תיקוני הזוהר שיעור 56 – הקדמה -עמוד סט-ע

דרגה שישית ביראת ה' ​​ שעור 56

קח) עתך איהי מסטרא וכו': והיה אמונתך עתך: היא מבחינת ההוד. שהיא סדר מועד. אשר בו אוכלים כל ארבע, ותולים כל חמש. ושורפים בתחילת שש.
פירוש, כי סוד המועדים הוא, מוחין דגדלות אשר ז״א משפיע למלכות והמוחין באים למלכות לבושים בנצח הוד של ז״א אשר מוח החכמה של הנוקבא לבוש בנצח של ז״א ומוח בינה של הנוקבא לבוש בהוד של ז״א. והנה הע״ס של מוחין החסדים מתחלקים לחג״ת נ״ה כי חג״ת הם במקום כח"ב ונצח כולל ו״ק, והוד הוא מלכות. והנה חג״ת שהם מחזה ולמעלה, ונצח שהוא קו ימין, הם מאירים בחסדים ולכן אוכלין כל ארבע כי אכילה ה״ס חסדים. ויכולים לקבל ממעלה למטה כטבע החסדים, משא״כ ההוד שהוא בחינת מלכות וקו שמאל שאינו יכול לקבל ממעלה למטה, לכן תולין כל חמש הכוונה להוד שהיא הספירה חמישית מחסד כי אין התפשטות לקו השמאל בקדושה ממעלה למטה וההארה תלויה ממטה למעלה, ושורפין בתחילת שש היינו בספירת היסוד בסוד ובית יוסף שהוא יסוד להבה ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כל השמאל שבעשו. כי גילוי חכמה שביסוד הוא בשיעור שצריכים לסנוור עיניהם של החיצונים. ועיקר המיתוק מן המוחין דמועדים הוא לספירת ההוד.
ועיין בתיקון י״ג (אות ל"ו) וז״ל בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה ושורפין בתחילת שש דאיהו אלף. שתיתאה וכו'. כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם תלויים בנוקבא, כי בעת שהנוקבא חסרה בנין ג״ר אין גילוי שהם מוחין הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם ארץ ישראל, כי א״י של מטה מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה שהיא מלכות נוקבא של ז״א. וכמו שיש פירוד למעלה בין ז״א שנקרא ישראל, לנוקבא שהיא ארצו, כן ישראל של מטה נפרדים מארצם, וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו ובונה אותה עם מוחין ומתיחדים פב״פ יכול גם פנים באחור שהיא מדרגה גבוהה. כל עוד אנחנו תחת צמצום ב הדבר הנכון הוא פנים בפנים במסגרת פנים באחור, ואז גם בני ישראל שלמטה זוכים לגאולה ושבים אל ארצם ואל אדמתם. ואלו מוחין דג״ר שהם המשמשים את הנשמה, בעוד שמוחין דו"ק משמשים את הגוף באים ע״ד שפירשתי לעיל במוחין של המועדים ומרומזים במלת הוד: ארבע חמש ושש. הוד הואתיות 5 6 4

קט) חסן איהו מסטרא וכו': חסן הוא מבחינת עמוד האמצע היינו תפארת. אשר בו סדר נשים (כמבואר לעיל אות ק״ט) ישועות, הוא סדר נזיקין. מבחינת הגבורה. היינו קו שמאל כי שם יוצאים כל הדינים למי שעשה נזק לחברו. וכאשר הה׳ בחינות אשר במסך ששורשן קו השמאל, מתוקנות להלביש את חמשת החסדים אז הן נקראות ה׳ גבורות ונקראות ישועות. ישועות אלו באות לתיקון קו שמאל מבחינת גבורה

קי) חכמת אתקריאת מסטרא וכו׳: חכמת נקראת מבחינת החסד היינו חכמה דימין המאירה בחסדים אשר בה אמרו הרוצה להחכים ידרים, והיא סדר קדשים. ועמו נצח, זהו שנאמר נעימות בימינך נצח והיינו דעת, ז״א שבחסדים, כי חג״ת הם כח״ב ונצח הוא דעת הכולל ו״ק. ועיין באדרת האזינו אות קל״ג קל״ד בענין מצח ונצח באתוון רצופין, אשר ב׳ אודנין ומצח הם חב״ד. והוא סדר טהרות.

קיא) ואינון שית סדרי וכו': ואלו הם ששה סדרי משנה בסוד של להט החרב המתהפכת מרחמים לדין, ומדין לרחמים.
פירוש. מלכות ה״ס תורה שבעל פה, וכשמלכות הוא בקטנות שהיא דין נבחן זווגה עם ז״א בשם הוה״י דינ״א, כי הוה״י הוא הוי״ה למפרע המאירה ממטה למעלה, כאשר קודמת הנקבה לזכר, זה דין דהיינו הי׳ הוא למטה ואח״כ למעלה ממנה ה׳ ראשונה ולמעלה ממנה ו׳ ולמעלה בראש עומדת ה׳ אחרונה וזה מורה אשר ז״א הוא בבחינת ו״ק בלי ראש שאין לו מה לתת למלכות ולכן משפיע דינים אל המלכות שהיא שם אדנ״י. וכשמזדווגת עם ז״א בעת גדלות שעלה אל או״א נבחן הזווג בשם י״ה ו״ה אדנ״י, כי הוי״ה ביושר מורה שמשפיע ביושר ממעלה למטה ואז נקרא ז״א בשם עץ חיים. דהיינו שהוא מקבל ג״ר וחיים מן הבינה, ומשפיע אל המלכות. אז מאירים בה ששת. המלים שבפסוק אמונת עתך, חסן, ישועות חכמת ודעת כנ״ל. ולפיכך נקראת המלכות בשם להט החרב המתהפכת, כי בחטא התחתונים יורדים זו״ן מן הבינה למטה ואז הזווג הוא הוה״י דינ״א ומתהפכים מרחמים לדין. וכשעושים תשובה עולים זו״ן שוב אל הבינה וכל הדינים של המלכות מתהפכים לרחמים והזווג הוא הוי״ה אדנ״י. לעשות תשובה אומר לעלות לעולם התשובה היא בינה.

דרגא שביעית ביראת ה'

קיב) דרגא שביעאה ביראת וכו': מדרגה השביעית ביראת ה׳, שאין לו לירא את ה', שום מחסור ירא השם אינו מרגיש מחסור. זהו שכתוב יראו את ה׳ קדושיו כי אין מחסור ליראיו. לא יהיה מאלו שכתוב בהם וחושך מיושר אך למחסור. ולא יהיה לו חסרון בתורה, אם הוא בעל תורה.

בידי האדם לבחור ביראת השם, ובכך קובע הוא את דרגתו הרוחנית. לא על פי השכל או דברים אחרים. ראשית חכמה יראת השם, וממילא מי שאין יראת חטאו קודמת, אין חכמתו מתקיימת.

זוהי דרגה של מסתפק במועט, אומר לעצמו אעבוד את השם עם הכלים והכוח שנתן בי.

קיג) דבלאו אורייתא לית וכו': כי בלי תורה, אין יראה כמו שאתה אומר אין בור ירא חטא. וכמו שאין תורה בלי יראה, אף כך אין יראה בלי תורה. ולא יהיה חסרון בביתו, ולא יהיה חסרון בנשמתו. ולא יהיה לו חסרון במעשים טובים. כי אין חסרון ועניות כחסרון של תורה ומצוות ומעשים טובים, כמו שהעמידו בעלי המשנה אין עני אלא מן תורה ומן המצוות.

עניות היא דבר קשה מאד, עני נחשב כמת לכן רשעים בחייהם נק מתים.

קשיים בפרנסה הגשמית הם השלכה של קשיים נפשיים מחוסר תורה ומהמצוות שאדם דש בעקביו. הנפש צועקת על עניות מהתורה. מאחר וכאשר יש באדם את המדרגה השביעית של התורה, הוא מרגיש מלאות גשמים, והוא רק ירא, פוחד שחסר לו בפנימיות התורה.

לאדם יש חיסרון גדול כאשר הוא לא עובד כדי להשיג תורה. עסק בתורה אומר שיש להרוויח משהו כמו בכל עסק. כאן עליו להשיג את התבלין המזוקק שיאפשר לו להתחבר לקב"ה, תבלין של פנימיות התורה שמורה לו על העבודה הנפשית הנצרכת כדי ליישר את הלב לכיוון ישר-אל.

קיד) דגופא איהו עובדוי וכו': כלומר אם מעשה ידיו של האדם הם לשם הגוף אין חסרון גדול מזה, מאחר שאין מעשיו לשם הקב״ה. זהו שנאמר אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. מה שבונה את הבית, את הלב להיות משכן, זו רק תפיסת הבורא, האמונה בהשם. עיין יומא יט: שהיו אומרים לכהן גדול פסוק זה, ופירש רש״י וז״ל אם ה׳ לא יבנה בית וגו', כלומר הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים שתהא לרצות שאם אינה רצויה אין טורחך עולה לכלום. וזה גרם לחורבן בית המקדש שלא היו עובדי ה'.

עבדו את עצמם, עשו לביתם הגשמי, ובכך אינם יכולים להחזיק את עמודי הבית הנפשי כראוי לקשר.