תיקוני הזוהר שיעור 36 – הקדמה -עמוד מד-מה
מרכבות יחזקאל שעור 36
קום יחזקאל הנביא, לגלות אותם המראות לפני השכינה, אשר נאמר בהם ודמות החיות מראיהם כגחלי אש. בנקודות של התורה. והטעמים של התורה. כי על אותיות התורה נאמר, ודמות החיות. מראיהם כגחלי אש אלו הם נקודות. בוערות כמראה הלפידים, הם טעמים.
אין מגדירים את האדם כרצון, אלא להתייחסות שלו לכלל בו הוא מצוי. ובכך נבחן האדם, מה הוא מכוון להשפיע ולקבל מהכלל מהיחד.
מכאן שדרך הגדרת הכלי ניתן לדייק מהו אובייקטיבי ומה סובייקטיבי. אובייקטיבי לפי התפיסה הגשמית, הוא מה שניתן לחלוק את הידע לגביו עם אחרים, כאילו עובדה העומדת מצד עצמה. אך רק העולם הפיסי ניתן למדידה, מפני שהתודעה הגשמית מובנית בכל אדם.
אך כאשר מדובר על עולם הרגשות, לא תמיד ישנה בדיקה אלא ע"י הסתברות. הרגש אינו חומר גשמי גס, אלא עדין יותר, ויש לבדוק פעמים רבות ולא תמיד התוצאה זהה.
הבדיקה של עולם הרגשות והבחינה שלהם על פי החוקים המדויקים של חכמת הקבלה, היא הנכונה ובה יש לעסוק כדי להגיע לקשר ראוי עם הבורא, אך בתנאי שכל בדיקה עומדת בחוקים של הרצון בעליון בלבד, חוקים הנלמדים בתורת הקבלה, שוודאי עומדת מעל המדע החיצוני המוגבל לתופעות גשמיות משתנות.
מנגינה שונה שנותנים בדיבור בטעמים של הנקודות קובעות את המובן מפי המדבר והוא כמו נגון של הטעמים, המהפכים את המלים שהן אותיות מנוקדות מקצה אל הקצה, כי יש הבדל אם אומרים מלה בנחותא, ואם אומרים אותה המלה בלשון שאלה ותמיהא, יכול להיות בה מובן הפוך. כי המלים אין להן שום עמידה והוראה לפי עצמן רק לפי הנגון שהוא הטעמים שלהן.
לכן כאשר בוחנים חומר בלי הנקודה הרוחנית, אין לו שום משמעות. לכן דיבורים על מה עשיתי ואיפה הייתי הם דיבורי סרק, רק דיבור על ההרגשה והתמורה הנפשית אותם חווים הם בעלי המשמעות. וכך למשל פעולה של הנחת תפילין, בה חשוב מהי התמורה הנפשית וההתפעלות הרוחנית שבאה בתהליך הפעולה או כל מקרה אחר.
לכן צריך אדם למקם עצמו נכון בנקודה הנפשית בו הוא נמצא, ששם התנועה האמיתית בה צריך לפעול.
מרכבות יחזקאל שעור 36
ע) קום יחזקאל נביאה וכו': קום יחזקאל הנביא, לגלות אותם המראות לפני השכינה, אשר נאמר בהם ודמות החיות מראיהם כגחלי אש. בנקודות של התורה. והטעמים של התורה. כי על אותיות התורה נאמר, ודמות החיות. מראיהם כגחלי אש אלו הם נקודות. בוערות כמראה הלפידים, הם טעמים.
עא) ובהון והמשכילים יזהירו וכו': ובהם, היינו בטעמים נקודות ואותיות כתוב, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. והמשכילים: הם אותיות. יזהירו: הן נקודות המאירות בהן היינו באותיות. כזהר: הם טעמים.
פירוש. כי יש לדעת אשר עשר הספירות נחלקות לשלשה עיקרים שהם טעמים, נקודות, אותיות. טעמים הם סוד כתר. נקודות הן חכמה. ואותיות הן ישסו״ת וזו״ן מחלק את זה כדרך אצילות ולא כדרך א"ק. בריח התיכון הוא בחינת הטעמים, והנקודות כנגד או"א השייכים לג"ר ונקודות ו"ק שהן מתחת לחזה דאריך. וזהו רק מבחינות הכלים. אמנם מבחינות המוחין נבחנים הטעמים לחכמה. הנקודות לבינה שהיא ישסו״ת. ואותיות לזו״ן. והבדל זה בין המוחין והכלים ב בחינות הסתכלות, כמו מצד הרגש ומצד הרצון, שהתלבשות אורות בכלים זה מצד הרגש או הידיעה, ומצד חומר הכלים, הוא הרצון הוא נמשך מן ב׳ הפרצופים הראשונים דא״ק כי כלים נמשכים מן פרצוף הכתר של א״ק נקודות דגלגלתא אשר שם מלובשים האורות בכלים שלהם כהלכתם שנעשו כלים מפני שהופיע בהם אור והסתלק. מאחר ומדברים מצד ההרגש, צריך שיתגלה רצון לפני ההארה. אמנם המוחין נמשכים מן פרצוף ע״ב דא״ק אשר שם נתחלפו האורות בסדר התלבשותם בכלים. מטעם שבפרצוף ע״ב דא״ק חסר מלכות דכלים וכתר דאורות, ונתלבש אור החכמה בכלי דכתר. ואור הבינה בכלי דחכמה. ואור ז״א בכלי דבינה. כלי בקדושה אומר שיש לו מסך דעוביות המאפשר לקבל בעל מנת להשפיע, שרצון לבד אינו כלי. כלי הוא אור חוזר, מקום ההתחברות
לכן אין מגדירים את האדם לרצון, אלא להתייחסות שלו לכלל בו הוא מצוי. ובכך נבחן האדם, מה הוא מכוון להשפיע ולקבל מהכלל מהיחד.
מכאן שדרך הגדרת הכלי ניתן לדייק מהו אובייקטיבי ומה סובייקטיבי. אובייקטיבי הוא מה שניתן לחלוק את הידע לגביו עם אחרים, כאילו עובדה העומדת מצד עצמה. אך רק העולם הפיסי ניתן למדידה, מפני שהתודעה הגשמית מובנית בכל אדם.
אך כאשר מדובר על עולם הרגשות, לא תמיד ישנה בדיקה אלא ע"י הסתברות. הרגש אינו חומר גשמי גס, אלא עדין יותר, ויש לבדוק פעמים רבות ולא תמיד התוצאה זהה.
הבדיקה של עולם הרגשות והבחינה שלהם על פי החוקים המדוייקים של חכמת הקבלה, היא הנכונה ובה יש לעסוק כדי להגיע לקשר ראוי עם הבורא, אך בתנאי שכל בדיקה עומדת בחוקים של הרצון בעליון בלבד, חוקים הנלמדים בתורת הקבלה, שוודאי עומדת מעל המדע החיצוני המוגבל לתופעות גשמיות משתנות.
וע״כ מבחינת הפרצופים והכלים הנמשכים מפרצוף כתר א״ק נבחנים הטעמים לכתר והנקודות לחכמה והאותיות לבינה. אמנם מבחינת המוחין הנמשכים מע״ב דא״ק לבד אשר אור החכמה מלובש בכתר שלו מאחר וחסר כאן מסך. חומר גלם של השתוקקות יש של בחינת ד אך אין מוצר, שאין צורה של מלכות ולא ניתן לקבל את אור היחידה, והמסך הוא בחינה ג לכן מתקבל אור חכמה בכלי הכתר, ואור בינה בחכמה שלו, ואור ז״א בבינה שלו הרי הטעמים הם מאור החכמה, והנקודות הן מאור הבינה והאותיות הן בזו״ן.
והנה נקודות ואותיות הן דומות לגוף ורוח החיים שבו, שאותיות בלי נקודות הן כגוף בלי נשמה. וכן הזו״ן שהם אותיות, כל רוח החיים שבהם נמשך מן ישסו״ת, ואם ישסו״ת לא יאירו להם, לא היה בהם רוח חיים כלל, אמנם ישסו"ת שהם נקודות ורוח החיים של זו״ן, מקבלים את קיומם וחיותם מן או״א שהם טעמים. מנגינה שונה שנותנים בטעמים של הנקודות קובעות את המובן מפי המדבר והוא כמו נגון של הטעמים, המהפכים את המלים שהן אותיות מנוקדות מקצה אל הקצה, כי יש הבדל אם אומרים מלה בנחותא, ואם אומרים אותה המלה בלשון שאלה ותמיהא, יכול להיות בה מובן הפוך. כי המלים אין להן שום עמידה והוראה לפי עצמן רק לפי הנגון שהוא הטעמים שלהן, כן ערך השפעת מוחין דאו״א על ישסו״ת וזו״ן שאין במוחין שום משמעות לא של קיום ולא של שלילה אלא לפי הארת או״א אליהם. לכן כאשר בוחנים חומר בלי הנקודה הרוחנית, אין לו שום משמעות. לכן דיבורים על מה עשיתי ואיפה הייתי הם דיבורי סרק, רק דיבור על ההרגשה והתמורה הנפשית אותם חווים הם בעלי המשמעות. וכך למשל פעולה של הנחת תפילין, בה חשוב מהי התמורה הנפשית וההתפעלות הרוחנית שבאה בתהליך הפעולה או כל מקרה אחר.
לכן צריך אדם למקם עצמו נכון בנקודה הנפשית בו הוא נמצא, ששם התנועה האמיתית בה צריך לפעול.
והנה הכתוב ודמות החיות מראיהם וגו', דמות החיות הן בחינת האותיות נאמר בעת שצורות כל החיות שה״ס ג׳ קוין נתלבשו בצורת השמאל שבהן שהיא פני שור דהיינו לגלות החכמה שבקו שמאל וצורה זו נתלבשה בגחלי אש בחינת הנקודות שה״ס הדינים המופיעים יחד עם גלוי החכמה, וזה אמרו דעלייהו דאתוון אתמר ודמות החיות ולא ודמויות לשון רבים והוא מפני שהן בצורה אחת דהיינו צורת השמאל. ההבדל יהיה לפי החַיּוּת שבהם מראיהם כגחלי אש אלין אינון נקודין היינו הארת חכמה מישסו״ת המופיע בדינים הנקראים גחלי אש. כמראה הלפידים אלין טעמי היינו הארת או״א שהיא אז בבחינת אוירא דכיא דלא אתפס והיא טעמים כי ישסו״ת הם נקודות ואו״א עלאין הם טעמים.
והכתוב והמשכילים יזהירו וגו': נאמר בעת שזו״ן מקבלים הארת כל ג׳ הקוין ע״י קו האמצעי הנקרא רקיע המיחד כל הקוין אשר זו״ן שהם אותיות נקראים משכילים ועליהם אמר והמשכילים אלין אתוון. יזהירו אלין נקודין דנהרין בהון. היינו אור הנשמה מישסו"ת הנקראים נקודות בסוד משכיות כסף כזהר אלין טעמי היינו או"א עלאין באור החיה הנקרא תפוחי זהב בסוד אוירא דכיא דאתפס. עיין זהר חדש שה״ש אות תקצ״ד.
