071 – דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים קלט-קמ
ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שם המאמר: "בליליא דכלה"
אם אדם עוסק בתורה בלילה אזי הוא מתקן את תת – המודע הנפשי שלו וכל זדונותיו נתהפכים לזכויות
בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", בסדר התיקון הנפלא שאותו נדרש האדם לפעול לצורך תיקון שגגותיו.
הזוה"ק מדגיש את החוק המסביר שבעת בה האדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה ונעלם ממנו הפועל יתברך, שהוא העונש היותר גדול שבעולם.
על זאת נשאלת השאלה, מה יעשה אדם שבכל זאת מרגיש רע? מתרץ הזוה"ק ואומר: "היום ילמד!"
עיקרו של לימוד התורה, הוא בזמני הלילה, כלומר בכל ימות העולם הזה המכונה בשם לילה, שהוא גם זמן ההסתרה.
כאשר פועלים בלימוד התורה לחבר את כל הרצונות לקראת התכלית, אזי כל פעולה כזו בכוחה להשאיר רשמים בתת המודע הנפשי של האדם, כך שכל פעולה עתידית אותה ייצר האדם תתבצע בהתאם למונח בתת מודע זה, אין אפשרות בה יוכל האדם להיות מודע לכל פעולה, שכן שישנו חלק השייך לתת המודע הנפשי של האדם, אמנם יחד עם זאת ישנן פעולות המסוגלות להתבצע בידי האדם בצורה מודעת ופעולות אלו דורשות קפידה יתרה שכן החוטא בהן חשוב כמזיד.
על-פי האמור לעיל נמצא שאותן השגגות עשויות להשאיר רושם בתת המודע הנפשי של האדם, כך שכל פעולותיו מתבצעות על-פי אותם הרשמים שבנפשו, ולפיכך לא ניתן להתחרט על מעשי השגגה, שכן כל חוייה נפשית כזו יוצרת רושם ועוד שבנקל יוכל האדם לבוא משגגה לזדון, ולכך על האדם לפחד משגגותיו ועיקר תיקונו יהיה, על-ידי עסק התורה בלילה ביראת הרוממות, שבכך מתקן הוא את כל תת המודע הנפשי שלו, כך שכל זדונותיו יתהפכו לזכויות, באופן שכל העבר והעתיד יתתקנו על-פי ההטבה הרצויה.
ובעת בה האדם הולך בסדר תיקון זה בזמן התיקון, אזי בגמר התיקון יכול שישתווה הלב עם השכל בבחינת: "והיה אור הלבנה כאור החמה", כלומר שלא יהיה חילוק בין מושכלותיו להרגשיו, זאת בשונה מזמן התיקון בו עדיין ניכר ההפרש בין הלב לשכל וכגון: "שיודע שצריך לאהוב אישתו או את חברו, אולם ליבו אינו נוטה להרגיש כך". אמנם בגמר תיקון ירצה הלב את אשר רוצה השכל וכן ירצה הנברא את אשר רוצה הבורא ובכך תושג האחדות השלמה הנרצית לגמר התיקון, בין הזכר לנקבה.
אולם לו יתואר מצב בו האדם אינו הולך על-פי סדר תיקון זה, וימצאו כל רצונותיו מפורדים ומפוזרים, באופן שאינם מחוברים אל תכלית אחת, אזי תיקונו יהיה בדרך ייסורים, אולם לא לרעה יחשב הדבר ח"ו, אלא לטובה, כדי שיוכל האדם להכשיר את כלי קבלתו לצורך קבלת ההטבה השלמה.
מסיים הזוה"ק באומרו, שעל האדם להיזהר שכאשר חש ברע אל לו לתהות על הראשונות, שעל אף שיש לאל ידו לעשות תשובה, מכל מקום כל אשר עשה נמחק לו ובזה נעשה רשע גמור, ולכן כאשר אדם פוגם בבריתו ומתעורר בו הרגש הרע, עליו לעורר אותו האור הזך של האמונה בשמירה על הברית, ובכך לבנות את תיבתו בבחינת "עליית המלכות לבינה", כלומר שמידת הרחמים תהיה אצלו בגילוי ומידת הדין תהיה אצלו בכיסוי, ובכך יגיע על השכרו ויזכה לטפס עד רום המעלות.
