הדף היומי בזוהר חדש הסולם – כי תשא| שיעור 5 | מתקדמים | יג-טו

כי תישא  יג – טו שעור 5

עשרת הדברות כנגד ע"ס

מא וכן פנים הם ברית שהוא יסוד הכולל חג"ת נ"ה בפנים הם ארון שהוא מלכות. וכיוון שהתחברו פנים בפנים, אז דבר ה' עמכם. ומי הם, היי שהתחברו שבע דברות שהם כנגד חג"ת נהי"מ, באלו ג מדרגות עליונות כח"ב של עתיקא קדישא, ואז נאמרו כנגדם ג דברות אחרונות ועלו ממטה למעלה. שלוש הדברות האחרונות, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד הם כנגד הג"ר כתר חכמה ובינה, התחברו לשבע הדברות חג"ת נהי"מ. 

מב ואמר לא תגנוב כנגד אמא עלאה שהיא בינה, היונקת מחכמה, ומי שיש בו בינה, ניק מבין דבר מתוך דבר, כמי שגונב ולוקח מה שיש בלב החכם, שילמד אותו חכמה ולימד אותו תורה. ואע"פ שהותרה לו בינה כדי לינק מחכמה, יש גנבה שהיא מסתרא אחרא היי שלא על דרך הקדושה שהיא אסורה, ואמר לו תגנוב סתם.

יש סודות התורה שהלב אינו מעלה אותם לפה, אלא הזוכה לבינה שמבין דבר מתוך דבר, יוכל לקחת הסודות מלב החכמה. אע"פ שאינו אומר לו בפיו.

שזה נבחן כעין גניבה שלוקח מהחכם את מה שמסתיר ואינו רוצה להשפיע לו. כי הגם שזה מותר בדרכי הקדושה, אם היא אינה בדרכי הקדושה נחשבת לגנבה ואסורה. אמר לא תגנוב סתם, שסובב גם על סודות החכמה. לכאורה והתרה לו בינה שמותר להקיש דבר מתוך דבר בדרכי קדושה, ושלא בדרך קדושה היא גניבה. אם לוקח הסוד לעצמו, ואינו אומר דבר בשם אומרו, ובא להתגדל, הוא חוטא. 

מג לא תענה ברעך עד שקר, הוא כנגד המדרגה העליונה של החכמה, הנק עדות. כי אדם אינו יכול להשיב דבר אם שואלים אותו, אלא בשביל שיש בו מדרגה של הרוח העליון של החכמה אם אין בך חכמה, למה תענה. שכתוב חכם יענה דעת רוח מתוך התבטלות מותר לו לענות, שה"ס גילוי רוח החכמה שבו, ודעת היא מלשון עדות, ואע"פ שענייה זו שאומר יענה דעת שהוא עני, יש בה קיום העולם, ויש בה עזרה עליונה לדעת את אדונו, והיא בסוד האמונה. יש ענייה מהצד האחר שאסור שכתוב לא תענה ברעך עד שקר.

המשכת החכמה מותרת רק בסוד המלכות הנק עני, ובסוד הדעת שהיא הקו אמצעי. אבל בדרך אחר אסורה. וע"ז נאמר לא תענה ברעך עד שקר, שעליה אמר החכם יענה דעת רוח, שממנה כל המוחין שבעולמות. היי ההמשכה מקו שמאל בלבד, שלא ע"י קו אמצעי, שאסור, שע"ז כתוב לא תענה ברעך עד שקר.

מד לא תחמוד הוא כנגד מדרגה סתומה עליונה, שכל המחשבות תלויות בו ואין בעולם מי שידע המדרגה ההיא, משום שהיא סתומת הסתומות, היי כתר שעליה אמרו, כשעלה במחשבה עליונה לברוא העולם, העולם העליון והתחתון, הכל היה ברגע אחד, ז"ש יעמדו יחדיו והמחשבה ההיא היא סתומה. 

לא תגנוב מדרגת בינה, לא תענה חכמה, לא תחמוד כתר. יעמדו יחדיו כל העולמות, הכל היה במחשבה הראשונה היא מחשבת הבריאה, היא סתומה ולא גלויה. זו בחינת הכתר, על זה כתוב לא תחמוד. הכל שייך לעליון, שום דבר לא שייך לך.

מה והאדם למטה יש לו מחשבה סתומה שאין מי שידע בה רק הקב"ה לבדו, ונתנה לאדם שיחשוב בה דברי תורה ודברי מצווה, המחשבה הזו אינה שלו, עצם העובדה שאדם מסוגל לחשוב מחשבה ייחודית לו, זה ניתן לו מלמעלה, אמצעי שניתן לו כדי שיחשוב דברי תורה משום שהמחשבה העליונה ההיא נמשכים המבועים שלה למקום החכמה, ואינה מתגלית כלל. ומחכמה עליונה ההיא יוצאת התורה שהיא ז"א, ונמשך שיקוי העליון עד מקום ההוא שנק חכמה תחתונה שנק מצווה שהיא מלכות. הכל מתחיל מהמחשבה הראשונה שהבורא נתן לאדם, כדי שישתמש בה להפיק את זו החכמה והמצווה לבחינה התחתונה. 

מו וע"כ מי שחושב לעשות מצוה הוא כאלו עשה אותה, משום שבמחשבתו גרם שיבוא שפע רב של ברכות ממחשבה ההוא העליונה אל המקום שנק מצוה שהוא המלכות מעצם זה שהוא חשב על זה, וע"כ כאלו עשה אותה את המלכות. כש"א ועשיתם אותם. מחשבה הוא ודאי ראש הכל, ואע"פ שמצד מחשבה העליונה ניתנה לו רשות לחשוב, דברים של מצוה מותר, דברים שאינם מצוה אסור, שכתוב לא תחמוד. זה לא שלך. מה אתה לוקח את המחשבה לדברים שלא שייכים, שלא שלך. מקום העבודה נותן לך מכונית לעשות שליחויות, אז האם יש לך רשות לקחת את המכונית, המחשבה, ולסוע לים, לקחת את המחשבה לתענוג הפרטי שלך 

מחשבה סתימאה דסתימין הוא כתר, שמשם נמשך אור החכמה אבל חכמה זו אינה מתגלית במקומה, אלא אחר שהתפשטה למלכות ובמקום המלכות היא מתגלה ולא במקום אחר שהוא כתר, שנמשכת ממנה החכמה למקום החכמה ולא אתפרש כלל, שאין החכמה מתגלה כלל במקום החכמה שאין שם עדיין רצון לקבל מבחינת החוכמה, אלא שממקום העליון מעדן יוצאת התורה שהוא ז"א הנאצל מחכמה ובינה, ומקבל החכמה ממקום החכמה ודם בו אינה מתגלה אלא בגן, אלא ששפע החכמה נמשכת עד אותו מקום של חכמה תחתונה שנק מצוה שהוא מלכות, ונק מצוה ובמקום המלכות החכמה מתגלה. על כל אחד לעשות מצווה ולגלות את החכמה הזו

כלומר אע"פ שמותר לו לאדם להמשיך החכמה ממחשבה עלאה, מותר לו להמשיך משם רק דברי מצוה היי לצרכי המלכות הנק מצוה, אבל מה שאינו דרך המלכות שנק מצוה, אסור להמשיך ממחשבה עליונה וע"ז כתוב לא תחמוד. 

אסור לאדם להמשיך ולהחזיק במחשבה שלא באה לחזק עול מלכות שמים, על זה כתוב לא תחמוד, לא תחמוד מחשבות שלא שייכים לך. 

מז ובוא וראה מהו הטעם שכל הדברות שהן כנגד ז"ס תחתונות חג"ת נהי"מ יש כנגד כל ספירה מצות עשה במקום הראוי לו, ומצות לא תעשה במקום הראוי לו, כלומר מ"ע או מל"ת ואלו ג הדברות האחרונות שהן כנגד ספירות ראשונות, הן לא תעשה מכלל עשה כמו שהעמדנו בכולן, שזה מותר וזה אסור.

שמצד הס"א אסור ובדרכי הקדושה מותר, הרי שיש בכל אחת עשה ול"ת, ומשיב, משום שהם כנגד עתיקא דעתיקין היי ג"ר שחסד ורחמים גדולים שורים בו, ואינו ראוי אלא למצות עשה. ומשום שמצוה לקיימם בדרך הקדושה מדייק, שלא יפנה האדם בהם לס"א ורשם אותם ע"כ במצות לא תעשה. אולי מפני הפחד שכל טעות שלא עושים מצוות עשה, ולא נשמרים ממצוות לא תעשה, פחד מיניקת החיצונים.

מח והזהיר לבני אדם בלאו על הדיברה ההיא האחרונה שהיא כלל האחרון שבתורה, היי לא תחמוד, ומי שעובר על זה הוא כאלו עבר על כל התורה. משום שלמעלה היא ראשית הכל, כלל הכל. שהמלכות קשורה בכתר ואם האדם עובר על זה ומסיר מחשבתו מדרכי התורה, אז מתדבק בס"א בצד השקר ואז בא לידי לא תענה ברעך עד שקר כמו שמצאנו באחאב, שחמד את הכרם של נבות היזרעלי ואז העידו עליו שקר, ומזה בא האדם לעור על כל הדברות.

מט אבל כשהולך בדרכי התורה וחושב במצותיו אז מתפשטת המחשבה ההיא בכל המדרגות מצד האמת, שהוא קו אמצעי הנק אמת, צד האמונה העליונה שהיא המלכות ואז יכולה להתגלות החוכמה. יבדוק אדם אם המחשבות שלו הם בדרכי התורה, לא יפול לעבירה הכללית של לא תחמוד.

נ בוא וראה כי כל הדברות שה"ס הספירות, מעוכות סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, כי כל ספירה כלולה מע"ס ומלכות דספירה עליונה היא כתר לספירה תחתונה. ונמצא שסוף כל ספירה מעוכה בתחילת כל ספירה, כי סוף כל ספירה היא מלכות, וכן תחילת כל ספירה היא מלכות דעליון. וכן תחילתן בסופן כי תחילת כל ספירה היא כתר וסוף כל ספירה היא כתר לתחתון, והוא כדי לדעת את הקב"ה במחשבתו, בסוף, כלומר שימשיך החכמה ממחשבתו שה"ס כתר עד הסוף שהיא מלכות.

ולא להטות מחשבתו ורצונו לס"א היי לחוץ ממלכות, וכשאדם מתדבק בזה להמשיך אל המלכות, אז מתמלאים כל העולמות ברכות עליונות הנמשכות מעתיקא הסתום מכל. נעיצין פירושו תקועות ומעוכות כי על החנית מעוכה, מתרגם נעיצה.