053- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים קג-קד

הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

בניין בית המקדש הכללי ובית המקדש הפרטי של האדם
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "דטעין חמרי", בלמידת אותם התנאים המוכרחים לבניין בית המקדש הכללי והפרטי של האדם.
הזוה"ק מתאר את בית המקדש כאני של האדם, בו מצוייה אותה הצורה דבחינת "אנכי", כאשר הכ"ף דאנכי יכולה להתקרב לבורא בכך שעושה לו נחת רוח, שזו המציאות היא בבחינת "האני האמיתי של האדם", אולם מאידך אותה הכ"ף בחינת "אנכי" יכולה גם להינטל ולצאת לבר מן האני של האדם, בבחינת "נהר כבר", אשר זה נבחן ליציאתה של הצורה האמיתית המצוייה תוך האני של האדם, אותה על האדם לייצר מצד עצמו.
ונמצא שהיות שהכ"ף דבחינת "אנוכי" יצאה לבר מהקדושה , כלומר לבחינת "נהר כבר" אשר בחו"ל, אזי אותו הכסא שבבחינת "המלכות", המייצגת אותו האני של האדם, נפל אל תוך גלות הגאווה [שמתוך שנתבטל המסך דב"ן נתבטל המסך דס"ג, שהוא הכסא, הממתק את המלכות בבינה] העולה בשם "מואב", בבחינת אותו הרצון הניתן מאב [אבינו שבשמים].
מצב עבודת נפש האדם פירוש הדברים הוא, שבחינת "יובש" הוא מה שהאורות דבחינות הגדלות של נשמה [כנגד יראה (מדרגת תבונה או ישסו"ת כנגד גדלות דנשמה) – בית שני] וחיה [כנגד אהבה (מדרגת חכמה דאו"א עילאין כנגד גדלות דחיה) – בית ראשון] נסתלקו, ובחינת "חורבן" הוא מה שנסתלק רק בחינת גדלות דנשמה, אולם עדיין ישנה הישארות בבחינת "איש מלחמה", הנלחם על גדלות דחיה אשר נסתלקה ממנו.
מסביר הזוה"ק שההבדל בין מידת הקבלה למידת ההשפעה, הוא אותו ההבדל בין ערפה לרות, משום שרות הייתה מוכנה ללכת עם נעמי בכל מצב אשר יהיה ולעומתה ערפה חזרה לבחינת "מואב", המייצגת את קליפת הגאווה הקשה, המתוארת בזוהר כאותו הכלב הצווח 'הב הב' – הב לי מהעולם הזה, הב לי מהעולם הבא, כל זאת כדי לקבל את סיפוקיו האיישים.
הכלב והאריה כ-ב' הסימנים המתראים לאדם בעת הקרבת הקרבנות, משמשים כעדות על ריצוים של הקרבנות לפני הבורא, בכך שבעת בה זובח האדם את הרצון לקבל שבו ומעלהו לביקוש בבחינת "הקרבת קרבן", אזי יורדת אש מן השמים בצורה אריה (בחינת 'חסד'), אולם מאידך, כאשר כל העלאת הביקוש שלו היא לצורך סיפוקו העצמי, אזי יורדת אש מן השמים בצורת 'כלב' [בחינה המייצגת אותה הקליפה הקשה הסובבת את מדרגת היחידה].
ב' מיני צורות אלו מתראים לאדם כאותם הצורות הנזכרות, היות שהאש, המייצגת את האור מופשט, יורדת בצורת הביקוש אותה העלה האדם מלמטה.
מצד עבודת נפש האדם פירוש הדברים הוא, שכאשר האדם בא לכבס את נפשו, בכדי לשנות צורתה מבעל מנת לקבל – לבעל מנת להשפיע, אזי יורדת מידת החסד בדמות אריה, אולם כאשר מבקש להישאר במידת הקבלה לעצמו, אזי יורדת אותה הקליפה הקשה בדמות הכלב.
שכן הוא כפי שהוסבר לעיל, שהאור יורד בצורת הביקוש, המייצג אותה הצורה של הקשר העולה לביקוש מלמטה.
מסיים הזוה"ק בלמידת יסוד נפשי, המתאר הקרבתו של האדם את בחינת "הרצון לקבל שבו", לקשר עם ה', כאותה מידת ההשפעה, המיוצגת בבחינת "האריה" היורד לאכול את הקרבן כאיש גיבור.