תיקוני הזוהר שיעור 47 – הקדמה -עמוד נז-נח
מרכבות יחזקאל שעור 47
"כי יד על כס י"ה מלחמה להשם בעמלק. יד נרמזת בשמות הויה אלוקינו הויה – י"ד אותיות שהן יד ימין. חמש אצבעות בשמאל, בשם כוז״ו במוכס״ז כוז״ו, כלומר אות אחת לאחר האות המדוברת, שזה מלמד על ריחוק יותר גדול מהאות א, לכן זו בחינת דין.
כאשר יש מלחמה בעמלק, אז מה שיכול לנצח את ב הקווים שהם כמו צירה. המלחמה להשם נעשית ע"י קו אמצעי שמתגבר על הספק בשני הקווים.
אומר משה עתה יגדל נא כח השם, ע"י קו אמצעי המכריע בין ימין ושמאל ומביא לגדלות שיש בה דרך ראויה לתת את התיקון השלם.
כל האומר אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה.
בכל כוחו הכוונה בקו אמצעי. המפרשים בחיצוניות אומרים שיש לצעוק בקול רם: אמן יהא שמיה רבא.
אין מדובר כאן על הקול הגשמי היוצא מהפה, אלא על הקול הפנימי, בו ישנה אפשרות לחיבור.
ע"י כך שאומר בקול פנימי, הוא מגדיל את שם השם בעולם. כוחו של השם בעולם עולה על כח הגשמיות, הכח במה שמעבר לחומר גדול מהכח שבחומר.
"אמירה בקול פנימי, בכוונה, נותנת כוח גדול, את האפשרות לעשות תיקון גדול אצל הנברא.
בפרשת נוח מלמד הזוהר שכאשר ישראל אומרים בקול אמן יהא שמי רבא, הקב"ה מרחם על אותם שהיו בגיהינום.
אמירה זו מגדילה את רוממות ה', ומועילה לנפטר.
אדם שמשים תובנה זו בעצמו, מתכופף בביטול כלפי העליון, ובא ביראה, ובכוח זה יכול לקרוע גזר דינו של שבעים שנה, דינים הנמצאים בעולם הגשמי.
בכל פעם שישראל אומרים אמן יהא שמיא רבא הם משיגים הרוחה. אשריהם הצדיקים, אשר דרכיהם מאירים בעולם הבא לכל הצדדים כמו שאתה אומר וְאֹרַח צַדִּיקִים, כְּאוֹר נֹגַהּ: הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד-נְכוֹן הַיּוֹם. מי שהולך רק בימין ושמאל, יוצר מציאות של קללות. קו אמצעי נק' קול גדול. אמירה אמן…בקול מבטל את הדינים, שהרי בכלל אין דינים.
כאשר בא יהודי ומעורר את קו השמאל, הוא מגביר אותו ואז מייד הקליפה קופצת כדי לקחת חלק בהשתוקקות הזו.
אז מתחיל האדם להרהר, רוצה ליהנות לפרטיות שלו. את התכונה: "אני רוצה ליהנות" יש להחזיר לגיהנם.
אמן יהא שמיא רבא נותן השליטה לימין, ומחזיר את האור הזה לגהנום.
כשעולה השתוקקות, גזר הדין הוא שהשתוקקות לפרטיות, לרצון לקבל לעצמו שייכת לגיהנום.
התיקון של קו שמאל הוא להכלילו בימין ע"י אמירה אמן יהא שמיא רבא.
מרכבות יחזקאל שעור 47
"כי יד על כס י"ה מלחמה להשם בעמלק. יד נרמזת בשמות הויה אלוקינו הויה – י"ד אותיות שהן יד ימין. חמש אצבעות בשמאל, בשם כוז״ו במוכס״ז כוז״ו, כלומר אות אחת לאחר האות המדוברת, שזה מלמד על ריחוק יותר גדול מהאות א, לכן זו בחינת דין.
כאשר יש מלחמה בעמלק, אז מה שיכול לנצח את ב הקווים שהם כמו צירה. המלחמה להשם נעשית ע"י קו אמצעי שמתגבר על הספק בשני הקווים.
אומר משה עתה יגדל נא כח השם, ע"י קו אמצעי המכריע בין ימין ושמאל ומביא לגדלות שיש בה דרך ראויה לתת את התיקון השלם.
פט) והכי סליק אי״ה וכו': וכן עולה אי״ה או״ה כ״ח. א י ה עולים גימטרייה 16 א ו ה עולים 12 יחד כ"ח. הנרמזים בכסא כבוד מרום מראשון. מיד שנסתלקו כ״ח אלו נאמר וילכו בלא כח לפני רודף. ומשום זה בארו בעלי המשנה שכל האומר אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. בכל כוחו הכוונה בקו אמצעי. המפרשים בחיצוניות אומרים שיש לצעוק בקול רם: אמן יהא שמיה רבא.
אין מדובר כאן על הקול הגשמי היוצא מהפה, אלא על הקול הפנימי, בו ישנה אפשרות לחיבור.
ע"י כך שאומר בקול פנימי, הוא מגדיל את שם השם בעולם, שכוחו בעולם עולה על כח הגשמיות, הכח במה שמעבר לחומר גדול מהכח שבחומר.
כך אדם שמשים תובנה זו בעצמו, מתכופף בביטול כלפי העליון, ובא ביראה, ובכוח זה יכול לקרוע גזר דינו של שבעים שנה, דינים הנמצאים בעולם הגשמי.
פירוש. כי יש גם י״ד שלישית שהיא תפארת הכוללת ב׳ הידים ימין ושמאל ונקראת יד הוי״ה בסו״ה (ישעיה נ״ט) הן לא קצרה י״ד הוי״ה. ויש בה י״ד פרקים אשר י״ב פרקים הם בב׳ זרועות, שבכל זרוע יש ג׳ פרקים והם ששה. ובב׳ שוקים בכל שוק ג׳ פרקים הם י״ב, ועם ב׳ גוף וברית ת"ת ויסוד הרי הם י"ד (כמ״ש בזהר פרשת עקב אות ל״ט). וקו האמצע מרומז בא׳ כנ״ל אשר הו׳ שבאמצע ב׳ היודין האלכסון מיחד את הימין והשמאל בסוד הפרסא המיחדת את המים העליונים עם המים התחתונים. ויש ב׳ זווגים על קו האמצעי. הא׳ הוא מכריע בין הג״ר שהם כתר וחכמה שאז לא מאירה בקומה רק נפש רוח, מטעם ערך ההפוך אשר יש בין כלים לאורות, מאחר וישנם רק כתר וחכמה, אז רק אור נפש רוח שאם אין רק ב׳ כלים כתר חכמה נכנסים ובאים רק ב׳ האורות התחתונים נפש רוח. והם נרמזים בי״ד אותיות של הוי״ה הפשוטה שהיא ד׳ אותיות לכתר. והוי״ה במלואה יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהיא יוד אותיות לחכמה ושתיהן שם הוי"ה פשוטה ושם הוי"ה במילוי אלפין הן י״ד. מצד הכלים יש במדרגה י"ה, ומצד האורות ולפיכך אין שם אלא י״ה וזהו תקון הו"ק שהם נפש רוח בסוד אי״ה. אולי אפשר לראות קוצו של יוד והאות יוד במקום האמירה י"ה. י"ה זה חוכמה ובינה, ומצד הכלים זה לא מסתדר מפני שבכלים יש כתר וחכמה. אפשר שרוצה לומר ש י"ה זה כנגד או"א עילאין שהם בחסדים מכוסים, ויש בהם רק נפש רוח מצד חיה, מפני שיש להם ג"ר דנשמה.
מצד התלבשות אורות בכלים, כאשר מדובר על כלי דכתר בו מתלבש חוכמה ובכלי דחכמה מתלבש בינה, לכן אפשר לפרש זה מצד האורות המתלבשים בכלים.
יש לעשות הבחנה בעניין התלבשות אורות בכלים.
1 התלבשות האורות בכלים, כלומר מדברים על השורש של עולם הרגשות.
2 האורות המלובשים בכלים, השורש מצד הרצונות.
ב השורשים הללו אותם ראינו בגלגלתא שורש לכלים וע"ב שורש לרצונות.
בנקודות דגלגלתא הסתלק האור מהכלים ולכן נק שורש הכלים.
בפרצוף ע"ב זו הפעם הראשונה שבאו אורות לכלים שכבר היו מוכנים, שהוכנו בגלגלתא. לכן פרצוף ע"ב הוא שורש להתבשות האורות בכלים.
שורש הרגשות פרצוף ע"ב
שורש הרצונות גלגלתא.
כאן בלימוד אומר שמדובר על האורות נפש רוח.
בזווג א צד ימין, יש קטנות במדרגה, מאיר רק נפש רוח.
וזה אמרו והכי סליק אי״ה. ובזווג ב׳ דגדלות עולים בינה ותו״מ דכלים, שהם כ״ח האותיות דמילוי המילוי שנקראים כח אדם שהוא מ״ה. וה״ס בינה. כנודע כי הוי״ה פשוטה היא כתר והוי״ה במילוי חכמה. ומילוי המילוי בינה, ויש בה כח אותיות כזה: יו״ד וא״ו דל״ת, הא אל״ף, וא״ו אל״ף וא״ו, ה״א אל״ף. וה״ס או״ה אשר בינה ותו״מ עולים מנפילתם ומתחברים לכתר חכמה ונעשה השם שלם והכסא שלם.
יש גדלות במדרגה, זיווג קו ימין על בחינת נפש רוח, וזיווג קו שמאל שרוצה ג"ר, מעלה האח"פ, זיווג דנשיקין. רוצה ג"ר ולא יכול לקבל, מצב ב' המאורות הגדולים.
וזה אמרו אי״ה או״ה כ״ח דרמיזין בכסא כבוד מרום מראשון כי ראשון הוא מלכות, הכסא הראשון. וכסא כבוד מרום מראשון היא בינה הכוללת גם זעיר ונוקבא, והוא מרומם מכסא הראשון. ולכן כתוב כסא שלם עם א'. וז״ס יהא שמיה רבא המבואר בשער הכוונות בענין הקדיש יהא שם י״ה רבא ע״י שנתחברו עם שתי האותיות האחרונות ו״ה עי״כ יהיה השם שלם וגדול. וזה אמרו ובשל כך וכו', בכל כחו כמו שפירוש רש״י (שבת קיט:) בכל כוונתו והיינו לכוון להעלות הכח של מילוי המילוי המאירה לו״ה ואז קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה כי שבעים שנה הן הז"ת העולים ומתחברים לי״ה אשר כל אחת כלולה מעשר והן שבעים. ועיין (בזהר אמור אות ש') שואל מאן שבעין שנה. ומשיב שהן כל אינון שבעין כתרי מלכא היינו ז׳ ספירות תחתונות כי הזהר מכנה את הספירה בשם כתר או כתרא.
אולי מדבר על ז נקודות דעתיק שלקח אותם לתיקון ובכח האמונה, וע"י האמונה הגדולה, יכול לעשות את התיקון.
"אמירה בקול פנימי, בכוונה, נותנת כוח גדול, את האפשרות לעשות תיקון גדול אצל הנברא.
בפרשת נוח מלמד הזוהר שכאשר ישראל אומרים בקול אמן יהא שמי רבא, הקב"ה מרחם על אותם שהיו בגיהינום.
בפרשת נוח אות ס"ז
סז) ג' פעמים ביום נפקדים להקל על עונשם של הנמצאים בגהינם, בעת ג' זווגי זו"ן שבג' התפלות. ולא עוד אלא בשעה שישראל אומרים, אמן יהא שמיה רבא, בקול רם (כלומר בקו אמצעי) נעשה זווג למעלה, והקב"ה מתמלא רחמים, והוא חס על הכל.
אמירה זו מגדילה את רוממות ה', ומועילה לנפטר.
ורומז להמלאך הממונה על שערי גיהנום, ששמו סמריאל, וג' מפתחות בידו, ופותח ג' שערים שבצד המדבר, והם רואים האור של עוה"ז. ובא עשן של אש וסותם דרכי האור.
פירוש נטילת רשות ופיוסא נוהג בכל זווג זו"ן. שפירושו שז"א ממשיך בתחילת הזווג מהארת הקו שמאל, בסוד, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי השלמת כלים, הגדלת ההשתוקוות ואח"כ מזדווג עמה בשליטת הימין. קודם מפייס ואז בא שליטת הימין, האמונה. נותן לה צלם של חסדים. ונמצא שבשליטת קו שמאל, הוא רומז להמלאך סמריאל, הממונה של גיהנום, שהוא הענף של קו שמאל שיפתח ג' שערים שבצד המדבר, שבשליטת צד השמאל, שממנו כוחות המדבר.
ואז נמשך הארת השמאל ממעלה למטה עד לעוה"ז. ובג' זווגי זו"ן, הנעשים בכח ג' התפילות שחרית מנחה וערבית , כי הארת השמאל שבתחילת כל זווג, מגיע אל הרשעים שבגיהנום שליטת קו שמאל היא שליטת הרשעים. למרות שיש השתוקקות גדולה שנצרכת לזיווג, אך הזיווג של קו השמאל היא רק צד הבריאה, שעליה לבוא בביטול לבורא. והמשכה זו נעשה ברגע תחילת הזווג דזו"ן, כדי לפייס הנוקבא לתת לה עצמאות - כלים משלה ותכף נסתמו דרכי האור ונעשה חשך.
ס"ח סוף האות: ובכל פעם שישראל אומרים אמן יהא שמיא רבא הם משיגים הרוחה. אשריהם הצדיקים, אשר דרכיהם מאירים בעולם הבא לכל הצדדים כמו שאתה אומר וְאֹרַח צַדִּיקִים, כְּאוֹר נֹגַהּ: הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד-נְכוֹן הַיּוֹם. מי שהולך רק בימין ושמאל, יוצר מציאות של קללות. קו אמצעי נק' קול גדול. אמירה אמן...בקול מבטל את הדינים, שהרי בכלל אין דינים.
ע"י זה שאתה מגדיל את הבורא בעיניך
אמן יהא שמיא רבא הימין חוזר להאיר בזיווג, אז חוזרים לאש הגיהנום.
כאשר בא יהודי ומעורר את קו השמאל, הוא מגביר אותו ואז מייד הקליפה קופצת כדי לקחת חלק בהשתוקקות הזו.
אז מתחיל האדם להרהר להוא רוצה ליהנות לפרטיות שלו. את התכונה: "אני רוצה ליהנות" יש להחזיר לגיהנם.
אמן יהא שמיא רבא נותן השליטה לימין, ומחזיר את האור הזה לגהנום.
כשעולה השתוקקות, גזר הדין הוא שהשתוקקות לפרטיות, לרצון לקבל לעצמו שייכת לגיהנום.
התיקון של קו שמאל הוא להכלילו בימין ע"י אמירה אמן יהא שמיא רבא. (עד כאן מפרשת נח)
בכל כוחו אומר בכל כ"ח האותיות של מילוי דמילוי של הבינה שנותנת את הכיסא השלם.