדים והמלכות באור החכמה, וכשמתיחדים שניהם נכלל גם ז"א מחכמה שבמלכות, והיא עולה ומגלה החכמה שבאות י דהויה שלו, ונעשית לו עטרה לראשו, ונבחן שהמלכות היא י דהויה וגוף הז"א הוא הו"ה דהויה. שה"ס המלכות המאירה באות י דהויה דז"א ואילן נאה לפניו, היי הו"ה שהן ג קווים דז"א אמנם בעת הגלות התמעט ז"א לו"ק בלי ראש והמלכות לנקודת הסיום שלו וז"ש שבאה לו שמועה רעה כי נפלה ונעשית נקודת הסיום תחתיו.

ודברתם אל הסלע

עב) קום ר"מ קח אבן זה בידך שהיא המלכות שנאמר בה על אבן אחת שבעה עינים כדי לשבר הקליפות של האגוז, כי כמה רועים פרנסי הדור נאספו על אותה האבן שהיא הסלע שלך להוציא מים משם, כי הכל שלך מלכות היא מעין החכמה בסלע הזה שהוא נובע בתורה בסודות סתומים לאין סוף ועליה נאמר והחכמה מאין תמצא.

עג) וכל הכח שלהם הוא להעביר הקליפה העליונה וכשמגיעים לקליפה השניה שהיא חזקה, הוא קשה להם ומכים בה כל ימיהם כולם בלשוניהם שהן חזקות כפטישים ואין להם רשות להוציא ממנה מים, אלא אלו הטפות שיצאו על ידך בזמן שנאמר בה ויד את הסלע במטהו פעמים, ובהכאה השניה יצאו אלו טפות, והם הרמזים של חכמה הרמזים של חכמת הקבלה שהם במסכת חגיגה ושאר משניות. ואותו אבן אין מי שיוציא ממנה חכמה שהיא בפנים שאין לה סוף חוץ ממך שנאמר בך הלכה למשה מסיני.

המלכות נק אבן ונודע שיש ב מיני מלכות א עצם המלכות מטרם שנמתקה בבינה הנק מנעולא, ומלכות השניה אחר שנמתקה בבינה הנק מפתחא. וכל המוחין המתגלים בז"א ומלכות הם מבחינת המלכות דמפתחא. אבל מבחינת מנעולא אין מתגלה כלום מאחר ויש עליה צמצום כי אינה ראויה למוחין כלל עד גמר התקון. שמעבירים הדינים מהקליפות מהמלכות דמפתחא ומגלים המוחין ממנה. וכשבאים לקליפה השניה לדיני המלכות דמנעולא אינם יכולים לגלות המוחין מטרם גמר התקון, אלא אלו טיפות וכו' ויך את הסלע במטהו פעמים, שה"ס המיעוט של קו אמצעי הממעט את השמאל, בכח מסך דחיריק שבקו אמצעי שהוא משה. והוא מכה פעמים מתחילה מכה במסך דמנעולא, ואח"כ במסך דמפתחא כי גונז את המנעולא כדי שלא תעכב גילוי המוחין. במיעוט של המפתחא דווקא וכן משם ולהלאה כל החכמים מוציאים ומגלים המוחין שה"ס טפות מים רק במפתחא בלבד. ולפיכך בקשר מר"מ שיקרב את גמר התקון ויקח את אבן הזה שה"ס מלכות דמנעולא ויתקן אותה, שכתוב קום ר"מ קח את האבן דמנעולא בידך.