הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא סז-סט | מתקדמים | שיעור 21

האזינו אדרא זוטא סז- סט  ​​​​ 21

אוזני ז"א

אברי הגוף מסמלים תיקונים בעולמות העליונים, על הדרך של גילויי המחשבה החוצה. תפקיד האוזניים לשמוע ימין ושמאל, טוב ורע. את אור החוכמה לא ניתן לקבל באופן ישר בראיה, אלא יש להעבירו בדרך הבינה, דרך השמיעה כדי לעבד את הדברים בתודעה.

אוזן ימין היא ביטוי לשמיעה אֳמוּנִית, וכל מה שרואה ושומע בעולם הם חסדים. דרך האוזניים מקבלים, ודרך העיניים משפיעים את הטוב. האדם צריך להחליט ולבחון כל מקרה אם הוא טוב או רע, ע"י בחינת האוזנים. כלומר כאשר בוחן את הדברים ושואל מה מהנה אותי בפרטיות, אז רע, וכאשר בא להכליל את רצונו עם האמונה וההשפעה, אז בוחר נכון.

קנב) ב' אוזנים לשמוע טוב ורע ושתיהן נחשבות לאחת שכתוב הטה ה' אזנך ושמע, האזן לפני ולפנים שלה תלויה ברשימות עקומות כדי שיתעכב הקול מלהיכנס במוחין ויוכל המוח להבחין בו ולא יכנס במהירות שכל דבר שהוא במהירות אינו בחכמה שלמה שצריך לעצור ולבדוק האם מה ששומעים רוצים להכניס לראש.

האזנים ה"ס בבינה דחיצוניות דראש כי יש ע"ס דפנימיות הראש שה"ס ג מוחין ויש ע"ס דחיצוניות הראש הנק' גלגלתא עינים אוזן חוטם פה שהם כח"ב תו"מ. אמנם יש כאן שינוי מבע"ס דפנימיות הראש שבפנימיות החכמה קודמת לבינה.

כאן האזניים שהן בינה הן גבוהות מהעיניים שהן חכמה, כי ב אוזנים ומצח נחשבים לחב"ד וב' עינים וחוטם נחשבים לחג"ת מהטעם כי הע"ס דפנימיות הראש הן לעצם הפרצוף, ואין נגלה ממנו לאחרים, והע"ס דחיצוניות הראש הן להשפיע לזולתו. ונודע שחכמה דע"ס נסתמה בא"א דל"ב נתיבות היי הבינה דע"ס שחזרה לחכמה ולפיכך בחיצוניות הראש שהוא לגלות לחוץ, נבחנת הבינה לבחינת חכמה ולא כל ע"ס הבינה אלא רק הו"ק דבינה ז"ת דבינה, ואומר ו"ק לומר שיצאו מראש לחוסר שלמות כי ג"ר דבינה אינן מגלות חכמה, משום שג"ר דחכמה אינן מאירות רק ו"ק דחכמה ואם הג"ר דבינה היו משפיעות חכמה היו מגולות הג"ר דחכמה ולפיכך ב אוזנים ומצח שהם בחינת חב"ד אינן מאירות חכמה לחוץ, אלא רק לב עיניים ומצח שהם חג"ת וכל היוצא מחג"ת הוא ו"ק ונמצא שאינו מגולה רק ו"ק דחכמה.

באפן שב' עינים וחוטם הם המגלים החכמה לחוץ מהפרצוף לכן נק העיניים חכמה ונמצא ששיעור החכמה המגולה בפרצוף הוא רק ב עינים וע"כ נק' העינים חכמה, אבל באזנים אין ​​ גילוי חכמה לחוץ, רק חסדים דג"ר דבינה, ועכ"ז האזנים הן המקור המגלה החכמה אל העינים כי אין גילוי לחוץ, אלא מכח"ב תו"מ דחיצוניות ומאחר שהחכמה דע"ס נסתמה נמצאת הבינה היא ראשית הגילוי, והמקור השורשי שמשם מקבלים התחתונים היי רק הג"ר דבינה דחיצוניות הראש שהן האזנים ​​ שבהן מתחילה כניסת י מאויר לבחינת קו שמאל ובה נוהג ענין עלית ז"א למ"ן כדי ליחד הימין והשמאל זה בזה להשלים החכמה בחסדים, אלא שהאזנים אינן משפיעות החכמה לחוץ כי אין תקון באזנים רק לקבל, ולא להשפיע לחוץ אלא שהן משפיעות בפנימיות אל העינים והחוטם המתוקנים להשפיע לחוץ.

שתי אזניים שהן עשויות רק לקבל והן שומעות טוב היי שמקבלות מ"ן מתחתונים לגלות ​​ הטוב אל ב עינין ומותר לגלות החכמה לעינים מפני שמדובר בחיצוניות והם מגלים דרך החוטם לשיבולת הזקן מכאן לתחתונים, והן שומעות רע שבשעה שהתחתונים ​​ חוטאים ופוגמים בקו אמצעי מקבלות האזנים אותו הפגם ומשפיעות דינים ​​ לעינים וחוטם, ששתיהן עולות לספירה אחת בינה וכן אין הבדל בהן בין ימין לשמאל כלפי חוץ כי גם השמאל אינו משפיע חכמה אלא חסדים, ומתוך שמקור כל התקונים להתגלות לחוץ מתחיל ביעינים נבחן ששם נתקן הפרסא באלכסון הנק' עקימת האוזנים כי חו"ב תו"מ ה"ס מרובע, ד צלעות לד' רוחות העולם ​​ דרום מרובע ד צלעות לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח ומערב. וכשעלתה המלכות אל הבינה נמצא שהמערב שה"ס מלכות עלה והתחבר לצלע אחד עם הצפון שהוא בינה, ונעשו החו"ב תו"מ למשולש בעל ג צלעות כי המערב והצפון התחברו ונעשו לצלע אחת באלכסון וע"כ נק הפרסא שעשתה על ידי עלית המלכות לבינה של האוזנים בשם עקימת האזניים כי עקימא פירושה אלכסון ועליה זו של המלכות לבינה גרמה ליציאת ג קווים, שפנימיות האזן נתקנה ברשומות עקומות שה"ס ג קווים שיצאו מעקימת האזן. כי המוח צריך להבחין בקול העולה אם טוב ואם רע שזה מתברר בביאת הקול בסדר ג קווים בזה אחר זה.

כי אם התחתון רוצה להמשיך החכמה ממעלה למטה שהוא שמאל בלי ימין אז הוא רע, ואם התחתון נזהר לקבלו בבחינת ממטה למעלה כיחוד קו האמצעי הוא טוב, וע"כ נתקנו ג קווים שהקול עולה ומתעכב בהם לקבל בזה אחר זה, כדי שבתוך כך יתגלו דיני השמאל ואז יהיה נשמר שלא לקבל משמאל שהוא ממעלה למטה רק ממטה למעלה בדרך קו אמצעי שהוא טוב, השמאל טוב כשהוא בייחוד עם קו אמצעי ופועל ממטה למעלה אבל אם לא היה בו ג קווים אלא כמו החכמה דע"ס דאור ישר המאירה בלי ג קווים אז היה התחתון ממשיך החכמה ממעלה למטה, וז"ש כי המושפע בקו אחד הוא בבהילו דכל מלה דהוה בבהילו לא הוה בחכמה שלמה משום שאין שמירה שהתחתון לא ימשוך החכמה ממעלה למטה. אין זה נכון שהעיקר שאת נהנה מכל דבר. כשמגיע לאדם חכמה/תענוג עליו לבדוק האם הידיעה נכונה, האם באה לפרטיות או ליחד וכדומה.

קנג) מאזנים האלו תלוים כל בעלי הכנפים המקבלים הקול מהעולם וכולם נק' כך, אזני הק שכתוב בהם כי עוף השמים יוליך את הקול וגו. שואל כי עוף השמים יוליך את הקול מקרא זה קשה כי עתה איזה קול יש כאן כי תחלת המקרא כתוב, גם במדעך מלך אל תקלל, הרי כתוב במדעך ובחדרי משכבך וגו, א"כ מהו הטעם כי עוף השמים יוליך הקול, הרי אין כאן קול אלא מחשבה.

קנד) ודאי כל מה שחושב האדם וכל מה שיסתגל בלבו אינו עושה בזה דבר עד שמוציא בשפתיו והוא לא התכוון בו, ואותה מלה שהוציא מתבקעת באויר והולכת ועולה ועפה בעולם ונעשה ממנה קול המחשבה שהייתה לאדם. ואותו הקול לוקחים אותו בעלי הכנפים ומעלים אותו אל המלך ונכנס באזניו. ז"ש וישמע ה' את קול דבריכם. וישמע ויחר אפו. כל קול ומחשבה וכוונה עולים לפני המלך

קנה) ומשום זה כל תפלה ובקשה שמבקש האדם לפני הקב"ה צריך להוציא המילים בשפתיו שאם אינו מוציא אותן בשפתיו אין תפלתו תפלה ואין בקשתו בקשה. וכיון שהמילים יוצאות מתבקעות באויר ועולות ועפות ונעשו קול ולוקח אותן מי שלוקח ומאחד אותן למקום קדוש בראש המלך

כמו בפרצופים העליונים אין המוחין משפיעים לחו אלא דרך הספירות החיצוניות שההם עיניי חוטם פה אף באדם התחתון כל זמן שהדבר במחשבה היי במוחין שלו הן טוב והן רע, אינו מתגלה לחוץ ובאדם אין גילוי לחוץ אלא דרך הפה. יש משמעות עצומה למה שאדם מוציא מהפה, גם על המחשבה יש להקפיד,אחרת יוציא מהשפתיים דברים לא ראויים.

ואפילו שאינו מתכוין להוציא בפה מכל מקום כיון שהוציאו בפה כבר התגלה לחוץ, שבזה תירץ מ"ש במעדך מלך אל תקלל, שמשמע אפילו במחשבה אומר שאין זה אלא מחשש אם ​​ לא יקפיד על המחשבה יכול גם ​​ להוציאו מפיו בלי כוונה ואז מתגלה לחוץ, אבל במחשבה בלבד אינו עושה דבר ומלך היי הקב"ה ואומר הכתוב שהוא מטעם כי עוף השמים יוליך את הקול, והמילה שהוציא בוקעת אווירים וטסה בעולם ונעשה ממנה קול שזה נוהג הן בטוב היי בשעה שהאדם מתפלל ומעלה מ"ן למעלה על דרך שכתוב כאן. ובג"כ כל תפלה, והן ברע בביאור על במדעך מלך אל תקלל, וענין עלית דבורי תפלה הבוקעים אוורים ועד"ז אם אדם מוציא דבור רע מפיו יש מלאים שמקבלים הדבור ומעלים אותו דרך האוירים מן האוירים ששל עולם עשיה ולמעלה עד שמגיע לאזן המלך שה"ס בינה דז"א שאז כתוב וישע ה' ויחר אפו, היי דרך בקיעת האורים עולה באזני ועד"ז מבאר גם כן בדבורי תפלה.