זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 36 |השקפה| קו-קח

זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 36 |השקפה| קו-קח

שיר השירים קו- קח שיעור 36

הקטורת

כיום כשעדין לא נבנה בית המקדש, אין אפשרות להעלות את הקטורת, לכן אומרים בתפילה פעמים ביום את פיטום הקטורת שיש לאומרה בכוונה הראויה. קטורת לשון קשר, אשר קושרת קשרים למעלה ולמטה ומאפשרת לאדם להתקרב עם הנקודה הפנימית להשם.

עבודת השם החיצונית היא כנגד המזבח החיצון שבו שוחטים זבחים. העבודה הנפשית הפנימית היא כנגד מזבח הזהב הפנימי, בו עקוד הס"א ואותו מעלים, לכן נקרא גם כן מזבח, למרות שלא נראה בחיצוניות.

ישנה הבחנה בין פעולה חיצונית לכוונה פנימית. מצד הטבע הרגיל האדם חיצוני שכן טבע לב האדם רע מנעוריו, ומחפש תמיד מה צריך לעשות. אך נכון הוא שישאל עצמו למה יכוון בפנימיות לצורך קשר עם הבורא, ולא לקחת גם את הכוונה הפנימית כשפחה לגשמיות. מקטירים קטורת על המזבח החיצוני במקום על מזבח הזהב הפנימי.

עבודת הקטורת חייבת להיות מדויקת, שהרי כתוב על סממני הקטורת, אם חיסר אחד מסממניה חייב מיתה. תורת הקבלה מדויקת להפליא, ומפעימה את האדם לפעול לפי החוקים העליונים.

בנוסף לעבודה הפנימית החשובה, עדיין נדרשת גם עבודה חיצונית, שבה ישנם ניצוצות של קדושה. חיצוניות התורה לא יכולה להיות מובנת בלי לימוד הפנימיות. 

 

ומשום שהקטורת חביבה כל כך אין אותו המזבח הפנימי, שמקריבים עליו את הקטורת, עומד, אלא בפנים בית המקדש, כי זה הוא מזבח, שהברכות נמצאות בו. וע"כ הוא מכוסה מן העין, שהוא עומד בפנים בתוך ליבו של האדם.

 

כתוב באהרן. ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'. כי קשר את מלאך המות שלא יוכל לשלוט כלל, ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים מעשה הקטורת בכוונה וברצון הלב, אין המות שולט באותו מקום, ולא יהיו נזוקים, ולא יוכלו עכו"ם ולא שאר המדרגות האחרות להתקרב אליהם. צריך האדם להקריב את הרצונות הפרטיים שלו לטובת השם. הנשמה נצחית, והמוות נוגע רק בחיצוניות, לכן העלאת קטורת עם כוונה ראויה מסלקת את החיצונים.

 

כתוב ביעקב. וישת לו עדרים לבדו. מכאן נשמע, שבירר הפסולת מן המקדש, כדי לא להיות מעורב עם אומות העולם, ושם חלקו לבדו עם כל המרכבות הראויות לו לסוד האמונה הקדושה, שהיא המלכות. ולא שתם על צאן לבן, ששם חלק שאר העמים בלבדם, שלא יתערבו עם האמונה הקדושה. הצאן המקושרות, פירושו, אלו המתקשרות בקשר אחד, שאינם מתערבים עם יתר העמים, ואינם מתקשרים עמהם לעולם. בקדושה אל לו לאדם לערב את הרצונות האמתיים שלו עם הרצונות לקבל הגויים שבנפשו.

 

וכל המחנות האלו של יתר העמים, כולם מתפזרים ומתחלקים זה מן זה. וע"כ נקראים ישראל, גוי אחד. כי הם ביחוד וקשר אחד, וע"כ נקראים הצאן המקושרות, מה שאין כן ליתר העמים. כך קיבלו את התורה בלב אחד, וכך צריך האדם להפסיק לחיות את הרגע, את רצון הגוף, אלא להיות אחד. הגויים אינם רוצים את המספר 13 הוא גימטרייה אחד. יהודי מחפש את נקודת הקשר, בה כל פרט בא לתת ליחד את הנקודה הייחודית שלו.

 

קטורת אסור להקטיר זולת במזבח. ולא בכלי אחר, זולת במחתה. מי שהדין רודף אחריו, צריך לקטורת הזו, ולשוב לפני אדונו, כי היא עזרה להסיר הדינים ממנו. על האדם לעשות את עבודת ההתבוננות הפנימית, מפני שהרהורי עבירה קשים לתיקון מהעבירה. יש להפעיל את הלב עם כוח החסד והדמיון כדי להגיע לנקודת חיבור נפשית ודרכה להתחבר.


שיר השירים קו- קח שיעור 36

הקטורת

כיום כשעדין לא נבנה בית המקדש, אין אפשרות להעלות את הקטורת, לכן אומרים בתפילה פעמים ביום את פיטום הקטורת שיש לאומרה בכוונה הראויה. קטורת לשון קשר, אשר קושרת קשרים למעלה ולמטה ומאפשרת לאדם להתקרב עם הנקודה הפנימית להשם.

עבודת השם החיצונית היא כנגד המזבח החיצון שבו שוחטים זבחים. העבודה הנפשית הפנימית היא כנגד מזבח הזהב הפנימי, בו עקוד הס"א ואותו מעלים, לכן נקרא גם כן מזבח, למרות שלא נראה בחיצוניות. 

ישנה הבחנה בין פעולה חיצונית לכוונה פנימית. מצד הטבע הרגיל האדם חיצוני שכן טבע לב האדם רע מנעוריו, ומחפש תמיד מה צריך לעשות. אך נכון הוא שישאל עצמו למה יכוון בפנימיות לצורך קשר עם הבורא, ולא לקחת גם את הכוונה הפנימית כשפחה לגשמיות. מקטירים קטורת על המזבח החיצוני במקום על מזבח הזהב הפנימי.

עבודת הקטורת חייבת להיות מדויקת, שהרי כתוב על סממני הקטורת, אם חיסר אחד מסממניה חייב מיתה. תורת הקבלה מדויקת להפליא, ומפעימה את האדם לפעול לפי החוקים העליונים. 

בנוסף לעבודה הפנימית החשובה, עדיין נדרשת גם עבודה חיצונית, שבה ישנם ניצוצות של קדושה. חיצוניות התורה לא יכולה להיות מובנת בלי לימוד הפנימיות.  

שנג) ובגין דחביבא כ"כ וכו': ומשום שהקטורת חביבה כל כך אין אותו המזבח הפנימי, שמקריבים עליו את הקטורת, עומד, אלא בפנים בית המקדש, כי זה הוא מזבח, שהברכות נמצאות בו. וע"כ הוא מכוסה מן העין, שהוא עומד בפנים בתוך ליבו של האדם

שנד) מה כתיב באהרן וכו': מה כתוב באהרן. ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'. כי קשר את מלאך המות שלא יוכל לשלוט כלל, ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים מעשה הקטורת בכוונה וברצון הלב, אין המות שולט באותו מקום, ולא יהיו נזוקים, ולא יוכלו עכו"ם ולא שאר המדרגות האחרות להתקרב אליהם. צריך האדם להקריב את הרצונות הפרטיים שלו לטובת השם. הנשמה נצחית, והמוות נוגע רק בחיצוניות, לכן העלאת קטורת עם כוונה ראויה מסלקת את החיצונים. 

שנה) מה כתיב ביעקב וכו': מת כתוב ביעקב. וישת לו עדרים לבדו. מכאן נשמע, שבירר הפסולת מן המקדש כדי לא להיות מעורב עם אומות העולם, ושם חלקו לבדו עם כל המרכבות הראויות לו לסוד האמונה הקדושה, שהיא המלכות. ולא שתם על צאן לבן, ששם חלק שאר העמים בלבדם, שלא יתערבו עם האמונה הקדושה. הצאן המקושרות, פירושו, אלו המתקשרות בקשר אחד, שאינם מתערבים עם יתר העמים, ואינם מתקשרים עמהם לעולם. בקדושה אל לו לאדם לערב את הרצונות האמיתיים שלו עם הרצונות לקבל הגויים שבנפשו.

שנו) כגוונא דא קטורת וכו': כעין זה היא הקטורת. כי בקטורת ההיא, כל המרכבות הקדושות של סוד האמונה, שהיא המלכות, היו מתקשרות בה, וכל האיברים, דהיינו הספירות, העליונים והתחתונים, של ז"א ושל מלכות, כולם מתקשרים אלו באלו, כי המרכבות הקדושות שלמטה היו מתקרבים ומתקשרים אלו באלו, שיהיו כולם ביחוד אחד, ולעלות ביחוד, למעלה, לז"א, כראוי. כך עשה יעקב, וכך עושים את ההפרדה בין טומאה לקדושה בפיטום הקטורת

שנז) וכל אינון משריין וכו': וכל המחנות האלו של יתר העמים, כולם מתפזרים ומתחלקים זה מן זה. וע"כ נקראים ישראל, גוי אחד. כי הם ביחוד וקשר אחד, וע"כ נקראים הצאן המקושרות, מה שאין כן ליתר העמים. כך קיבלו את התורה בלב אחד, וכך צריך האדם להפסיק לחיות את הרגע, את רצון הגוף, אלא להיות אחד. הגויים אינם רוצים את המספר 13 הוא גימטרייה אחד. יהודי מחפש את נקודת הקשר, בה כל פרט בא לתת ליחד את הנקודה הייחודית שלו

שנח) קטורת אסור לאקטרא וכו': קטורת אסור להקטיר זולת במזבח. ולא בכלי אחר, זולת במחתה. מי שהדין רודף אחריו, צריך לקטורת הזו, ולשוב לפני אדונו, כי היא עזרה להסיר הדינים ממנו על האדם לעשות את עבודת ההתבוננות הפנימית, מפני שהרהורי עבירה קשים לתיקון מהעבירה. יש להפעיל את הלב עם כוח החסד והדמיון כדי להגיע לנקודת חיבור נפשית ודרכה להתחבר

שנט) ובהאי ודאי מסתלקין וכו': ובזה מסתלקים ממנו הדינים בודאי, אם הוא רגיל בזה, להזכיר הקטורת ב' פעמים בכל יום, בבוקר ובערב. שכתוב, והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר. וכתוב, ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו'. וזה הוא קיומו של העולם שלמטה, ושל העולם שלמעלה.

שס) בההוא אתר דלא וכו': במקום זה שאינו נזכר בכל יום מעשה הקטורת, דינים שלמעלה שורים עליו, ומגפה רבה בו, ועמים אחרים שולטים עליו עבודת הקטורת היא פנימית, ומי שלא עושה עבודה פנימית שולטים בו הדינים. משום שכתוב, קטרת תמיד לפני ה' לדורותיכם. היא עומדת תמיד לפני ה', יותר מכל העבודות האחרות.
פירוש המאמר. יש ריח העולה מבשמים מאליו, מפני שקו השמאל שממנו נמשכת הארת החכמה הנקראת ריח, הוא כבר מתוקן מיחוד ימין ושמאל, וע"כ הבשמים הנמשכים מהם מעלים ריח מאליהם בלי תקון האש. ויש ריח העולה מן הבשמים רק ע"י תקון האש, שה"ס הקטורת, והוא מפני שהבשמים נמשכים מקו שמאל שאינו מתוקן בימין, וע"כ צריכים לתקון האש, שה"ס הדינים שבמסך דחירק דקו האמצעי הממעטים הג"ר דחכמה, שיש בשמאל בלי ימין, ומיחדים אותו עם הימין. צריכים את ההפסק של המנעולא, דין כנגד דין של אותו קו שמאל
וז"ש (באות שמ"ג), כל מאן דארח בההוא תננא וכו' מההוא מעלה עשן, כי העשן העולה הוא משריפת ג"ר דשמאל בלי ימין כנ"ל מכח הדינין שבמסך דחירק, וע"כ מי שמריח בו בתקון הזה, הוה מברר לביה בברירו ונהירו בחדוא ורעותא למפלח למאריה, דהיינו שהיה מברר לעבוד לאדונו בשמחה ע"י גילוי הו"ק דחכמה ששם השמחה והרצון, ואעבר מניה זוהמא וטנופא דיצר הרע, שהיצה"ר לא יוכל עוד להכשילו להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה, שה"ס ג"ר דשמאל, כי כבר נשרפו כליל. וז"ש (באות שמ"ה) וקיימא לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא, כי הכשפים וכל הס"א נמשכים מג"ר דשמאל מכח החכמה שרוצים למשוך ממעלה למטה, וכיון שע"י הקטורת נשרפים ג"ר דשמאל נמצאים הכשפים והס"א בטלים. וז"ש (באות שמ"ז), ויסלק מותנא מניה ומכל עלמא וכו'. כי ע"י המשכת ג"ר דשמאל נגלית מדת הדין דמנעולא, שממנה נמשך המות לכל העולם (כמ"ש בזהר ויצא דף י"ז ד"ה וצריך ע"ש), וכיון שמעשה הקטורת מבטל את הג"ר דשמאל, נמצא מבטל גם המות לפי שיעור התקון, לו ולכל העולם.
וז"ש (באות שמ"ח), בההוא קטורת וכו' כהנא הוה חמי אתוון דרזא דשמא קדישא פרישן באוירא, היינו שהיה מתגלה מבחינת היחוד דימין ושמאל השמות המאירים בהארת ו"ק דחכמה המכונים אויר. דהיינו קומת רוח. שהיא נשארה, אחר שריפת הג"ר דשמאל. כנ"ל. וסלקין לעילא בההוא עמודא, דהיינו שהיו מאירים ממטה למעלה. ולא ממעלה למטה. וז"ש, ובההוא קטורת הוה מתקשרי קשורין עלאין, דהיינו הכחות של ימין ושמאל שלמעלה היו מתקשרים ומתאחדים זה בזה. ושייפין נחתין לאמשכא לדרגא דלתתא לעילא שספירות ז"א יורדות ונמשכות באורותיהן אל המלכות, שהיא מדרגה מאירה ממטה למעלה. כלומר כי אורות ז"א נמשכים בסוד אור זכר ממעלה למטה, וע"כ אין הארת החכמה יכולה להתגלות בז"א עצמו, להיותה מאירה רק ממטה למעלה, וע"כ צריכה לרדת למלכות ולהתגלות שם, שהיא המדרגה המאירה ממטה למעלה.
ויש הפרש בין הקטורת לקרבנות. כי בקרבנות, בתחילת הזווג והשפעת השמאל מז"א למלכות מתגלות ג"ר דשמאל, כי אי אפשר שיתגלו ו"ק בלי ג"ר, אלא שתיכף נעלמים, ולא נשאר אלא ו"ק דחכמה. אמנם גילוי ג"ר אלו של תחילת הזווג אע"פ שנסתלק, מספיק להאיר הארה מועטת אל הסטרא אחרא, שאינה ניזונה אלא מג"ר דשמאל. אלא שהיא הארה מועטת מאד, שאינה מזיקה לקדושה. מה שאין כן במעשה הקטורת, שכל עיקרה לא באה אלא לשרוף הג"ר דשמאל, נמצא שאין לסטרא אחרא שום חלק בה. ואדרבה היא בורחת כדי שלא תתבטל לגמרי. וז"'ש (באות שנ"ב) ולית בה חולקא כבשאר קורבנין ועלוון בגין דבשאר קורבנין לכלא אית חולקא וכו', כי בכל הקרבנות יש חלק לכל, דהיינו אפילו לסטרא אחרא, כנ"ל. בקטורת לא מתקשר ומתקרב בר קב"ה בלחודוי, כי כולה לא באה אלא לשריפת ג"ר דשמאל ולבטל הס"א, ולקיום ו"ק דשמאל, שהוא תקון קב"ה בלחודוי, שה"ס הקו האמצעי, כדי לקיים הארת שניהם, של ימין ושל שמאל. וכל סטרין בישין ערקין וכו', מחמת הפחד שלא יתבטלו לגמרי.

אין תגובות

להגיב