תיקוני הזוהר שיעור 57 – הקדמה -עמוד עא-עב

תיקוני הזוהר שיעור 57 – הקדמה -עמוד עא-עב

דרגה שמינית ביראת ה'  שעור 57

מדרגה השמינית ביראת ה', להיות לו בשת פנים, מי שיש לו בשת פנים לא לעשות עבירה שבאה לידו משום יראת הקב״ה, כאלו בשבילו נברא העולם. אם לפני רב גדול אדם בוש לעשות עבירה, קל חומר לפני הבורא בוחן כליות ולב. ומשום זה בראשית נוטריקון ירא בשת בשבילו ברא אלקים. הרי יראה עם בושה הכל אחד שכל הירא מתבייש מלקבל מתנת חינם. ומי שאין לו בשת פנים העמידו בעלי המשנה בודאי שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני.

בושה פירושה לא לבוא לקבל מתנת חינם. עזות פנים מופיעה בביטוי שהתחתון בא בגאוותו לעליון בדרישה, מגיע לי.

תהפוך מלת בשת ותמצא צירופו שבת, והיינו בראשית: ירא־שבת. שלא לחלל אותו בפרהסיא, כאדם שאין בו בשת פנים. אוי לו למי שמחלל שבת המלכה שהיא קדש ועושה אותו חול. שבת המלכה היא התכלית. השבת מסמלת את התכלית, ושומר שבת נצמד לתכלית אליה יש להגיע, ולא מחלל את התפיסה העליונה.

 

ועוד אמרו חז״ל (אבות פ״ה) בושת פנים לגן עדן. עז פנים לגיהנם. היינו אותם שעוברים עבירה ביד רמה, ואין להם בשת פנים מהקב״ה, שנאמר בו משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם. ונאמר בו מלא כל הארץ כבודו. ונאמר בו חפש כל חדרי בטן רואה כליות ולב.

הגאוותן דורש וטוען שמגיע לו, בעל הבושה יודע בעצמו כמה הוא קטן ולא ראוי, ובא בענווה ובביטול לעליון.

השמים התכלית שלמה ומייצגת את מחשבת הבריאה. הארץ – הרצון הייתה תוהו ובוהו, ותפקיד הנברא לעשות סדר ברצונות שלהם, ולפעול אותם לפי חוקי שמים.

הקב"ה בוחן כליות ורואה את היצרים של האדם, ואת הלב בו רואה את הרגשות.

 

ענוה קשורה ביראה, זהו שכתוב עקב ענוה יראת ה׳ מי שיש לו יראת ה׳ היא מביאה אותו לידי ענוה, וזה מדרגת משה, שנאמר בו והאיש משה ענו מאד. ומשום שיראה היא עקב אצל ענוה העמידו בעלי המשנה (ברכות לג:) יראה מלתא זוטרתי היא לגבי משה.

אחת הבחינות בה יכול אדם לבדוק כמה הוא בעל גאווה, היא כמה פעמים הוא מרגיש שמגיע לו. בעל ענווה אומר לא מגיע לי כלום, ויפעל למען המטרות הפנימיות, גם כשאינו מקבל, גם כשנראה לכאורה שהמציאות מפריעה לו לפעול.

כדי לזכות בענווה, יש לפעול ביראה תדיר, ולחזק את היראה/ביטול בפני העליון בכל מפגש חיצוני במציאות. בעבודת היראה יש לכוון להגיע לנקודה הפנימית של הענווה.

דרגא תשיעית ביראת ה'

מדרגה התשיעית ביראת ה׳, כל מי שיש לו יראת ה׳ יתהלל כלומר גם מהלל את השם, וגם נתרם שהוא מהולל בעצמו, אבל לא לשם כך הוא מהלל את השם, לא כדי שהוא יגדל. שואל, וכי יש לאדם לשבח את עצמו. ומשיב, אלא משובח הוא לפני ה׳, זהו שכתוב שקר החן והבל היופי וגו'. זבדרגה זו היראה היא שהוא הופך להיות משובח, ע"י כך שהוא משבח את השם ועושה עבודת השם ראויה.

דרגה שמינית ביראת ה' ​​ שעור 57

 

קטו) דרגא תמינאה ביראת וכו': מדרגה השמינית ביראת ה', להיות לו בשת פנים, מי שיש לו בשת פנים לא לעשות עבירה שבאה לידו משום יראת הקב״ה, כאלו בשבילו נברא העולם אם לפני רב גדול אדם בוש לעשות עבירה, קל חומר לפני הבורא בוחן כליות ולב. ומשום זה בראשית נוטריקון ירא בשת בשבילו ברא אלקים. הרי יראה עם בושה הכל אחד שכל הירא מתבייש מלקבל מתנת חינם. ומי שאין לו בשת פנים העמידו בעלי המשנה (נדרים כ.) בודאי שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני.

בושה פירושה לא לבוא לקבל מתנת חינם. עזות פנים מופיעה בביטוי שהתחתון בא בגאוותו לעליון בדרישה, מגיע לי.

קטז) והפוך בשת ותשכח וכו': ותהפוך מלת בשת ותשכח כלומר תמצא צירופו שבת, והיינו בראשית: ירא־שבת. שלא לחלל אותו בפרהסיא, כאדם שאין בו בשת פנים. אוי לו למי שמחלל שבת המלכה שהיא קדש ועושה אותו חול. כי כש״כ הוא ממה שהעמידו בעלי המשנה (מגילה כח:) כל המשתמש בתגא חלף זה המשתמש במי ששונה הלכות. כל שכן בשבת המלכה שהיא התכלית. השבת מסמלת את התכלית, ושומר שבת נצמד לתכלית אליה יש להגיע, ולא מחלל את התפיסה העליונה.

 

קיז) ועוד בושת פנים וכו': ועוד אמרו חז״ל (אבות פ״ה) בושת פנים לגן עדן. עז פנים לגיהנם. היינו אותם שעוברים עבירה ביד רמה, ואין להם בשת פנים מהקב״ה, שנאמר בו משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם. ונאמר בו מלא כל הארץ כבודו. ונאמר בו חפש כל חדרי בטן רואה כליות ולב. הגאוותן דורש וטוען שמגיע לו, בעל הבושה יודע בעצמו כמה הוא קטן ולא ראוי, ובא בענווה ובביטול לעליון.

השמים התכלית שלמה ומיצגת את מחשבת הבריאה. הארץ – הרצון הייתה תוהו ובוהו, ותפקיד הנברא לעשות סדר ברצונות שלהם, ולפעול אותם לפי חוקי שמים.

הקב"ה בוחן כליות ורואה את היצרים של האדם, ואת הלב בו רואה את הרגשות.

 

קיח) וענוה קטירא בדחילו וכו': וענוה קשורה ביראה, זהו שכתוב עקב ענוה יראת ה׳ מי שיש לו יראת ה׳ היא מביאה אותו לידי ענוה, שהיא השכינה העליונה לאה מלכות דבינה אשר יראת ה׳ היינו רחל עקב אליה. וזה מדרגת משה, שנאמר בו והאיש משה ענו מאד. ומשום שיראה היא עקב אצל ענוה העמידו בעלי המשנה (ברכות לג:) יראה מלתא זוטרתי היא לגבי משה (ועיין בע״ח שער לאה ורחל פ״ג שהאריך לפרש ענין זה).

אחת הבחינות בה יכול אדם לבדוק כמה הוא בעל גאווה, היא כמה פעמים הוא מרגיש שמגיע לו. בעל ענווה אומר לא מגיע לי כלום, ויפעל למען המטרות הפנימיות, גם כשאינו מקבל, גם כשנראה לכאורה שהמציאות מפריעה לו לפעול.

כדי לזכות בענווה, יש לפעול ביראה תדיר, ולחזק את היראה/ביטול בפני העליון בכל מפגש חיצוני במציאות. בעבודת היראה יש לכוון להגיע לנקודה הפנימית של הענווה.

 

 

דרגא תשיעית ביראת ה'

 

קיט) דרגא תשיעאה ביראת וכו': מדרגה התשיעית ביראת ה׳, כל מי שיש לו יראת ה׳ יתהלל כלומר גם מהלל את השם, וגם נתרם שהוא מהולל בעצמו, אבל לא לשם כך הוא מהלל את השם, לא כדי שהוא יגדל. שואל, וכי יש לאדם לשבח את עצמו. ומשיב, אלא משובח הוא לפני ה׳, זהו שכתוב שקר החן והבל היופי וגו'. זה דורו של חזקיהו (עיין סנהדרין כ.) כי ביראת ה׳ בא אדם לקיים כל תרי״ג מצוות, כחשבון ביראת. בדרגה זו היראה היא שהוא הופך להיות משובח, ע"י כך שהוא משבח את השם ועושה עבודת השם ראויה.