הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 17 |השקפה|...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 17 |השקפה| מט-נא

שיר השירים מט- נא שיעור 17

הנשיקות

הנשיקה היא זיווג רוחני שמבטא את תחילת האהבה. מלמד כאן על שבע סוגי נשיקות כאשר בשיר השירים. מראה הזוהר שישנן שלוש, וכנסת ישראל היא המבקשת את הנשיקה העליונה.

מלמטה אסור לתחתון לבקש את הכל בתחילה כדי לא להראות כגרגרן, תחילת התיקון הוא הסתפקות במועט, וגם כך אעבוד את ה', אפילו אם לא יתנו מלמעלה כלום.

נשיקה נכונה, קשר של אהבה אמיתי אינו ניבנה מנתינה בלבד כפי שנהוג לחשוב, אלא כל צד נותן את חלקו ליחד, וכן משתמש עם הרצון וההשתוקקות העצמית ולא מבטל אותה, אלא מפנה אותה לנקודה המשותפת. האהבה אינה רק חסד, שהחסד הוא רק הקדמה לאהבה אמיתית, בה יש לשתף גם את הרצונות העצמיים, אלטרואיזם אינו אהבה.  

 

וישק, יעקב, לרחל, וישא, את, קולו, ויבך. שיש כאן ז' מלות, כמו בכתוב, ישקני, מנשיקות, פיהו, כי, טובים, דודיך, מייןויבך, היא בכיה של שמחת האהבה שהיא כנגד המלה מיין. שהיא אהבת דודים. דהיינו אהבה דשמאל, שה"ס יין למה יש לבכות משמחת האהבה, מעודף הרגש. בכיה היא בדרך כלל העלאת ביקוש. בכיה של שמחה היא ההשתוקקות המתפרצת בה יש הרגשת השפעה.

 

ז' מלות בכתובים של הנשיקות, להראות שהנשיקות הן בסוד שבע, דהיינו שבע ספירות, כמו שהיא, המלכות, נקראת בת שבע, כך כל דבריה הם בשבע. וע"כ כתוב, שובע שמחות את פניך וגו'. אל תקרא שובע, אלא שבע, שהן שבע שמחות. שהמלכות ה"ס שמחה, וכל דברי המלכות הם בשבע.

המלכות היא שמחה במדרגת נשמה, במדרגת חכמה היא תענוג.

 

כי מי שמבקש אינו צריך לבקש הרבה אלא מעט, כי כיון שיתחיל לתת, יקח מה שיקח. בתחילה התיקון בקטנות הוא הסתפקות במועט ורק לאחר מכן בגדלות ניתן לקבל יותר, לכן מבקש דוד המלך בתחילה רק שבתי בבית השם ולא עמידה. צריך אדם ללמוד לבקש מעט ולהיות מוכן גם לקבל הרבה. הקב"ה, מבקשים ממנו מעט והוא נותן הרבה. אברהם בקש מעט והקב"ה נתן לו הרבה. הוא בקש בן אחד, מה כתוב, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וגו'. משום שכך דרכיו של הקב"ה, וע"כ אומרת מנשיקות ולא נשיקות

 

אהבת חסד היא יותר הזדהות של העליון עם התחתון ונתינה, אך זו לא אהבה ממש. אהבה אמיתית היא דווקא מהשמאל, עם אור החוכמה, אור מטרת הבריאה. ביהדות אומרים שיש להשתמש ברצון ובהשתוקקות ולא רק עם רצון הנתינה. האהבה למטה באה דרך הכוח של האהבה למעלה

 

בוא וראה, ישראל לוקחים חלקם ושמחים באותה השמחה, מהיין הטוב המאיר והזך והשוקט ועומד על שמריו. דהיינו שהשמרים, שהם הדינים המתגלים עם החכמה, נמצאים מתחת היין ואינם מתערבים לעלות בתוך היין, שה"ס הארת החכמה. יתר העמים, כולם אינם מקבלים אלא מתוך אלו השמרים שהם מתחת היין, דהיינו הדינים כנ"ל. כך עם ישראל משתמשים במדרגה למעלה מפרסה, לשאר העמים אין ההשראה האלוקית מתורת אצילות, לאחר שהעדיפו את הארת הקליפה. לכן הגוי שבאדם שותה משמרי היין מתאוות הגוף וחושב שיש פה אהבה. השמרים הם דינים, שבתחילה לכאורה משמחים ולאחר מכן נשארים בריקנות.


שיר השירים מט- נא שיעור 17

הנשיקות

הנשיקה היא זיווג רוחני שמבטא את תחילת האהבה. מלמד כאן על שבע סוגי נשיקות כאשר בשיר השירים מראה הזוהר שינן שלוש, וכנסת ישראל שהיא הכנסת מבקשת את הנשיקה העליונה. מלמטה אסור לתחתון לבקש את הכל בתחילה כדי לא להראות כגרגרן, ואילו תחילת התיקון הוא הסתפקות במועט, וגם כך אעבוד את השם, אפילו אם לא יתנו מלמעלה כלום. 

נשיקה נכונה, קשר של אהבה אמיתי אינו ניבנה מנתינה בלבד כפי שנהוג לחשוב, אל כל צד נותן את חלקו ליחד, וכן משתמש עם הרצון וההשתוקקות העצמית ולא מבטל אותה, אלא מפנה אותה לנקודה המשותפת. האהבה אינה רק חסד, שהחסד הוא רק הקדמה לאהבה אמיתית, בא יש לשתף גם את הרצונות העצמיים, אלטרואיזם אינו אהבה.   

קעא) הכא בשיר השירים וכו': כאן בשיר השירים, בכתוב, נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות וגו' ז' נשיקות הן בשבע מדרגות שבכתוב הזה, דהיינו בז' מיני בשמים, נרד, כרכום, קנה, קנמון לבונה, מר, ואהלות. כי הנשיקות הם שבע, שמכל מדרגה נמשכת נשיקה אחת. וכן הנשיקות של יעקב, בז' מלות כלולות נשיקותיו, שכתוב, וישק, יעקב, לרחל, וישא, את, קולו, ויבך. שיש כאן ז' מלות, כמו בכתוב, ישקני, מנשיקות, פיהו, כי, טובים, דודיך, מיין. ויבך, היא בכיה של שמחת האהבה שהיא כנגד המלה מיין. שהיא אהבת דודים. דהיינו אהבה דשמאל, שה"ס יין למה יש לבכות משמחת האהבה, מעודף הרגש. בכיה היא בדרך כלל העלאת ביקוש. בכיה של שמחה היא ההשתוקקות המתפרצת בה יש הרגשת השפעה. 

קעב) לאתחזאה דנשיקין ברזא וכו': וע"כ הן ז' מלות בכתובים של הנשיקות, להראות שהנשיקות הן בסוד שבע, דהיינו שבע ספירות, כמו שהיא, המלכות, נקראת בת שבע, כך כל דבריה הם בשבע. וע"כ כתוב, שובע שמחות את פניך וגו'. אל תקרא שובע, אלא שבע, שהן שבע שמחות. שהמלכות ה"ס שמחה, וכל דברי המלכות הם בשבע מפני שעליה להתחבר לזעיר אנפין שהוא היסוד בחינת שש. המלכות היא שמחה במדרגת נשמה, במדרגת חכמה היא תענוג

קעג) בכל נשיקין דרחימו וכו': בכל נשיקות האהבה, אין נשיקות כאלו שכנסת ישראל, שהיא המלכות, העירה כאן, בכתוב, ישקני מנשיקות פיהו, ואע"פ שהן ז' נשיקות, כמו שאמרנו, נראו כאן ג' נשיקות, שהן ג' נשיקות הנראות בכתוב, ישקני, היא נשיקה א'. מנשיקות הן שתים, הרי שלש

קעד) והשתא איהי תבעת וכו': ועתה היא דורשת מנשיקות אלו הג'. ומה שאומרת מנשיקות שמשמע שהיא נשיקה אחת, שכתוב מנשיקות, ולא כתוב נשיקות. כי נשיקות הן שתים, ומנשיקות, אינה אלא אחת מהן, ומשיב. ודאי צריך לומר מנשיקות, כי מי שמבקש אינו צריך לבקש הרבה אלא מעט, כי כיון שיתחיל לתת, יקח מה שיקח בתחילה התיקון בקטנות הוא הסתפקות במועט ורק לאחר מכן בגדלות ניתן לקבל יותר, לכן מבקש בתחילה רק שבתי בבית השם ולא עמידה. צריך אדם ללמוד לבקש מעט ולהיות מוכן גם לקבל הרבה. הקב"ה, מבקשים ממנו מעט והוא נותן הרבה. אברהם בקש מעט והקב"ה נתן לו הרבה. הוא בקש בן אחד, מה כתוב, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וגו'. משום שכך דרכיו של הקב"ה, וע"כ אומרת מנשיקות ולא נשיקות

ד' רוחין מתחברן כחדא בנשיקין

קעה) ישקני דביקו דרחימו וכו': ישקני, פירושו דבקות האהבה רוח ברוח. כי ד' רוחות מתחברים בנשיקות ונעשו כאחד, כי זה נותן רוח מפיו לחבירו, ולוקח רוח מפיו של חברו המתדבק בו. נמצא שיש לו רוח שלו ורוח של חברו, הרי שני רוחות. וחברו גם כן יש לו ב' רוחות. נמצא שבנשיקות האלו, מתחברים ד' רוחות יחד.
פירוש. הרוח של ז"א ה"ס אור החסדים, והרוח של המלכות ה"ס הארת החכמה, וכשמתדבקים זב"ז בסוד הנשיקות, והרוח של ז"א נתדבק במלכות, והרוח של המלכות נתדבק בז"א, נמצא שז"א כלול מב' רוחות שלו ושל המלכות, שהם חסדים וחכמה, והמלכות כלולה מב' רוחות, שלה ושל ז"א, שהם חכמה וחסדים. וכולם כלולים יחד. שז"ס מארבע הרוחות בואי הרוח אפשר לומר שארבע זה סוד שלמות של שם הויה ואותו רוח שבא מלמעלה בא למקום היחד, ומקום היחד מורכב מארבע, ממה שכל אחד נותן וממה שכל אחד מתכלל מהשני

קעו) מנשיקות פיהו מאינון וכו': מנשיקות פיהו, פירושו, מאלו הנשיקות העליונות שהיה נושק מקודם לכן. כי מנשיקות מורה השואה למקודם לכן. כי אהבת דודים, אינה אלא מתוך הנשיקות של הרוח העליון שהוא ז"א, לתחתון. שהוא המלכות.
פירוש. אהבה סתם היא אהבת חסד, והיא בחינת ז"א בלבד שה"ס ימין. אבל עדיין לא, כמו אהבת העליון לפני שהתחתון שותף אהבת דודים, פירושה התכללות חכמה בחסדים, וזה לא יצוייר אלא ע"י דבקות רוח ז"א שהוא חסד, ברוח המלכות שהיא חכמה שזו הקדמה לאהבת דודים. ואהבה זו נמשכת בעיקרה משמאל, שה"ס הארת החכמה הנמשכת מקו שמאל. המכונה יין אהבת חסד היא יותר הזדהות של העליון עם התחתון ונתינה, אך זו לא אהבה ממש. אהבה אמיתית היא דווקא מהשמאל, עם אור החוכמה, אור מטרת הבריאה. ביהדות אומרים שיש להשתמש ברצון ובהשתוקקות ולא רק עם רצון הנתינה. 

קעז) פיהו ולא כתיב וכו': כתוב, מנשיקות פיהו, ולא כתוב פיו, מהו פיהו. ומשיב, אלא היא הזמנה לעולם הבא, שהוא בינה. שהוא מלך שכל השלום הוא שלו. כי שורש הקו האמצעי העושה שלום בין ימין לשמאל הוא בבינה, וכן שורש היסוד העושה שלום בין ז"א למלכות הוא בבינה, וע"כ כל השלום שלו. וזה הוא תוספת ה' שנתוסף על המלה פיו, הרומזת על בינה, שהיא ה' ראשונה דהוי"ה. משום שכל אהבת העולם התחתון, שהוא מלכות, אינה אלא להתחבר בעולם העליון, שהוא עולם הבא, דהיינו בבינה. וע"כ מעורר העולם התחתון כל התשבחות לעולם העליון האהבה למטה באה דרך הכוח של האהבה למעלה 

קעח) כי טובים דליקו וכו': כי טובים דודיך מיין. כי טובים, פירושו ההדלקה וההתנוצצות של הנרות העליונים, שהם הספירות של ז"א, הם טובים, כי כל הנרות מתתקנים ודולקים ומאירים כראוי הנר הוא הרצון למטה שדולק כאשר יש בו חיבור לעליון. וזה הוא דודיך, הם הנרות הקדושים האהובים העליונים, שהם ספירות דז"א, כולם מאירים ומתנוצצים באור ובהתנוצצות, דהיינו באור ישר ואו"ח, כראוי. מיין, היינו משמחת היין הטוב העליון שהוא הארת החכמה שבקו שמאל של הבינה, המאיר פנים, בסוד חכמת אדם תאיר פניו, ונותן שמחה ללב, שה"ס ל"ב נתיבות החכמה, וכל העולמות, כל אחד לפי חלקו, שמחים באותה השמחה. כאשר מאירה החכמה מקו שמאל מתוך היין, מתוך הבינה העליונה, שנוזל מהלבנון, זוהי קבלת שמחה. נתינת החכמה למדרגה היא האהבה.

קעט) ת"ח ישראל נטלין וכו': בוא וראה, ישראל לוקחים חלקם ושמחים באותה השמחה, מהיין הטוב המאיר והזך והשוקט ועומד על שמריו. דהיינו שהשמרים, שהם הדינים המתגלים עם החכמה, נמצאים מתחת היין ואינם מתערבים לעלות בתוך היין, שה"ס הארת החכמה. יתר העמים, כולם אינם מקבלים אלא מתוך אלו השמרים שהם מתחת היין, דהיינו הדינים כנ"ל כך עם ישראל משתמשים במדרגה למעלה מפרסה, לשאר העמים אין ההשראה האלוקית מתורת אצילות, לאחר שהעדיפו את הארת הקליפה. לכן הגוי שבאדם שותה משמרי היין מתאוות הגוף וחושב שיש פה אהבה. השמרים הם דינים, שבתחילה לכאורה משמחים ולאחר מכן נשארים בריקנות. 

קפ) וע"ד זמין קב"ה וכו': וע"כ עתיד הקב"ה לעשות להם משתה שמרים. כי אלו השמרים הם שמרי היין, שכולם הם חלקם של יתר העמים. וע"כ ישראל, השמחה שלהם היא ביין המשומר היוצא מעולם הבא, דהיינו מקו שמאל דבינה, שהוא משומר בענביו. ואין בהם אחיזה לדינים. שזו היא כל השלמות המקווה.

בגמר תיקון נוכל לשתות מהיין המשומר, ונאכל את שור הבר שגם הוא קו שמאל. כיום הוא בחינת שור מועד, ואז יהיה כשר.

אין תגובות

להגיב