זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 34 |השקפה| ק-קב

שיר השירים ק- קב שיעור 34

למה בחר ה' בדוד

האדם הוא עולם קטן, ודוד המלך זו נקודה נפשית אצל כל אחד. התכונות המיוחדות של דוד המלך אמורות להביא כל אחד שעושה את העבודה הנפשית אל חדרי המלך. על האדם לעבוד כמו דוד על ביטול הגאווה שבאה לידי ביטוי בשבח השם גם כאשר קשה, וביטול האנוכיות כלומר הליכה במדבר במקום שאין אור/שפע.

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו. כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. בוא וראה, דוד המלך, בחר בו הקב"ה, יותר מכל המלכים שבעולם. כמו שנאמר, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל. שואל, מהו הטעם מה כל כך מיוחד בדוד שנבחר.

ומשיב, משום שדוד, מיום שהלך אחרי הצאן במדבר, היה מסתכל שם במדבר במעשה אומנותו של הקב"ה, והיה משבח ואומר, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'. מנהיגי האמת של עם ישראל היו רועי צאן, וכאן ניתן היה לבחון את התכונה הנפשית שלהם. זאת בניגוד אצל פרעה שבז לרועי צאן. דוד ביטל את גאוותו בכך ששיבח את הבורא, ואת האנוכיות שלו שהלך אחרי הצאן.

במדבר, למרות שלא זוכים לשום מים, נשאר דבוק בהשם יתברך, זאת עבודת ההתמסרות הנדרשת. אדם ראשון נתן שבעים שנה מחייו לנקודה הנפשית שנקראת דוד המלך כדי שישלים את תיקונו.

היה דוד משבח בלילה, כלומר גם בזמן הסתרה, וגם כאשר נרדף ורצו להרוג אותו, לא הפסיק מלשבח את הבורא. הגאווה מפריעה לאדם להסתכל באמת ולחיות אותה, מחפש קיצורי דרך במיסטיקה ולכן אינו יכול לתקן. דוד היה בורח מפני חותנו, ובכל הצרות שהיו לו, היה משבח ומתפלל לפני הקב"ה. ועתה בהיותו במדבר יהודה, ששאול המלך היה רודף אחריו, היה אומר שירה, שכתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. במקום שהיו רודפים אחריו.

אומר דוד, אלקי"ם אל"י את"ה. אשחרך, היינו שאבקר אצלך בכל יום תמיד, שלא אחכה שתקרא לי, אלא אקום מוקדם כאשר מגיע החיסרון, השחר, ובכל מקרה אעבוד את השם.

צמאה לך נפשי: היינו, כמי שצמא לשתות, כך גם אני, נפשי צמאה לך, כמה לך בשרי, שהנפש והבשר יהיו דבקים בך. בארץ ציה ועיף בלי מים. מהו בלי מים, הוא, שאין שם אור תורה והארת האור העליון. אומר דוד גם כאשר אינני מקבל את האור, את המתנה, אני שואף להיתדבק בך, בנותן המתנה.

דוד לא מחפש את התורה לתענוג אישי, שהמדבר הוא בחינה של מקום ללא לתענוג, אלא מחזיק בתורה כדי לעשות רצון השם

אדם הראשון זכה לראות את כל הדורות אחריו,  כיון שהגיע למלך דוד, ראה אותו שאין לו חיים כלל. אמר לפני הקב"ה מי הוא זה, שאיני רואה בשבילו חיים. עד שאמר לו הקב"ה, שהוא דוד המלך. כיון שראה כך אדם הראשון, נתן לו ע' שנים משנותיו. והם ע' שנים של חיי דוד המלך.  לאחר החטא נאמר ביום אכלך ממנו מות תמות שאסור לקבל אור במלכות לפני התיקונים שיש לעשות. ויומו של הקב"ה הוא אלף שנים. כמ"ש חז"ל. וע"כ היה לו לחיות אלף שנים, ולא חי אלא תשע מאות ושלשים שנה, מפני שנתן ע' שנים לדוד המלך. רצה דוד להביא לגמר תיקון, אך היה עסוק במלחמות ומסר התפקיד לגמר תיקון לשלמה.

שיר השירים ק- קב שיעור 34

למה בחר ה' בדוד

האדם הוא עולם קטן, ודוד המלך זו נקודה נפשית אצל כל אחד. התכונות המיוחדות של דוד המלך אמורות להביא כל אחד שעושה את העבודה הנפשית אל חדרי המלך. על האדם לעבוד כמו דוד על ביטול הגאווה שבאה לידי ביטוי בשבח השם גם כאשר קשה, וביטול האנוכיות כלומר הליכה במדבר במקום שאין אור/שפע.

של) פתח ואמר משכני וגו': פו"א, משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו. כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. בוא וראה, דוד המלך, בחר בו הקב"ה, יותר מכל המלכים שבעולם. כמו שנאמר, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל. שואל, מהו הטעם מה כל כך מיוחד בדוד שנבחר.

שלא) בגין דדוד מן וכו': ומשיב, משום שדוד, מיום שהלך אחרי הצאן במדבר, היה מסתכל שם במדבר במעשה אומנותו של הקב"ה, והיה משבח ואומר, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'. מנהיגי האמת של עם ישראל היו רועי צאן, וכאן ניתן היה לבחון את התכונה הנפשית שלהם. זאת בניגוד אצל פרעה שבז לרועי צאן. דוד ביטל את גאוותו בכך ששיבח את הבורא, ואת האנוכיות שלו שהלך אחרי הצאן.

במדבר, למרות שלא זוכים לשום מים, נשאר דבוק בהשם יתברך, זאת עבודת ההתמסרות הנדרשת. אדם ראשון נתן שבעים שנה מחייו לנקודה הנפשית שנקראת דוד המלך כדי שישלים את תיקונו.

שלב) מ"ט בגין דהא וכו': מהו הטעם שאמר זה. הוא משום שבלילה, כל בני העולם שוכבים ישנים על מטותיהם, והוא היה יושב במדבר, והיה מסתכל בשמים, בלבנה, בכוכבים, ובמזלות, ובמעשי השמים, והיה אומר, כי אראה שמיך וגו'. וכתוב, ה' אדוננו מה אדיר שמך וגו', והיה ירא תמיד, ומשבח ומרומם להקב"ה.  היה משבח בלילה, כלומר גם בזמן הסתרה, וגם כאשר נרדף ורצו להרוג אותו, לא הפסיק מלשבח את הבורא. הגאווה מפריעה לאדם להסתכל באמת ולחיות אותה, מחפש קיצורי דרך במיסטיקה ולכן אינו יכול לתקן.

שלג) לבתר הוה עריק וכו': אח"כ היה בורח מפני חותנו, ובכל הצרות שהיו לו, היה משבח ומתפלל לפני הקב"ה. ועתה בהיותו במדבר יהודה, ששאול המלך היה רודף אחריו, היה אומר שירה, שכתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. במקום שהיו רודפים אחריו.

שלד) ומה אמר, אלקים וגו': ומה אמר, אלקים אלי אתה אשחרך וגו'. אלקים אלי אתה, הם ג' שמות, אלקים, זו היא מדרגתו של דוד, שהיא ספירת המלכות. אלי, זה הוא ראש, שספירה זו עומדת עליו, והוא עמוד אחד שכל העולם, שהוא מלכות, עומד עליו, שכתוב, וצדיק יסוד עולם, דהיינו יסוד דז"א. אתה, זה הוא ימין עליון דהיינו חסד דז"א, שכתוב, אתה כהן לעולם. שאתה, פירושו חסד דז"א, שנקרא כהן. וע"כ ג' מדרגות כאן, אלקי"ם אל"י את"ה. אשחרך, היינו שאבקר אצלך בכל יום תמיד שלא אחכה שתקרא לי, אלא אקום מוקדם כאשר מגיע החיסרון, השחר, ובכל מקרה אעבוד את השם.

שלה) צמאה לך נפשי: היינו, כמי שצמא לשתות, כך גם אני, נפשי צמאה לך, כמה לך בשרי, שהנפש והבשר יהיו דבקים בך. בארץ ציה ועיף בלי מים. מהו בלי מים, הוא, שאין שם אור תורה והארת האור העליון. אומר דוד גם כאשר אינני מקבל את האור, את המתנה, אני שואף להיתדבק בך, בנותן המתנה. 

שלו) כן בקדש חזיתיך וכו': שואל, מהו הטעם של הכתוב הזה. ומשיב, אלא כן בקדש חזיתיך, פירושו, אע"פ שאני במדבר הזה, במקום שהוא כך, שאין שם אור תורה ואור עליון, אני רואה אותך להתדבק בך, וחושק אליך לראות עוזך וכבודך. וזה הוא כש"כ, משכני אחריך נרוצה, שפירושו, בשעה שתמשכני אחריך, כולנו נרצה להיות עמך. כי נרוצה, הוא לשון רצון, כנ"ל. דוד לא מחפש את התורה לתענוג אישי, שהמדבר הוא בחינה של מקום ללא לתענוג, אלא מחזיק בתורה כדי לעשות רצון השם

שלז) הביאני המלך חדריו: אלו הם חדרי גן עדן. שלמדנו, כשברא הקב"ה את אדם הראשון, לקחו מעפר בית המקדש, ומשם נברא. ונפח באפיו נשמת חיים, ומשם פתח לו פתח גן העדן, והכניסו בע' חדרים והיכלות קדושים, ועשה לו עשר חופות, כעין אלו החופות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן. והמלאכים העליונים היו רוקדים לפניו. והיתה שם שמחה.

שלח) ותמן אעבר קב"ה וכו': ושם העביר הקב"ה לפניו, הרוחות והנשמות העתידים והנועדים להיות בבני אדם שיצאו ממנו.

שלט) כיון דמטא למלך וכו': כיון שהגיע למלך דוד, ראה אותו שאין לו חיים כלל. אמר לפני הקב"ה מי הוא זה, שאיני רואה בשבילו חיים. עד שאמר לו הקב"ה, שהוא דוד המלך. כיון שראה כך אדם הראשון, נתן לו ע' שנים משנותיו. והם ע' שנים של חיי דוד המלך נתן לו את בחינת ז"ת. וכל אבר ואבר מכל אבריו של אדם הראשון נתן לו חיים משלו, וחסרו מאדם הראשון ע' שנה מאלו אלף השנים שהיו לו לחיות. פירוש. כי נאמר ביום אכלך ממנו מות תמות שאסור לקבל אור במלכות לפני התיקונים שיש לעשות. ויומו של הקב"ה הוא אלף שנים. כמ"ש חז"ל. וע"כ היה לו לחיות אלף שנים, ולא חי אלא תשע מאות ושלשים שנה, מפני שנתן ע' שנים לדוד המלך. רצה דוד להביא לגמר תיקון, אך היה עסוק במלחמות ומסר התפקיד לגמר תיקון לשלמה. 

שמ) כתיב משכני אחריך וכו': כתוב, משכני אחריך נרוצה. היינו כי אותיות השם הקדוש היו חקוקות למעלה בז"א, ולמטה במלכות. ובשעה שהאותיות האלו, של המלכות, היו בולטות ועולות אל האותיות האחרות, של ז"א, כל אלו המחנות הקדושים של המלכות, היו נוסעים במסעיהם באימה ובבושה. משום שאין להן עזות, כלפי האותיות העליונות מפני שההשתוקקות היתה יותר גדולה מהחסדים. בושה היא לקבל את החכמה בלי חסדים, שאז זו חוצפה לבקש את האור, לבקש את המתנה ולא את הקשר לנותן המתנה.

שמא) מהכא, כל אינון וכו': מכאן נשמע, שכל אלו בני העולם שאין להם בושה, אין להם חלק לעולם הבא. כל אלו עזי המצח שהיו בהם בישראל, כשהיו מסתכלים באותיות השם הקדוש שבציץ נזר הקדש של הכהן הגדול, היו נשברים לבבותיהם, ומסתכלים במעשיהם אם הם טובים, משום שהציץ על אות ונס היה עומד, שכל מי שהסתכל בו, היה מתבייש ממעשיו.

שמב) אתוון דרזא דשמא וכו': האותיות של השם הקדוש הויה, שהיה חקוק על הציץ, היו מאירות ובולטות ונוצצות. כל מי שהסתכל באותה התנוצצות, היה רואה האותיות כשהן בולטות, ופניו נופלים מאימת אדונו, ומשבר לבו לפני הקב"ה.