תיקוני הזוהר שיעור 60 – הקדמה -עמוד עו-עז

תיקוני הזוהר שיעור 60 – הקדמה -עמוד עו-עז

דרגה עשירית ביראת ה'  שעור 60

 

לפני כל מצווה, יש להקדים ולפעול את צד האישה שבנפש. אשה יראת השם היא תתהלל, קודם יראה. משום זה נאמר: מצא אשה (בתחילה) מצא טוב.

בתפילה לפני שם הויה אומרים שם אדנות, שפתי תפתח, זו דלת הכניסה להיכל התפילה. כוונה שהיא מחשבה, צריך להקדים למצווה.

תפקיד המחשבה לייצר תודעה שמאפשרת חיבור עם השם. בניית צלם, תבנית מחשבה שמאפשרת עיבוד נכון של הפירוש על המציאות, שמביא לרצון לדבקות.

על המחשבה לייצר אור חוזר המלביש, כלומר דחייה של האור אשר בונה כלי ראוי לקשר. על המחשבה לייצר אמונה ביחד.

זה לא תפקיד המחשבה לגלות את האמת, אלא את האמת הנפשית את תבנית המחשבה של היחד.

לכן הכוונה שהיא המחשבה צריכה להקדים למצווה, אחרת על איזה כלי יכנס אור.

לכן בברכה ראשונה בתפילה יש לכוון, אחרת חוזר לראש.

 

מבחינת השכינה היינו מלכות – הלב, צריכים להקדים יראה בין בתורה בין במצות. אבל מבחינת הקב"ה היינו ז״א, צריכים להקדים תורה ליראה בכל המצות. כי כשיש יראה מתורה, נקראת הנוקבא תורה שבעל פה, שבשבילה נאמר שם, אז ירננו עצי היער. ענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה.

הייחוד נעשה בשילוב של ב׳ השמות הויה אדני יחד. מצד הקדושה, אדני זה אור חוזר, ושם הויה אור ישר והנה יראה ואהבה ה״ס י״ה והן נקראות מחשבה  שהם הנסתרות שנמצא בראש עוד לא בא לגילוי: יראה ואהבה יראה במוחא ואהבה בלב, שכאשר אדם פועל יראת הרוממות  לקב״ה או אוהב אותו, זה לא גלוי אלא בינו לבין קונו.

ותורה ומצוה הן נגלות והן בחינות מעשה בסוד ו״ה הם נגלות, כנגד תודעת הגוף.

האור הישר בא מלמעלה מצד התלבשות האור בכלי, ובחינת השכינה היא הכלי דוחה את האור ממטה למעלה, וזו הדרך להמשכת האור, להביא בביטול ההשתוקקות לקשר. בתחילה אור חוזר הנדחה אשר ע"י מחשבה הופכים אותו לאור חוזר המלביש את האור ישר.

מצד הכלים שהם הרצונות, כניסת האורות מופיעה כהרגשה או הידיעה לתוך הכלים. ייחוד הויה אדני הוא ייחוד הקב"ה והשכינה.

כתוב: אשה כי תזריע  והיינו אשה יראת ה׳ כי מבחינת השכינה שהוא תקון כלים, מאירים האורות העליונים קודם, שהם י״ה, מפני שהזכר הוא מצד האורות המתלבשים בכלים .

יראה קודמת לחכמה ואז החכמה מתקיימת, ומ״ש גדולה תורה שמביאה אדם לידי מעשה, ומשמע שתורה קודמת, הוא מבחינת קב״ה, שה״ס האורות. ייחוד קב"ה ושכינתה י"ה עם ו"ה זו יראה עליונה, בגין דהיו רב ושליט. אהבה היא בחינת אור חכמה שמתלבש בכלי.

 

דרגה עשירית ביראת ה' ​​ שעור 60

 

לפני כל מצווה, יש להקדים ולפעול את צד האישה שבנפש. אשה יראת השם היא תתהלל, קודם יראה. משום זה נאמר: מצא אשה (בתחילה) מצא טוב.

בתפילה לפני שם הויה אומרים שם אדנות, שפתי תפתח, זו דלת הכניסה להיכל התפילה. כוונה שהיא מחשבה, צריך להקדים למצווה. תפקיד המחשבה לייצר תודעה שמאפשרת חיבור עם השם. בניית צלם, תבנית מחשבה שמאפשרת עיבוד נכון של הפירוש על המציאות, שמביא לרצון לדבקות.

על המחשבה לייצר אור חוזר המלביש, כלומר דחייה של האור אשר בונה כלי ראוי לקשר. על המחשבה לייצר אמונה ביחד.

זה לא תפקיד המחשבה לגלות את האמת, אלא את האמת הנפשית את תבנית המחשבה של היחד.

לכן הכוונה שהיא המחשבה צריכה להקדים למצווה, אחרת על איזה כלי יכנס אור.

לכן בברכה ראשונה בתפילה יש לכוון, אחרת חוזר לראש.

 

 

קל) ובגין דא צריך וכו': ומשום זה. מבחינת השכינה היינו מלכות, צריכים להקדים יראה בין בתורה בין במצות. אבל מבחינת הקב"ה היינו ז״א, צריכים להקדים תורה ליראה בכל המצות. הבחנה מתי יש להקדים יראה, ומתי להקדים תורה. מצד המלכות יש להקדים יראה, ומצד ז"א להקדים תורה למצווה. כי כשיש יראה מתורה, נקראת הנוקבא תורה שבעל פה, שבשבילה נאמר שם, אז ירננו עצי היער. ענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה.


פירוש. תפארת שהוא ז״א הוא הוי״ה קומה שלימה, ונקרא אדם ע״ש הוי״ה במילוי אלפין שעולה מ״ה, ועשר ספירות שלו נכללות בד׳ בחינות:
יראה, אהבה, תורה ומצוה שהם כנגד או"א, ישסו"ת, ז"א ומלכות, וכן המלכות נקראת פני אדם, ונקראת אדני, וכוללת ע״ס, וכבר נתבאר לעיל אות ל״ד איך הן מתחברות ע״ס שבהוי״ה שהן ע״ס אור ישר עם ע״ס או״ח של המלכות שהיא אדנ״י ונעשה השילוב של ב׳ השמות יחד. מצד הקדושה, אדני זה אור חוזר, ושם הויה אור ישר והנה יראה ואהבה ה״ס י״ה והן נקראות מחשבה כמ״ש בזהר (נשא אות נ) הנסתרות שהם בחינת י"ה, נמצא בראש עוד לא בא לגילוי: יראה ואהבה דאינון יראה במוחא ואהבה לבא וכו׳ שאם יראה האדם לקב״ה או אוהב אותו, דא לא ידע ב״נ אחרא בגין דאיהו מלה דלא אתגליא אלא בינו לבין קונו. ותורה ומצוה הן נגלות והן בחינות מעשה בסוד ו״ה הם נגלות, כנגד הגוף (כמ״ש שם אות נ״א) אבל ב״נ דמתעסק באורייתא ואזיל בפקודין דעשה דא אתגליא לכל ב״נ וכו'.
והנה היחוד של הוי״ה ואדנ״י ה״ס היחוד של קב״ה ושכינתיה, אשר בחינת קב״ה היא האור
הישר מצד התלבשות האור בכלי, ובחינת השכינה היא הכלי כנ״ל אשר הוי״ה הוא אור ישר הבא מלמעלה למטה מצד המשכת האור ההשתוקקות. ומלכות מעלה את האו״ח המלביש על אור הישר. וה״ס אור וכלי, בתחילה אור חוזר הנדחה אשר ע"י מחשבה הופכים אותו לאור חוזר המלביש את האור ישר כי לאחר צמצום א׳ נעשה אור החוזר לכלי במקום בחינה הד' שהיא הרצון לקבל. וידוע הכלל כי יש תמיד ערך הפוך בין אורות לכלים, כי בכלים הסדר הוא שהעליונים נגדלים תחילה בפרצוף אומר נגדלים מפני שאינם עושים זאת מצד עצמם, שמתחילה כתר, ואח״כ כלי דחכמה, ואח״כ בינה, ואח״כ תפארת ואח"כ מלכות ע״כ אנו מכנים לכלים כח״ב תו"מ דהיינו ממעלה למטה כי כך סדר גדולתו של הפרצוף מצד הכלים שהם הרצונות. וכניסת האורות ההרגשה או הידיעה לתוך הכלים, הם בהיפך שהתחתונים באים תחילה אל הפרצוף שמתחילה בא אור הנפש, ואח״כ אור הרוח, ואח״כ אור הנשמה, ואח״כ אור החיה, ואח״כ אור היחידה, באופן שמתחילה בא אוד הנפש הקטן מכל האורות, ולבסוף כשכל האורות מתקבלים בא אור היחידה הגדולה מכל האורות וע״כ אנו מכנים את האורות בשם נרנח״י דהיינו ממטה למעלה, כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף.

ייחוד הויה אדני הוא ייחוד הקב"ה והשכינה.
וזה אמרו 
אלא כלא קשוט תפארת אתקרי אדם וכו', דהיינו קומה שלימה של ע״ס ג״ר וו״ק זה נק אדם כגוונא דיליה הוה אדם ה״א דלתתא  היינו מלכות שגם היא נעשית לנוקבא נפרדת בע״ס דאו״ח, ונקראת במרכבה פני אדם, והוא נקרא הוי״ה והיא נקראת יראת ה׳ ואדנ״י ומשתלבים יחד. איהו ראשון למחשבה דהיינו האות יוד שבהוי״ה שה״ס יראה, חכמה עלאה ויראה ה״ס מחשבה כמ״ש בזהר נשא הנ״ל בסוד הנסתרות וכו', ואחרון למעשה דאיהי י׳ מן אדנ״י בסוד נעוץ סופן בתחילתן, אשר מלכות שבאור ישר נעשה לכתר באור החוזר וקוצו של י׳ הוא כתר וי׳ חכמה. וזהו בבחינת יראת ה׳ דחיית האור שהוא קומת מלכות דיליה.

ובג״ד אתמר אשה כי תזריע כי מבחינת הכלים, העליונים נגדלים בתחילה ולפיכך אישה יש לה להקדים וכו', והיינו אשה יראת ה׳ כי מבחינת השכינה שהוא תקון כלים, מאירים הג״ר קודם, שהם י״ה ובחינת יראה שהיא י׳ היא קודם בכלים העליונים נגדלים תחילה, י"ה, וכן ובג״ד כוונה דאיהי מחשבה צריך לאקדמא וכו' אבל מסטרא דקב״ה שהוא מבחינת האורות, צריך לאקדמא אורייתא ליראה מפני שהזכר הוא מצד האורות המתלבשים בכלים וכו' כי באורות התחתונים הם נכנסים בראשונה ואח״כ העליונים, ולכן יראה שהיא חכמה עלאה י׳ שבהוי״ה, מאירה לבסוף. ובזמן דיראה דאורייתא יש  דהיינו בזמן שמאירים י״ה דהוי״ה אז גם הנוקבא אתקרי תורה שבעל פה ונשלם היחוד של שני השמות הוי״ה אדנ״י דבגינה אתמר תמן אז וכו' כי אז מאירים כל הנרנח״י וכל אור נכנס בכלי שלו.
ובזה מתורץ מה שהקשה לעיל אות קכ״ה, אשר מ״ש שיראה קודם לחכמה, הוא מבחינת השכינה שהיא הכלי, שהג״ר מקבלים תחילה,
ויראה קודמת לחכמה ואז החכמה מתקיימת, ומ״ש גדולה תורה שמביאה אדם לידי מעשה, ומשמע שתורה קודמת, הוא מבחינת קב״ה, שה״ס האורות, אשר התחתונים נכנסים מתחילה וכשזוכה ליראה עלאה שהיא הי' אז נשלם היחוד כנ״ל. ייחוד קב"ה ושכינתה י"ה עם ו"ה זו יראה עליונה, בגין דהיו רב ושליט.

אהבה היא בחינת אור חכמה שמתלבש בכלי.

קלא) מהאי אז תליין וכו': מאז זה היינו מיחוד דב' השמות הוי״ה ואדנ״י. תלויים ע״ב שמות, דהיינו ע״ב אורות משם ע״ב דהיינו חסד שבגימטריא ע״ב ורומז על החכמה המלובשת בחסדים. שבו במדת חסד שהוא ע״ב צריכים לתקן הכסא היינו מלכות, לאדונו היינו ז״א בכנפי מצוה. כמ״ש בזהר (פנחס אות רנ"ו) דיהא ב"נ רשים בע״ב קשרים וחוליין דציצית, לקבל ע״ב גשרים דכורסייא דאינון ח״י קשרים וחוליין לכל סטרא וכו'. דהיינו ה׳ קשרים וי״ג חוליות בד׳ כנפות וד׳ פעמים ח״י הם ע״ב. וישב עליו באמת שהוא ז״א בסו"ה תתן אמת ליעקב. עשור אמת מ״ה. כי עשור מן א׳ הוא א׳. ועשור מן מ׳ ד'. ועשור מן ת׳ מ׳ וביחד הוא מ״ה. יו״ד ה״א וא״ו ה״א, מוריד הט"ל שהם ט' ספירות ראשונות יו״ד ה״א וא״ו שבגימטריא ט"ל להאיר אל ה״א היינו מלכות. ועיין בזהר (פנחס אות רפ"ז) ובגינה אתמר כמראה אדם עליו מלמעלה וכו' ואתקרי בשמיה יוד ה״א וא״ו ה"א. אשר המלכות נקראת בשם מ"ה. וה"א בגימטריא ו׳ הרומזת על הארת ז״א, שהוא כולל שלש ברכות ראשונות דתפילת שמונה עשרה שהן חג״ת, ושלש אחרונות שהן נה"י.

היראה השלמה היא יראת הרוממות בגין דהיו רב ושליט.

 

אין תגובות

להגיב